מלבי"ם על מלכים ב יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם · על מלכים ב · יג · >>

(א) "בשנת עשרים ושלש". לפי החשבון שנזכר למעלה שבשנת שבע ליהוא מלך יהואש ויהוא מלך כ"ח שנה, א"כ מת יהוא בשנת כ"א ליואש. ופי' הרד"ק שהיו שנים מקוטעות, שמ"ש בשנת שבע ליהוא מלך יואש היה בתחלת שבע, וכן מ"ש כאן בשנת עשרים ושלש היינו בתחלת אותו שנה, והיה כ"א שנים שלמים:

(ב) "ויעש הרע". וכבר היה רשע בן רשע שבזה פוקד עון אבות על בנים, ולכן ויחר אף ה' בישראל להעניש אותם:

(ג) השאלות (ג - ז) איך אמר שנתנם ביד מלך ארם כל הימים ותיכף אמר שיצאו מת"י ארם? ומה ז"ש אך לא סרו וכו' כי לא השאיר ליהואחז וכו', מה שייכות זל"ז?:

"ויתנם". ר"ל שה' גזר גזרה שיהיו ביד חזאל וביד הדד בנו כל הימים, ר"ל ימי חזאל והדד, ובודאי הודיע להם גזרה זאת ע"י נביא:

(ד) "ויחל". אמנם ע"י תפלת יהואחז "שמע אליו ה'" להקל הגזרה, ונצרך לזה "שראה את לחץ ישראל", וזה עני קרא וה' שמע, ועי"כ:

(ה) "ויתן ה' לישראל". מושיע זה היה בסוף ימי יואחז שמלך יואש בנו והושיע להם, כמו שיתבאר:

(ו) "אך". באר שלא היתה התשועה ע"י שעשו תשובה ושב ה' מחרון אפו, כי באמת "לא סרו מחטאת ירבעם: וגם האשרה עמדה". להוסיף חטאת על חטאת, רק סבת התשועה היתה, יען:

(ז) "כי לא השאיר ליואחז עם" וכו'. וכבר נתקיים מ"ש ע"י אליהו (מ"א יט, יח) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל: "ומלך ארם אבדם וישימם כעפר". עד שמצד זה ראה עני עמו שאם יעזבם עוד בלי תשועה יושחתו לגמרי, וכמ"ש בפסוק כ"ג ויפן אליהם למען בריתו וכו':

(י) השאלות (י - יד) לפי החשבון מלך בשנת הארבעים ליהואש לא בשנת הל"ז? איך אחרי שספר שמת יואש ומלך ירבעם בנו ויקבר יואש, חזר לספר שנית עניני יואש ומלחמותיו מן פסוק י"ד עד סימן י"ד פסוק ט"ו, ושם כפל שנית וישכב יהואש עם אבותיו ויקבר בשומרון וימלוך ירבעם תחתיו, וזה פלא וזר מאד?:

"בשנת שלשים ושבע ליואש". לפמ"ש בפסוק א' שבשנת עשרים ושלש ליואש בן אחזיה מלך יהואחז בן יהוא שבע עשרה שנה, א"כ כלו בשנת הארבעים ליואש, ומוכרח שיהואש מלך על ישראל שתי שנים בחיי אחזיה אביו שעז"א ויתן ה' לישראל מושיע, ועז"א (בס' יד) שבשנת שתים ליואש מלך אמציה, נמצא שמ"ש כאן ספור של יואש (שהוא כפול (בס' יד פ' טו - טז) ששם מקומו, כי ספר מעשה יואש ועניניו) לא בא לגופו רק לפרש הכתובים הקודמים מ"ש "ויתן ה' לישראל מושיע" וכו' "אך לא סרו מחטאת ירבעם". ומפרש מ"ש ויתן ה' לישראל מושיע, כי בשנת שלשים ושבע ליואש מלך יהואש, והוא התחיל להושיע בחיי אחזיה, ומ"ש אך לא סרו מחטאת ירבעם מפרש ויעשה הרע בעיני ה', ולהשלים מ"ש ויקם לישראל מושיע אמר ויתר דברי יואש וגבורתו וכו', ר"ל ששם כתוב בפרטות איך הושיע את ישראל, והתשועה הזאת נמשכה ימים רבים עד ימי ירבעם, שעז"א וירבעם ישב על כסאו, ר"ל שהיה גבור ומושיע כמו אביו (כמ"ש לקמן שהוא השיב את גבול ישראל וכו'). לפ"ז כ"ז נזכר אגב גררא להודיע שהגם שחטאו כל הזמן הזה, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם ויושיעם למען שמו, ונמשכה התשועה בערך חמשים ושבע שנים, עד אח"כ שהתחיל מלך אשור לבא על הארץ:

