מלבי"ם על ישעיהו סג טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"כי אתה", מתחיל לטעון נגד שני אלה.

  • א) נגד מה שהתלונן איך המון מעיך ורחמיך התאפקו עתה. אומר "הלא אתה אבינו" הלא אין לנו אב אחר זולתך כי "אברהם לא ידענו", ואיך לא ירחם האב על בנו, ("אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו", הידיעה היא בשכל וההכרה היא ע"י שראה בחוש, אומר אברהם לא ידע אותנו כלל כי מחלציו יצאו גם ישמעאל ועשו ולא ידע כי אנחנו נהיה עם ה' ביחוד, וישראל הגם שהוא כבר ידע אותנו כי ידע שבניו יהיו שבטי ה', מ"מ לא הכיר אותנו בעיניו).
  • ב) ונגד מה שהתלונן איה קנאתך וגבורתיך, טוען הלא "אתה ה' אבינו גאלנו מעולם שמך", הלא שמך אשר בו נודעת מעולם, הוא שאתה אבינו גואלנו, הלא רק בשם זה יודעים אותך שאתה אבי ישראל וגואלם. ומה תעשה לשמך הגדול הזה איה קנאתך על שמך זה המחולל עתה באמור הגוים מבלתי יכולת?.


 

<< · מלבי"ם על ישעיהו · סג טז · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.