מלבי"ם על יואל ד טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< מלבי"ם על יואל • פרק ד >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ט • י • יא • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • 



"וה' מציון ישאג", שמשם תצא הנהגה והמשפט, והנה השאגה הוא קול גדול הפך קול נמוך, והנתינת קול אינו מציין קול גדול רק שלא ידום ויתן קולו, "ובציון" ששם עקר שכינתו "ישאג" בקול גדול עד שיתפרסם לכולם, "ובירושלים" שאינה קדושה כציון הגם שלא ישאג בקול גדול בכ"ז לא ידום רק "יתן קולו" שהוא ההנהגה האלהית, וע"י השאגה הזאת "ירעשו שמים" וארץ ותתבטל הנהגת הטבע אשר בארץ והנהגת מערכת השמים, "וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל" מצד שהם עמו יהיה להם מחסה להצילם מכל רע שלא תבא עליהם, ומצד שהם בני ישראל ששם זה מורה שהם למעלה מן הטבע כמ"ש כי שרית עם אלהים, יהיה להם מעוז שהם יתגברו בעז ה' שזה יותר ממחסה:


ביאור המילות

"ישאג, יתן קולו". שאגה גדולה מנתינת קול (כמ"ש ירמיה כ"ו ל', עמוס ג' ד'):

"מחסה, מעוז", מעוז גדול ממחסה, עמ"ש עוד ישעיה ל' א', שהמעוז הוא בבלי אמצעי וזה לבני ישראל:

 

<< · מלבי"ם על יואל · ד טז · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.