(יד) "ואלישע חלה". הנה אלישע משח את חזאל למלך על ארם (עפ"י נבואת אליהו) ונבא לו שיעשה רע לישראל, ולא היה אפשר שיתבטל זה בחייו: "ובעת חלה את חליו שהיה עתיד למות בו ירד אליו יואש". זה היה בתחלת מלכותו, בעוד יואחז חי: "ויבך על פניו". עד שרחם הנביא עליו:

(טו) השאלות (טו - יח) למה הוצרך לפעולה זו לקחת חצים וקשת ולא ברכהו הנביא בדבורו שינצח את ארם?:

"ויאמר לו אלישע". אחר שחזאל היה כחו ע"י דבורו של אלישע, לא אתי דבור ומבטל דבור, והוצרך לעשות מעשה עם נבואתו כדי שיעמוד נגד דבור הראשון ויבטלנו, והיה זה במה שצוהו לקחת קשת וחצים:

(טז) "ויאמר". והיה בזה מעשה, א] במה שצוהו להרכיב ידו על הקשת והנביא שם ידיו על ידי המלך להשפיע בו כח מידיו קדש לעשות נפלאות:

"ויאמר". ב] במה שפתח החלון קדמה להראות שהיריה תהיה נגד ארם שהוא במזרח, כמ"ש (ישעיה ט, יא) ארם מקדם. ג] במ"ש "ירה", וכש"ירה" החצים אמר הנביא שיהיה חץ תשועה המיוחסת "לה'" וכחו הגדול, ויהיה זה בארם. וציין לו שיכה אותם באופן ששם כבר הוכו ארם ע"פ נביא בימי אחאב, והיה מקום מוכן לתשועה:

(יח) "ויאמר". אחר שציין לו הנצחון הראשון שהיה בדרך פלא, כי היו ישראל אז מתי מספר, צוה שיקח החצים ויכה לארץ, ורצה שיוסיף להכותם כמספר שיכה בהחצים, ולא הכה רק ג' פעמים כי לא הבין כוונת הנביא, וא"ל שהיה לו להכות חמש או שש פעמים והיה מנצח כמספר הזה ועתה רק שלש פעמים יכה את ארם:

(כא) "ויהי". ובאשר אחר י"ב חדש כבר נתעכל הבשר חשבו שאין להקפיד בזה, ומפחד הגדוד השליכו את האיש בקבר אלישע עד שנגע בעצמותיו: "ויחי ויקם על רגליו". לצאת משם, כי גוף הצדיק ועצמותיו שהיו ארון מיוחד לקדושה אין ראוי שיגע בהם חול:

(כב) "וחזאל". שב לספר איך נתקיים דבר אלישע, שהגם שחזאל לחץ את ישראל כל ימי יהואחז, בכ"ז:

(כג) "ויחן ה' אותם". מצד החנינה: "וירחמם". מצד הרחמים: "ויפן אליהם". מצד זכות אבות, כי גם עד עתה "לא אבה השחיתם", כי היה העונש רק כדי שישובו בתשובה, ולא היה העונש ע"י הסתר פנים רק בהשגחה, ועז"א "ולא השליכם מעל פניו עד עתה", ולכן כשראה שיושחתו לגמרי שב אליהם. והגם שבימי חזאל לא היה אפשר כי חזאל נמשח לזה ע"י נבואת אליהו:

(כד) אז "מת חזאל וימלך בן הדד". והגם שהיתה הגזרה שיהיו גם תחת יד בן הדד (כמ"ש בפסוק ג) בטל הגזרה:

(כה) "ויואש לקח את הערים" וכו'. והכהו ג' פעמים כדבר אלישע: