מלבי"ם על ישעיהו יח ה
<< | מלבי"ם על ישעיהו • פרק י"ח • פסוק ה' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּֽי־לִפְנֵ֤י קָצִיר֙ כְּתׇם־פֶּ֔רַח וּבֹ֥סֶר גֹּמֵ֖ל יִֽהְיֶ֣ה נִצָּ֑הֿ וְכָרַ֤ת הַזַּלְזַלִּים֙ בַּמַּזְמֵר֔וֹת וְאֶת־הַנְּטִישׁ֖וֹת הֵסִ֥יר הֵתַֽז׃
"כי לפני קציר", מוסב על המליצה שזכר בסימן הקודם, שזרעו זמורות זר ונד קציר ביום נחל מים, ולא קצרו קציר הזר הזה, כי שבולת מי מחנה אשור שטפתהו, לעומת זה אמר "טרם שיתבשל הקציר" מן ההרכבה הזרה שהרכיבו ישראל בנטיעתם, מה שהתערבו בעמי הארץ.
"כתם הפרח", שכבר פרח, וגם "הציץ ציץ" שהוא אחרי הפרח, והנצה גדלה ועשתה פרי "עד שהפרי היה בוסר" ולא נתבשלה לגמרי. אז "וכרת הזלזלים" שהם הזמורות זר שזללו מן הנטע הקדוש, שהם האומות שסמכו ישראל עליהם והתחברו להם כרתם במזמרות.
"ואת הנטישות", הענפים של הנטע עצמה שנתפשטו מאד, שהם עשרת השבטים שקלטו ההרכבה והתערבו בגוים, "הסיר" ממקומה, "והתז" אותה אל ארץ אחרת, והגלם לגולה:
ביאור המילות
"פרח, נצה". יש אילנות שהפרח קודם להציץ כמו השקדים ודומיהם, וע"כ תמצא במטה אהרן ויוצא פרח ויצץ ציץ, ומזה המין מדבר פה במליצתו, ויש אילנות שהנץ יוקדם להפרח, וע"כ אמר לקמן (כז) יציץ ופרח ישראל:
"בסר גמל". גומל של בוסר הם ענבים שלא נתבשלו עדיין, אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה:
"הזלזלים". לא נמצא לו ריע, ולפי ענינו מבואר שהוא הענפים הזרים שהבריכו במין אחר שזוללים וחומסים ליחות האילן, מלשון זולל וסובא, או שמזילין מיץ האילן, ושד שמנו, מלשון יזל מים מדליו:
"הנטישות". הענפים מתפשטים ברוחב חוץ מגבולם שצריך לקצצם:
<< · מלבי"ם על ישעיהו · יח ה · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.