"ודברת אותם", שידבר עמהם ומתוך הדבור יביאום אל בית היין, בל יבינו שמביא אותם בכיון שאז ישמרו א"ע מלשתות, "והביאותם בית ה'" לפרסם הדבר, "והשקיתם" תשתדל להשקותם אם ירצו:
"ולא יהיה לכם" מוסב על כולם, שלא יהיה לכם בית וזרע וכרם אף ע"י קניה מאחרים, כי במ"ש לא תבנו ולא תטעו היה משמע שלקנות בית בנוי וכרם שנטעו אחרים מותר, "כי באהלים תשבו" שלא תשבו אף בבית של אחרים רק באהלים:
"ונשב באהלים ונשמע ונעש" וכו' ר"ל כי כל מה שאמר להם קיימו עד עתה, אבל הציווי שישבו באהלים הלא לא קיימו עתה כי ישבו בבתים בירושלים, ע"ז השיבו שאחר שכל הציווים צוה סתם, רק בציווי שישבו באהלים אמר "באהלים תשבו למען תחיו ימים רבים ע"פ האדמה" ממילא היה תנאי בזה, שנשב באהלים שעי"כ נחיה על האדמה, כי כובשי ארצות לא ילכו לכבוש יושבי אהלים, אמנם עתה שבא נבוכדנצר להחריב את הארץ והיתה ישיבתם באהלים בשדה מקום סכנה, א"כ בזה נכלל בציוי אביהם שבאופן זה ישבו בעיר מבצר, כי התנה באהלים תשבו למען תחיו ומכלל הן אתה שומע לאו שאם ישיבת האהלים סכנה לא ישבו בם, וז"ש.
"ונשב באהלים ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו ויהי בעלות נבוכדנצר" וכו' "ונאמר באו ונבוא ירושלים מפני חיל הכשדים", אחר שהוא עתה מקום סכנה ולכן ונשב בירושלים, וא"כ גם בזה שמענו ונעש ככל אשר צוה אבינו:
