מלבי"ם על יהושע טז
(א) "לבני יוסף". הם לקחו בצד הצפוני של הארץ שנכבשה לפני יהושע, ובין יוסף ויהודה היה בנימין באמצע, כמ"ש (יח, ה) יהודה יעמד על גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון. ופה חשוב הקו שיצא ממזרח למערב במצר דרומי של בני יוסף שהוא ג"כ מצר הצפוני של בנימין (לקמן יח) לבד שנחלת בנימין לא נמשך עד כל המערב רק עד קרית יערים, ונחלת יוסף נמשך על פני כל אורך א"י: "מירדן". מן הירדן שנגד יריחו התחיל והלך למערב ופגע במי יריחו, כי יריחו עצמה היה לבנימין ולכן ציין בו (יח, יב) חוט של גבול בנימין: "מזרחה". כי מוצא מי יריחו היה במערב יריחו כמו שמשמע (מ"ב ב, כג) שאלישע הלך משם בדרך בית אל שהוא במערב, לכן אמר שפגע בהמים שהם במזרח יריחו: "המדבר עלה". ר"ל כי אצל בנימין ציין ועלה (מכתף יריחו) בהר ימה (ר"ל בהר בית אל) והיה תוצאותיו מדברה בית און. כי הר בית אל היה מנחלת בנימין ושם עבר חוט המצר שלו, אבל חוט מצר של יוסף עבר מן הצד שבצפון הר בית אל היה מדבר, וז"ש שיצא אל המדבר (אשר המדבר הוא) "עלה מיריחו בהר בית אל", ולכן לא הזכיר פה מדבר בית און כי הוא נשתלשל שם ונתחבר עם המדבר הזה:
(ב) "ויצא". לוז לא עמד כנגד הר בית אל, רק נכנס לצד דרום, שכן אמר (יח, יב) והיו תוצאותיו מדברה בית און (מבואר ששם כלה חוט הרוחב), ועבר משם הגבול לוזה, א"כ היה כנוס לפנים לצד דרום, לכן אמר "ויצא מבית אל לוזה". ולוז היה ליוסף: "ועבר". ביושר: "אל גבול הארכי". ר"ל על גבול האורך הוא עצמו הגבול שהיה לבנימין בצפונו, "עטרות" אדר (שם יג). ואמר גבול הארכי, כי היה עוד "עטרות" בגבול הרוחב שהיא במזרחו של נחלת יוסף כמ"ש בפסוק ז' וירד מינוחה עטרות:
(ג) "וירד ימה". משם ירד הגבול למערב עד הים הגדול:
(ד) "וינחלו". והנה היה לבני אפרים גורל מיוחד ולחצי מנשה גורל מיוחד, רק ע"י שיצאו סמוכים בתחום אחד קראם גורל א'. ופה מפרש כי נחלו "מנשה ואפרים", כ"א עפ"י גורל מיוחד:
(ה) "ויהי". הנה מן התחום הכללי הזה שמלא כל אורך א"י מן המזרח למערב, לקחו בני אפרים חצי אורך שבצד מזרח, ומנשה לקח חצי האורך שבצד מערב, רק מן חצי האורך של מנשה היו עוד ערים המבדלות לבני אפרים כמו שחשב פה: ""ויהי גבול" בני אפרים" כו' "ויהי גבול". יען שחשב פה שני מיני גבולים, אמר תחלה "ויהי גבול" בני אפרים, ר"ל כל מה ששייך להם, ונכלל בזה גם הערים המבדלות. ועתה התחיל לפרש "גבול" נחלתם העקרי שהיה בצד מזרח מה שהי' רק לאפרים, ובפסוק ח' יבאר הערים המבדלות: "גבול נחלתם מזרחה". ר"ל גבולם היו בחצי הארך המזרחי, כי החצי המערבי היה למנשה: "עטרות אדר עד בית חרון". זה היה רוחב נחלתם מן הדרום לצפון, ובית חורון התחתון והעליון שניהם היו לאפרים כנזכר בדברי הימים א' (ז, כד):
(ו) "ויצא". בצד צפון של המצר, ר"ל במקצוע צפונית שהיא מבית חורון עליון יצא "הגבול" ונתרחב והלך למערב עד המכמתת: "ונסב הגבול". עתה מציין קו הצפוני מבית חורון עד סוף כל המזרח. הגבול סבב "מזרחה", ר"ל אל צד המזרח (כי פה חושב ממערב למזרח) והיה מהלך הקו בסיבוב שתי רוחות (שזה גדר ונסב, שהלך כמין ד). ומפרש איך היה, כי הלך באלכסון מבית חורון, עד "תאנת שלה", (שהיה מגבול נגד בית אל מצפונה כמ"ש שופטים כא, יט) וקו זה היה ממערב למזרח, ומשם "עבר אותו" ובא "למזרח ינוחה", הלך הקו מצפון לדרום עד שעבר בפאת ינוחה במזרחו. ובזה תבין משחז"ל (זבחים קיח ב) בשלשה מקומות שרתה שכינה וכולם בחלקו של בנימין, ואיך יצויר שילה בחלק בנימין, והלא שילה מצפונה לבית אל, נמצא היה חלק יוסף מפסיק בינתים. אך למ"ש למעלה מתאנת שילה ומיריחו לצד המזרח לא היה שייך ליוסף, ומשם יצא רצועה על פני כל מזרחה של נחלת יוסף עד שילה שהיה לבנימין, וברצועה זו נבנה המשכן. ובזה תבין מ"ש (שופטים כא, יט) הנה חג ה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרח השמש למסלה העולה מבית אל שכמה, כי החג הזה עשו במזרח שילה במסלה זו שהיה לבנימין, ולכן היה להם רשות לחטוף שם מן המחוללות אחר שנכנסו לגבול נחלתם:
(ז) "וירד" וכו'. ובזה הלך הכל באלכסון, שפגש קו הצפוני את הדרומי שיצא ממי יריחו. וז"ש "ופגע ביריחו", כי שם פגע את הקו הראשון ושם היה לו רק רצועה קצרה עד הירדן. והנה בזה ידענו גבול אפרים מארבע רוחותיה, מעטרות אדר עד הירדן בדרום ומבית חורון עד הירדן בצפון, ובצד מערב מדרום לצפון היה מעטרות אדר עד בית חורון, ובצד מזרח פגשו שני המצרים זה את זה באלכסון והיה לו רק רצועה קטנה, חוץ ממה שהיה לו עוד מבית חורון עד מכמתת לצפון:
(ח) "מתפוח". עתה חושב הערים המבדלות לבני אפרים תוך גבול מנשה בצד דרום. כי מעטרות אדר ולמטה למערב היה למנשה, ונפסק גבול אפרים, שכל חצי אורך מבית חורון (זולת הרצועה עד מכמתת) ולמערב ומעטרות אדר ולמערב עד הים היה למנשה, רק בתפוח שהיה בצד דרומי של מנשה התחילו ערים המבדלות לבני אפרים (וקראם מבדלות, מפני שכבר נפסק גבול אפרים, ומן עטרות עד תפוח היה למנשה). והנה ארץ תפוח ר"ל המדינה בצד צפון של תפוח היה למנשה כמש"ל (יז), רק תפוח עצמה היה לאפרים: ומשם "הלך גבול" של ערים המבדלות, "לצד הים אל נחל קנה" (ר"ל מדרום לנחל, כי צפונה של הנחל היה למנשה כמש"ל (לקמן יז, י) והשתרע עד הים, שכל צד הדרומי שמה היה לאפרים ולכן גם גזר היה לאפרים:
(ט) "והערים". שיעור הכתוב "זאת נחלת מטה בני אפרים" כו' "והערים" המבדלות, ר"ל פה באר בין נחלת מטה אפרים שהיה מדובק בחלק מזרחי של נחלת יוסף, שחשב גבולם (פסוק ה' ו' ז') בין הערים המבדלות שהפסיק נחלת מנשה ביניהם, והם היו בחלק מערבי של נחלת יוסף בדרום: "כל הערים". שבחלק הזה והחצרות השייכים להם. ומלת מבדלות כמו מובדלות בשורק:
(י) "ולא הורישו". כי גזר היה מחלק אפרים תוך הערים המבדלות: