(א) "כי הוא בכור יוסף". מבאר מדוע נתחלק מנשה לשני חצאין, כי מצד היותו בכור יוסף "היה" חשוב ושם לו בגבורים ומרובה באוכלסין, ע"כ "מכיר בכרו" (והוא אשר "היה"
"איש מלחמה") היו לו "הגלעד והבשן". (וגם חז"ל קבלו שמה שנקרע מטה מנשה לשנים היה בסבת יוסף שגרם לשבטים לקרוע. ולמה לא נקרע שבט אפרים רק מנשה מבאר כי הוא בכור יוסף):
(ה) "עשרה". ששה לששה בתי אבות, ובנות צלפחד לקחו ד' חלקים כמש"פ חז"ל (שם א) ועל פי הפשט, א] מהמכמתת עד עין תפוח. ב] ארץ תפוח עד נחל קנה. ג] מנחל קנה צפונה
לנחל עד הים. ד] בית שאן ובנותיה. ה] יבלעם ובנותיה. ו] דאר ובנותיה. ז] עין דור ובנותיה. ח] תענך ובנותיה. ט] מגידו ובנותיה. י] שלשת הנפת. הרי עשרה מחוזות שכ"א היה חבל
(ו) "כי בנות". לפי' חז"ל מבאר שהיו עשרה עם חלקי בנות צלפחד, ולמה שפרשתי באר שהוצרכו חבלים רבים כי גם בנות ירשו בתוך הבנים: "הנותרים". מוגדר אצלי כי הנותר הוא הטפל, ולמעלה (פסוק ב) קרא כל בני מנשה נותרים בבחינת שמכיר בגבורתו הקדים לקחת חלקו, ופה קרא בני מכיר נותרים בבחינת שהיו מועטים נגד ששה בתי אבות:
(ז) "מאשר". כי אשר היה בצפונו של מנשה. והנה גבול אפרים שהקו הרוחב המגביל בינו לבין מנשה היה מעטרות אדר עד בית חורון, לבד אצל בית חורון יצא עוד רצועה למערב
עד מכמתת והיתה לאפרים (כנ"ל טז, ה - ו). הנה "ממכמתת" בצפון הלך הקו מצפון לדרום עד "עין תפוח", וכל הארץ ההיא שהיא מן עטרות אדר עד תפוח בדרום והנלכד בתוך
שטח הקו שהלך ממכמתת לתפוח כולו היה של מנשה ובזה נפסק גבול אפרים מן הערים המבדלות:
(ח) "למנשה". הנה הרוחב הצפוני מחלק מנשה שהוא ממכמתת עד הים, היה כולו "למנשה". אבל ברוחב הדרומי שהוא מתפוח עד הים, נתחלק והיה חציו הצפוני "למנשה" והדרומי
לאפרים (שם היו ערים המבדלות): "ארץ תפוח". שהיא המדינה בצפון, היה למנשה: "ותפוח". העיר עצמה שהיתה בצד דרום "אל גבול מנשה", היתה לבני אפרים:
(י) "נגבה". ר"ל ועד הים היה הגבול מחולק, ש"נגבה" היה לאפרים וצפונה היה למנשה, והים היה גבול שניהם מצד מערב: "ובאשר". אחר שבאר מצר דרומו של מנשה שהיה תחלה
בפני עצמו מעטרות אדר עד תפוח, ומתפוח עד הים היה משותף עם אפרים, ומצר הכללי המשותף לבני יוסף בצד דרומו כבר הורה בריש סימן ט"ז, ולא הודיענו עד עתה מצר צפוני
של מנשה, אומר כי בצפונו פגע עם אשר שהיה בצפונו של מנשה (כמש"ל יט, יד). ובמזרחו, שהקו מן הצפון לדרום במזרח מנשה התחיל להמשך ממכמתת שהיה בולט מגבול
אפרים לצפונו, וא"כ למעלה ממכמתת היה גבול יששכר שהיה שכן לאפרים בצד מזרח (כמש"ל שם, יז):
(יב) "ולא יכלו". הנה מה שהיה למנשה ביששכר ובאשר זה היה אחר כך שא"ל יהושע והיה לך תוצאותיו, כמו שיספר בכתובים הבאים, ובכ"ז לא יכלו בני מנשה להוריש וגו':
"מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד". כבר ביארתי, שהגם שהפילו לאפרים ומנשה שני גורלות, בכל זאת נפל להם חבל אחד ותחום אחד, רק שתחום זה נתחלק לשני חלקים, וכבר ביארנו (ריש סימן יד), כי הגורל לא הראה רק באיזה מקום יהיה תחומו של השבט, ואחר-כך היה ביד יהושע להרבות או למעט כפי מספר אנשי השבט. ובני יוסף היו מרובים כמספר אנשים משני שבטים (שבזה נתקיים (בראשית מח): "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי"), ובכל זאת לא נתן לשניהם (טרם הוסיף להם מיששכר ומאשר) רק חבל אחד וגורל אחד, רוצה לומר, שלא היה כַּמוּתו רק ככמות גורל אחד מהשבטים.
"ואני עם רב". ולפי מספר הגלגולת, היה צריך לכפול החבלים.
"ויאמר", השיב להם: להוסיף וליתן לך חוץ מתחומך - אי אפשר, כי לא יכול יהושע לתת רק במקום התחום - לא בגבול אחר, רק אחר שאתה עם רב, הלא בקרדומות תבואו לקצץ את היער, ותחת מקום עצי יער יהיו שדי תבואה. וזהו שאמר: "עלה לך היערה ובראת לך שם", רוצה לומר: שם תברא ארץ חדשה מלאה שדות וכרמים, על-ידי שתכרות העצים ותשרשם משם, "כי אץ לך הר אפרים", הוא ממהר לך (כמו (יהושע י): "ולא אץ לבוא כיום תמים"), מצפה אליך כי תבראנו להיות ארץ נושבת.
"ויאמרו בני יוסף", השיבו לו, מה שאתה אומר שנברא את ההר, לעשות מן היער שבו עצי מושב, זה לא יועיל, כי "לא יימצא לנו ההר", לא יספיק לצרכינו, כי אנו מרובים יותר.
זאת שנית, "ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בעמק", אחרי ההר ההוא, וטוב יהיה היער מחיצה בינינו ובינם, בל יעלו וישחיתו את הארץ בכלי משחיתם.
"ויאמר יהושע", אז ראה יהושע כי מוכרח להוסיף על גבול ארצם, והם הערים מאשר ומיששכר, שהוסיף למנשה את בית שאן וכו' (כנ"ל פסוק יא). אמר להם: אחר שיש לך שני מעלות, [א] "עם רב אתה" בכמות, [ב] "כוח גדול לך" באיכות ובחוזק, לכן "לא יהיה לך גורל אחד", רוצה לומר, תוכל להוסיף על גורלך.
"כי הר", [א] ע"י שעם רב אתה, "יהיה ההר לך", לצרכך, "כי יער הוא ובראתו", ותבנה שם ערי מושב.
[ב] ע"י שכוח גדול לך, "והיו לך תוצאותיו", אני מוותר לך גם גבולי ההר אחריו, שהוא העמק, הערים אשר בחלק אשר ויששכר (שחשב למעלה יא). והם לא יקפידו על זה במה שאני מגרע מנחלתם, "כי רכב ברזל לו", וגם "חזק הוא" מצד עצמו, ולא יוכלו הם להורישו, וישמחו על זה כי אתה תורישנו משם, וזה הודעה על מה שאמר למעלה (יהושע יז יא): "ויהי למנשה באשר וביששכר", ושבכל-זאת גם הם לא הורישוהו.
