מלבי"ם על מלכים ב טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם · על מלכים ב · טו · >>

(א) "בשנת עשרים ושבע שנים לירבעם". בחשבון הזה לא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, שהלא מלך ירבעם בשנת חמש עשרה שנה לאמציה ומלכות אמציה היתה כ"ט שנה, נמצא שאמציה מלך עד שנת ארבע עשרה לירבעם. ובסדר עולם פי' שמ"ש בשנת כ"ז לירבעם מלך עוזיה היינו שאז מלך מלכות מנוגעת, והרי"א הקשה ע"ז שהיל"ל בשנת כ"ז למלכות עצמו מלך מלכות מנוגעת, כי לפי דעת חז"ל מלך עוזיה וירבעם כאחד, והרי"א פי' שמ"ש בשנת עשרים ושבע פי' שהיה עתיד למלוך עוד עשרים ושבע שנה, וגם זה אינו נכון דהא אמר אח"כ בשנת שלשים ושמונה לעזריה מלך זכריה, והי"ל בשנת עשרים ושבע. ובאמת בחשבון שאמר שזכריה מלך בשנת ל"ח לעוזיה לא נוכל לפרש בו שום פירוש כי כן הולך סדר זה אח"כ במלכות שלום ומנחם בן גדי, ומזה ידענו שירבעם בן יואש מלך שלש שנים קודם לעוזיה, ולכן כלתה מלכותו שנמשך מ"א שנה בשנת ל"ח לעוזיה וא"כ מלך עוזיה י"ב שנה בחיי אמציה אביו. אולם כבר כתבנו שמעת שכבש יואש את אמציה נכבשה מלכות יהודה תחת מלכות ישראל וזה נמשך עד כ"ד שנה למלכות עוזיה שהוא כ"ז לירבעם שעד אז היתה תחת ממשלת ישראל, ובשנת העשרים ושבע התחזק עוזיה ומלך מלכות חזקה בפ"ע בלתי נכנע תחת ירבעם, וכן לקמן י"ז א' כדוגמא זו, ומבאר בד"ה (ב' כו, טז) שבחזקתו גבה לבו ונכנס להקטיר ונצטרע, ואם נאמר כדברי חז"ל שזה היה באמצע מלכות עוזיה ואמרו שיותם נולד בימי חלוטו היה זה שלש שנים אח"ז, וכבר מוכח שעוזיה נתנגע בחיי ירבעם ממש שעמוס נתנבא בימי עוזיה ובימי ירבעם שנתים לפני הרעש, הרי ששתי שנים לפני הרעש היה עדיין ירבעם חי, וממ"ש בד"ה (א' ה, יז) והמה התיחשו בימי ירבעם ובימי יותם שאמר זה על שיותם היה שופט את הבית מבואר שכבר היה מנוגע בימי ירבעם שזה בשנת הל"ז לעוזיה, וידענו שהיה מנוגע ט"ו שנים לכל הפחות, ועל שהיה מנוגע קודם זמן זה אין ראיה מפורשת רק מדרך הסברא כיון שידענו שבכ"ז שנה לירבעם התחזק במלכותו כמ"ש שבשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עוזיה, מן הסברא שקרוב לזה הזמן נכנס להקטיר, כי כן כתוב שבחזקתו גבה לבו עד להשחית, וממ"ש בנבואת הושע (א, א) ועמוס (א, א) שנבאו בימי עוזיה יותם וכו' ובימי ירבעם בן יואש, למה נזכר ירבעם? שאם רצה להזכיר מלכי ישראל שבימיהם נבא, הלא היו עוד כמה מלכים אחר ירבעם בימים האלה, וע"כ שהזכיר ירבעם כיון שבתחלת מלכות עוזיה היה כבר ת"י ירבעם, והיה המלכות ע"ש ירבעם, ועז"א בימי עוזיה ובימי ירבעם היינו בעת שהיה עוזיה ת"י ירבעם שאז נקרא המלכות ע"ש ירבעם, ובימי עוזיה היינו מכ"ז לירבעם ואילך שאז התחילו ימי עוזיה שמלך בפ"ע, ומזה ידענו ששנתים לפני הרעש שנבא עמוס היה עדיין ת"י ירבעם, וכיון שבשנת כ"ז לירבעם מלך עוזיה בפ"ע היה זה שנה או שנתים לפני הרעש עכ"פ, ומבואר שהרעש היה בשנת הכ"ה או הכ"ו לעוזיה ויותם נולד בימי חלוטו כדברי חז"ל. וכן מבואר ממ"ש בישעיה (ז, ח) ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם, שהוא נחשב מנבואת עמוס שהיה שנתים לפני הרעש עד שש לחזקיה שגלו עשרת השבטים, מבואר שמן העת ההיא היה כ"ח שנים לעוזיה ט"ו של יותם ט"ז של אחז ושש של חזקיה הוא ס"ה. מבואר שמעת הרעש חי עוזיה כ"ו שנים כדברי חז"ל:

(יב) "הוא דבר ה'". ר"ל לא היה ראוי שתמשך מלכות יהוא ד' דורות רק מפני דבר ה' שלטובה אינו חוזר, ולכן "ויהי כן", כי בדרך הטבע היו מורדים בו דהא הכה את זכריה קבל עם בלא פחד, רק עד עתה נתקיימה המלכות בדבר ה':

(טז) "כי לא פתח ויך". הדין הוא כשצרים על עיר אין מקיפים אותה מארבע רוחות אלא מניח צד א' פתוח שיברח מי שירצה, וכן הדין שאין הורגים נשים וטף כמ"ש הרמב"ם פ"ו מה' מלכים: "והוא הכה את תפסח". שהיתה מארם: "ואת גבוליה".

שמצד תרצה: "ואת כל אשר בה". לא נמלט איש, "כי לא פתח" את הצד הרביעי כפי הדין: "וגם את כל ההרותיה בקע".

שזה ג"כ נגד חוקי המלחמה ונגד דת ישראל:

(כה) "את ארגב". שם גבור שעמד בארמון המלך ועמו אריה למוד לטרוף טרף כל הנכנס שלא ברשות, ועם ארגב היו חמשים מבני גלעד. וי"מ מלת ועמו על פקח שחמשים איש היו בעזרו על המרד:

(ל) השאלות (ל) מ"ש בשנת עשרים ליותם יפלא והלא יותם לא מלך רק שש עשרה שנה?:

"בשנת עשרים". יען שפקח נלחם באחז ורצה לבטל מלכותו, וכמ"ש (ישעיה ז, ו) נעלה ביהודה וכו' ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל, לא מנו בימיו למלכות אחז רק למלכות יותם, הגם שיותם כבר מת והיה זה בשנת ד' לאחז:

(לה) "הוא בנה". ר"ל בנה שם בנינים גדולים, כי השער הזה כבר היה, והיו נכנסים בו מבית המלך לבית ה' כמ"ש בדה"ב (כג, כ) אצל יהואש ויבא בתוך שער העליון בית המלך:

(לז) "בימים ההם". בסוף מלכות יותם: