מלבי"ם על ירמיהו י יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


"עושה", אבל ה' הוא עשה ארץ ושמים אלה, "הארץ" בכלל "עשה בכחו" וגבורתו, "והתבל" שהוא חלק הארץ המיושב "הכין בחכמתו" שיהיה ראוי לישוב בני אדם, ושכולם ימצאו בם כל צרכיהם, ואת "השמים נטה" עליהם כאהל "בתבונתו", (ואמר עושה ארץ בלשון הווה כי הוא עושה ומכין תמיד ומחדש בכל יום מעשי בראשית על ידי השגחתו התמידית):

ביאור המילות

"עושה ארץ, מכין תבל". ארץ הוא כלל הארץ, ותבל הוא חלק הארץ המיושב וההכנה הוא אחר העשיה שהכין אותו אל הישוב, כמ"ש יוצר הארץ ועושה הוא כוננה (ישעיה מ"ה י"ח):

"בחכמתו ובתבונתו", וכן אמר (משלי ג' י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, ושם התבאר מדוע יחס החכמה אל עשיית ארץ והתבונה אל השמים ע"ש:

 

<< · מלבי"ם על ירמיהו · י יב · >>

דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.