מלבי"ם על ישעיהו סג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


  • א) "בכל צרתם", בעת שהיו בצרה בגלות, "לו צר" היה דומה להם כאב שצרת בנו צר לו כאילו היה צרה לו לעצמו, ועי"כ "מלאך פניו הושיעם", הושיעם תמיד ע"י שליח של פניו והשגחתו כי היה השגחתו דבוק עמהם תמיד.
  • ב) בעת שהגיע זמן גאולתם מן הצרה והגלות, אז "באהבתו ובחמלתו הוא בעצמו גאלם", אז לא גאלם עוד ע"י מלאך פניו שליח של השגחתו שזה ימליץ על נסים נסתרים, שההשגחה מעוטפת במסך טבעיי, רק הוא בעצמו "גאלם" בנסים גלויים ומפורסמים, בלתי נתונים תחת חקי הטבע כלל. והגאולה הזאת היתה באהבתו ובחמלתו, האהבה תהיה מצד המעלות העצמיות אשר ימצא האוהב בהנאהב, והחמלה תהיה מצד דכאות כח הנחמל וחולשתו, כי מצד שני דברים אלה גאל את ישראל, מצד מעלותם ומצד חולשתם, וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו וירא אלהים את בני ישראל. ועי"כ "וינטלם" הגביהם מן הצרה (ע"י חמלתו).

"וינשאם" למעלה ראש בכבוד וחשיבות (ע"י אהבתו), וזה נמשך "כל ימי עולם", שתמיד היה להם למושיע בשני אופנים אלה:


ביאור המילות

"וינטלם, וינשאם". נטל, מורה רק על הגבהה מן הארץ. נשא, הרמה למעלה ראש בחשיבות, ומזה שם טלטול. טלטלה גבר, והטלתי אתכם מעל הארץ:

 

<< · מלבי"ם על ישעיהו · סג ט · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.