מלבי"ם על זכריה ט א
<< | מלבי"ם על זכריה • פרק ט' • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מַשָּׂ֤א דְבַר־יְהֹוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ חַדְרָ֔ךְ וְדַמֶּ֖שֶׂק מְנֻחָת֑וֹ כִּ֤י לַֽיהֹוָה֙ עֵ֣ין אָדָ֔ם וְכֹ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
"משא", נמשך למעלה בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים וכו' יהיה "משא דבר ה' בארץ חדרך", אז ימצא דבר ה' והנבואה גם בארץ חדרך שהיא ארץ רחוקה מאד גם שם יהיה משא דבר ה' והיהודי שנמצא שם ישאלו ממנו את דבר ה' שיתפשט אז בכל האומה, (כמ"ש יואל ג' ונבאו בניכם ובנותיכם וכו'), "ובדמשק" יהיה "מנוחתו", מה שעד עתה היתה מנוחתו בירושלים כמ"ש (כי לא באתם עד עתה אל המנוחה וכתיב זאת מנוחתי עדי עד) תתפשט אז עד דמשק, שיהיה קצה גבול הצפוני של א"י כמ"ש ביחזקאל סי' מ"ז, ומבאר הטעם "כי לה' עין אדם", שעין כל בני האדם תצפה לה' עם "כל שבטי ישראל" שהם יצפו לה' בפרטות:
ביאור המילות
"וכל שבטי ישראל". ועין כל שבטי ישראל, וי"מ שהלמ"ד נמשך למטה עין אדם יביט לה' ולכל שבטי ישראל ללמוד דרכיהם, כמ"ש נלכה עמכם:
<< · מלבי"ם על זכריה · ט א · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.