מלבי"ם על ישעיהו מו ד
<< | מלבי"ם על ישעיהו • פרק מ"ו • פסוק ד' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְעַד־זִקְנָה֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְעַד־שֵׂיבָ֖ה אֲנִ֣י אֶסְבֹּ֑ל אֲנִ֤י עָשִׂ֙יתִי֙ וַאֲנִ֣י אֶשָּׂ֔א וַאֲנִ֥י אֶסְבֹּ֖ל וַאֲמַלֵּֽט׃
"ועד זקנה", יאמר אבל נשיאת ה' את בניו לה יתר שאת מנשיאת ההורים את ילדיהם, כי הם לא ישאו את בניהם רק עד אשר יגדלו אבל אח"כ ישוב הדבר בהפך, כי אחר שיגדלו הבנים ויזקנו ההורים, אז ישאו הבנים את אבותיהם להספיק להם כל צרכם, אבל אני "עד זקנה אני הוא" הנושא לא אתם, וגם "עד שיבה" שהוא יותר מזקנה "אני אסבל" אתכם ואתם לא תסבלו אותי, "אני עשיתי" אומר במליצתו הנה האלילים ינשאו מן עובדיהם יען שעובדיהם עשו אותם ולכן הם צריכים לישא אותם כי הם מעשה ידיהם, אבל אנכי הלא "אני עשיתי" אתכם לכן "אני אשא" מעשה ידי ואני אסבול כל צרכיהם ואמלט אותם מכל פגע, וא"כ:
ביאור המילות
"זקנה, שיבה". שיבה אחר הזקנה, ואני זקנתי ושבתי:
<< · מלבי"ם על ישעיהו · מו ד · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.