מלבי"ם על דברי הימים ב כז

(ב) "רק לא בא." שלא נכנס להיכל פנימה לפנים מעזרת ישראל כאביו: "ועוד העם משחיתים". פירשתי במלכים שהיו מקריבים בבמות:

(ג) "שער העליון." נזכר למעלה (כג, כ), שמשם הלכו אל בית המלך, ובצר אותו: "ובחומת העופל". נזכר בנחמיה (ג, כו) עי"ש:

(ד) "בחרשים." ביערות העבים בנה מבצרים, עיין מה שכתבתי ישעיה י"ז על כעזובת החורש והאמיר, וספר כי נהג כאביו לבנות ערים בצורות, רק אביו בנה באשדוד ובפלשתים והוא בנה ביהודה:

(ה) "והוא נלחם." שאחר שנתנו מנחה לאביו, מרדו בו, ונלחם עמהם ויחזק עליהם:" זאת השיבו לו." ר"ל בפעם הראשון השיבו לו את החוב שהיו חייבים מן השנים שעברו שמרדו ולא נתנו המס המוטל עליהם, ואח"כ גזר עליהם קנס שיתנו כן עוד שתי שנים, לעונש על מרידתם:

(ז) "בן עשרים וחמש." אמר זה שנית, מפני שמלכי ישראל חשבו למלכותו השנים ששפט בחיי אביו כמ"ש בפי' מלכים, לכן דייק שפה חושב מה שמלך בעצמו אחרי מות אביו: