מלבי"ם על דברי הימים ב כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


(א - ד) "ויקחו". הועתק מס' מלכים עד פסוק ד', ועזרא הוסיף שעם הארץ המליכו אותו, כי המליכוהו בחיי אביו כמש"ש, ושבנה את אילת שהוא מאדום, וזה לא היה בעוד מלך בחיי אביו רק אחר מות אמציה:


 


(ה) "ויהי לדרוש אלהים". שר"ל שהיה אז העת המוכן לדרוש אלהים, כי היה "בימי זכריה המבין בראות אלהים," שהנביאים ובעלי רוה"ק היו צופים במראות אלהים כמו יחזקאל שראה המרכבה, ויתר מחזות שראו הנביאים. והיה ביניהם מדרגות, שיש מהם שלא הבינו כל המראה על אמתתה, כי המראות הם ציונים מושכלים שעל ידם יציינו להם ההשגות הנוראות, כמו העולמות וההיכלות והפרצופים והספירות שרואים הנכנסים בפרדס, שיש מהם שהציץ ונפגע, ומעשה בתינוק שיצא אש מחשמל, כי צריך בינה יתירה להבין דבר מתוך דבר כר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום, וזכריה היה מבין המראות, ובדור שנמצא איש כזה היה העת לדרוש אלהים ממנו, ובימים שדרשו את ה' הצליחו. עתה יתחיל לספר הצלחותיו, א] נגד האויב החיצון:


 


(ו) "ויצא וילחם בפלשתים". וכבש ערים בצורות, וגם החזיק במדינה ובנה שם ערים כאדם העושה בשלו:


 


(ז) "ויעזרהו." שאח"ז נתחברו הפלשתים עם הערביים והמעונים והם נצחו את יהודה בימי יהורם (כנ"ל כא, טז), ובדרך הטבע היה קשה לנצחם רק שה' עזרו למעלה מדרך הטבע:


 


(ח)" ויתנו." עד שנפל פחדו על כל הארצות והעמונים נתנו לו מנחה, ושמו הלך עד למצרים, כי החזיק בכל הארצות עד למעלה מגבולו, עד שיצא לו שם לתהלה ולתפארת:


 


(ט)" ויבן." ב] ספר איך התבצר בארצו, שבנה מגדלי עוז מפני אויב ויחזק אותם בכלי נשק:


 


(י) "ויבן." ג] ספר רוב עשרו, שע"י שהיה לו מקנה רב במדבר רועות שם, בנה מגדלים להיות למבצר מפני שודדים, וחצב בורות רבים להשקות הצאן, והיה לו מקנה גם בשפלה ובמישור בא"י, וגם היה לו אכרים וכורמים והיה עוסק בעבודת אדמה שיהיה בר ומזון בא"י ולא ישאו חרפת רעב:


 


(יא)" ויהי". ד] שהיה לו חיל עושה מלחמה, כי גם לאמציה היה חיל, רק שלא היו קבועים למלחמה תמיד כי אם מזומנים לעת צר, ובעת שלום הלכו לבתיהם, אבל חילו היו "יוצאי צבא לגדוד", שלא היה להם עסק אחר, רק שנפלו גדודים כפעם בפעם על העמים סביבותיהם. והיה "פקודתם במספר" תמיד ביד "יעיאל" הסופר וע"י השוטר, שהיו משגיחים שלא יחסר מנינם בשום פעם:


 


(יב) "כל מספר ראשי האבות". כשתדקדק תמצא שהיו שרי מאתים ושרי חמש מאות ושרי אלף ושרי עשרות אלפים ושבעה שרים על גביהם:


 


(יד) "ויכן להם". הכין להם כלי נשק מאוצר המלך, כי החיל ההולך למלחמה לפרקים בעת הצורך יהיה להם כלי נשק שלהם, אבל אלה שהיו מזומנים למלחמה תמיד על הוצאת הממלכה גם כלי נשקם היה מוכן מאוצר הממלכה:


 


(טו) "ויעש בירושלים". חוץ מזה היה חכם גדול בחכמת החשבון והמעכאניק שע"י מלאכת מחשבת יגיעו משאות כבדות ויורו אותם בכח קל במרחק רב, וע"י זה יזרקו אבני בליסטראות מעל החומה, וזה העוזר מאד במלחמה כנודע, וערך מערכות כאלה על המגדלות לירות משם על האויב, ובזה יצא שמו עד למרחוק כי בזה הפליא להעזר ע"י תחבולות מלחמה חדשים לא ידעום מלפנים:


 


(טז) "וכחזקתו גבה לבו". כי לפעמים יהיה גבהות הלב לטובה כמ"ש ביהושפט ויגבה לבו בדרכי ה', אבל הוא גבה לבו יותר מן המדה "עד להשחית", שחשב בגבהו שהוא ראוי לכהונה גדולה, כי הנהגת העם היה תח"י המלך והנהגת הדת תח"י הכהן, ולא היה המלך יכול לחדש דבר בלי הסכמת הכהן, וע"כ רצה בכהונה שיהיה גם הדת תחת רשותו, וזה מצד שרצה להשחית את הדת, "וימעל בה' ורצה להקטיר":


 


(יח) "לא לך". ר"ל אתה נוגע בגבול שאינו שלך, כי הכהונה נתנה לבני אהרן שהם מקודשים, וא"כ "צא מן המקדש," כי אין זר רשאי ליכנס להיכל שלא לצורך, ואתה מעלת בקדש: "ולא לך לכבוד." שמי שראוי לכהונה היא לו לכבוד מאלהים, ומי שאינו ראוי לה ולוקחה בע"כ היא לו לבוז, כי בוזיו יקלו:


 


(יט) "ויזעף". גדר הזעף שמתעצב ורוחו כהה על שלא עלה הדבר כרצונו, ובתוך זעפו זרחה הצרעת במצחו לסימן על רוע מחשבותיו, שבקעה הטומאה דרך המצח:


 


(כ) "ויבהילוהו". כי מצורע מטמא בביאה, רק שעדן לא החליטו על הנגע שם טומאה, אבל היו מחויבים שלא לעכב, ולכן הבהילוהו שימהר לצאת, וגם הוא נדחף שהרגיש שה' נגעו בהשגחה:


 


(כא) "וישב בבית החפשית." כי מצורע משתלח חוץ לג' מחנות, ובבתי ערי חומה משתלח חוץ מן החומה, וחז"ל אמרו שעשה לו בית בבית הקברות, שגם בית הקברות היה חוץ מן החומה. ולפי הפשט שנעשה חפשי מעבודת המלכות:


 


(כג) "בשדה הקבורה". בשדה שאצל קבורת המלכים ולא במערה, כי אמרו מצורע הוא: