מלבי"ם על ירמיהו לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על ירמיהו · לו · >>

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשר אנכי חושב לעשות להם למען ישובו", ר"ל שמה שאני חושב לעשות להם הרעה אינו כדי להרע להם רק התכלית היא למען ישובו בתשובה ועי"כ "וסלחתי לעונם ולחטאתם" ולא אעשה הרעה כמ"ש הנני יוצר עליכם רעה וחושב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה (למעלה י"ח):


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויקרא ירמיה את ברוך", פי' הרי"א שכל דברי נבואותיו כתב על ספר בעצמו בלשון צח, לא כן מגלת קינות שלא נכתבו בנבואה רק ברוה"ק שהיא מדרגה למטה מהנבואה הוצרך להקל מעליו את המלאכה לכתבה ע"י ברוך, ועז"א אח"כ ויקרא ברוך את דברי ירמיה שאם היו דברי נבואה היה קוראם דברי ה' לא דברי ירמיה:


 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אולי תפול תחנתם", ר"ל כי הם מתחננים על הרע ההוה וע"י שתקרא באזניהם ישימו על לבם ויתחננו על העתיד, "וישובו איש מדרכו הרעה" כי על העתיד יתקנו בתשובה, "כי גדול האף והחמה אשר דבר ה' לעשות להם" בעתיד:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויעש ברוך", ר"ל כי ירמיה צוהו בשנה הרביעית ליהויקים והוא לא קרא עד השנה החמישית בחדש התשיעי, מבאר שזה היה מפני "שעשה ככל אשר צוהו ירמיה" ר"ל כפי התנאים שצוהו באיזה אופן "יקרא דברי ה' בבית ה'" שהיה הציוי שיהיה בבית ה' וביום צום, ובעת שמתקבצים גם מן הערים כמ"ש וגם באזני כל יהודה הבאים מעריהם תקראם, ולכן.


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויהי בשנה החמישית",

  • א) שאז קראו צום,
  • ב) שהיה לפני ה' (בבית ה'),
  • ג) שהיו שם כל העם שבירושלים,
  • ד) וכל העם הבאים מערי יהודה, לכן המתין עד הזמן ההוא:


 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פחדו איש אל רעהו", ר"ל שפחדו כל א' מפני רעהו פן יגיד אחד מהם למלך ויקצוף עליהם על שלא הודיעוהו, לכן אמרו "הגיד נגיד למלך" שאנו מוכרחים להגיד:


 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואת ברוך שאלו", כי השרים בימי יהויקים כבר החליטו שאין משפט מות לירמיה על נבואתו כי בשם ה' דבר כמ"ש למעלה סי' כ"ו, רק על ברוך נסתפקו פן העתיק הוא את הדברים מספרו של ירמיה מדעתו בלי שליחות מה' ובזה יתחייב מיתה, וע"ז שאלו "איך כתבת", וגם כללו בזה אם לא הוסיף בה דברים מדעתו:


 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה", ר"ל שקרא הדברים מפיו בדרך נבואה, והראיה "שאני כותב על הספר ובדיו", כי כתבי הקדש אין נכתבים אלא מתוך הכתב כמ"ש במגלה ואיך כתבתי מפיו, וע"כ שקריאתו הוא קריאת ה' בעצמו בנבואה כמ"ש בפ"ק דב"ב הקב"ה אומר ומשה כותב, ומזה בעצמו נודע ג"כ שהוא מכלל כתבי הקדש שלכן כתב על הספר ובדיו כדין כתבי הקדש דבעי ספר ודיו, וגם ר"ל שלא הוסיף דבר רק מה שקרא מפיו כתב על הספר:


 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לך הסתר אתה וירמיהו" כי רצו להצילו, יצוו שיסתר גם ירמיה, שאם היה אומר שהעתיק מספר שכתב ירמיה לעצמו לא היה ירמיה מתחייב למלך ע"מ שכתב זכרון דברים לעצמו, אבל אחר שאמר שהוא נשלח בשליחות מירמיה הלא יתחייב גם ירמיה, וכבר אמרו חז"ל שיהויקים היה רשע ודורו היו צדיקים וההפך בצדקיהו, שכן תראה שהם רצו להציל את ירמיהו, והמלך רצה להרגו, ובימי צדקיהו היה בהפך שהשרים רצו להרגו והמלך הצילו:


 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"העומדים מעל למלך", הם שרים אחרים שעמדו עליו אז כי השרים שחושב בפסוק י"ב כבר שמעו מברוך:


 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"ואת האח". הלשון ותרעינה באחו, מיבשים האחו ומבעיר בם את האש בעצים, ופי' ואת האח שעם האח מבעירים, וע"י האש מבוערת, וחז"ל פי' עצים שנדלקים באחונא:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"דלתות". י"מ דפים, וחז"ל פי' פסוקים, מפני שיש פתח והפסק בין פסוק לפסוק, והפסוק עצמו הוא הדלת הסוגר הפתחים:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא פחדו" מן הדברים, "ולא קרעו בגדיהם" על שריפת המגלה, שהרואה כתבי הקדש נשרפין צריך לקרוע "וכל עבדיו השומעים" הם השרים העומדים מעל למלך: