מלבי"ם על ירמיהו מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על ירמיהו · מז · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשר היה" וכו' "בטרם יכה פרעה את עזה", פרעה הכה את עזה בעת יצא ממצרים לעזור לצדיקהו ושב לארצו אז שטף את עזה כמ"ש בסדר עולם, ואח"כ החריב נבוכדנצר את כל פלשתים, והטעם שהחריב אותם מפני שפלשתים היו עוזרים לצור ובעלי בריתם ונבוכדנצר היה לו מלחמה עם צור והכרית את בעלי בריתם ועוזריהם שלא ימציאו להם עזרה, ונבואה זו עקרה על חורבן פלשתים ע"י נבוכדנצר שהיה חורבן כללי:


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה מים עולים מצפון", מבבל שהיא בצפון, "וישטפו ארץ" השדות והכרמים, ואח"כ ישטפו הערים "עיר ויושבי בה, וזעקו האדם" כדרך שבבוא שטף מים זועקים לברוח על הספינות, "והילל כל יושב הארץ" על איבוד הקנינים:


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מקול", אומר אבל שטף זה גרוע משטף מים, כי "מקול שעטת פרסות הסוסים האבירים, ורעש של הרכב והמון של הגלגלים, לא הפנו אבות אל בנים", שבשטף מים כל אב פונה להציל ילדיו אבל בשטף זה של הגדודים ששטפו הארץ רפו ידים מלהציל נפשות בניו ובנותיו:


ביאור המילות

"שעטת". הכאת הסוס ברגליו בכח על הארץ:

"מרעש לרכבו המון גלגליו". המ"ם נמשך לשתים:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"על היום", נמשך למ"ש (בפסוק ב') "כה אמר ה', על היום הבא לשדוד את כל פלשתים", בא להוציא שלא תאמר שנאמרה הנבואה על זמן של עתה ששטף פרעה את עזה שהוא רק חלק קטן מפלשתים, רק שנאמרה על היום הבא בעתיד, שאז ישדד את כולם, ומבאר הטעם שישדדם שהוא כדי "להכרית לצור ולצידון כל שריד עוזר", מפני שהם היו עוזרים לצור ולצידון ורצה נבוכדנצר שלא יהיה להם עוזרים, זאת שנית היה זה ענין השגחיי מאת ה', "כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור" כי הפלשתים אחים עם כפתור:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"באה קרחה על עזה", עזה שכבר נחרבה מפרעה וניתקו שערותיה באה לה עתה קרחה לקרוח יתר שערותיה שנשארו וכן "נדמתה אשקלון שארית עמקם" אשקלון שכבר נשדדה, עתה נדמה ונכרת בם העמק שנשאר ולא נחרב אז, "עד מתי תתגודדי", היא מליצה הלציית, במה שתפס מליצת קרחה, והיה דרכם לקרוח ולהתגודד על המת, כמ"ש לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, אמר הקרחה כבר באה, ואת תתגודדי ג"כ, עד מתי? :


ביאור המילות

"נדמתה". נכרתה ונמשך לשתים (נדמה) שארית עמקם:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הוי חרב לה' עד אנה לא תשקטי", אחר שחרב ה' באה עליהם שתי פעמים קורא מתי תשקט החרב, או "האספי אל תערך", שהוא מליצה שישוב המחריב לארצו ולא ירעיש עוד ממלכות, או על כל פנים "הרגעי ודמי", גם שאת חוץ לתערך הרגעי מעט ודומי, ולא תהרגי בתמידות:


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"איך", משיב "איך תשקטי" שזה א"א משני פנים,

  • א) "ה' צוה לה" כי הוא שליח מה' להחריב ממלכות,
  • ב) סבה טבעיית, מפני "שאל אשקלון ואל חוף הים שם יעדה", מפני שהיה לו מלחמה עם צור וצידון היושבים בים, ופלשתים היו יושבים בחוף הים והיו עוזרים לצור, והוא יעד חרבו להכרית יושבי הים העוזרים לצור: