מלבי"ם על יחזקאל לט ט
<< | מלבי"ם על יחזקאל • פרק ל"ט • פסוק ט' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְֽיָצְא֞וּ יֹֽשְׁבֵ֣י ׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂ֠יקוּ בְּנֶ֨שֶׁק וּמָגֵ֤ן וְצִנָּה֙ בְּקֶ֣שֶׁת וּבְחִצִּ֔ים וּבְמַקֵּ֥ל יָ֖ד וּבְרֹ֑מַח וּבִעֲר֥וּ בָהֶ֛ם אֵ֖שׁ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃
"ויצאו יושבי ערי ישראל", שלא יצאו עד עתה למלחמה יצאו אל השלל, ואז יקחו כלי הנשק לבער בם אש, כי לא יצטרכו מעתה לכלי נשק אחר שה' נלחם להם, ולא יוכלו להשתמש בם רק להבעיר בעציהם "ובערו והשיקו", בין מה שיבערו לחמם, בין מה שישיקו התנורים לאפות, יהיה "בנשק ומגן וצנה" וכו' עד שכל מיני כלי זיין יתבטלו אז, (כמ"ש (ישעיה ב') לא ישא גוי אל גוי חרב, וכתתו חרבותיהם לאתים), ויהיו רבים כ"כ עד שיספיקו "להבעיר בהם שבע שנים", הגם כי.
ביאור המילות
"ובערו והשיקו". הביעור הוא לחמם, וההסק הוא לאפות בו, כמ"ש והיו לאדם לבער וכו' אף יסיק ואפה לחם (ישעיה מ"ד):
<< · מלבי"ם על יחזקאל · לט ט · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.