מלבי"ם על דברי הימים ב יט

(ב) "הלרשע." א"ל הנה חטאת בין בפעל ובין במחשבה, בפעל "הלרשע לעזר", הלא בזה אתה מסייע ידי עוברי עבירה, ובמחשבה "הלשנאי ה' תאהב". כי העזר יצויר גם שלא מתוך אהבה אם יעזור לו בעבור שכר או תועלת, אבל לא יאות לעזור לרשע, והאהבה הוא דבר שבלב ולא יאות שיאהב לשונאי ה', כמ"ש (תהלים קלט, כא) הלא משנאך ה' אשנא, וא"כ היה ראוי שישנא את אחאב וגם שלא יעזרהו: "ובזאת עליך קצף". והיה קטרוג עליך שתפול בחרב:

(ג) "אבל". רק שנמצא עליך מלאך מליץ: "הדברים הטובים שנמצאו בך". נגד החטא בפעל, "בערת האשרות". ונגד חטא המחשבה, "הכינות לבבך לדרוש האלהים":

(ד)" וישיבם". במצות שבין אדם למקום, באמונות ודעות ומעשים:

(ה)" ויעמד שופטים". לדון בדברים שבין אדם לחבירו:

(ו) "כי לא". עפמ"ש (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל שהם הבע"ד, בקרב אלהים ישפוט הם השופטים, כי הוא בין השופטים ודן עמהם, ועז"א ועמכם בדבר המשפט, והוא ג"כ בין הבעלי דינים, כאלו הוא הנידון, והעול הנעשה לבעל דין כאלו נעשה אליו, ועז"א כי לא לאדם תשפטו כי לה':

(ז)" ועתה יהי פחד ה' עליכם". אחר שהוא הדיין והנידון: "שמרו". במצות ל"ת, כמו (דברים טז, יט) לא תקח שוחד לא תכיר פנים: "ועשו". במ"ע, כמו (ויקרא יט, טו) בצדק תשפוט וכדומה. ומבאר אחר שאתם דנים ונדונים עם ה' והוא עמכם בדבר משפט, "אין עמו לא עולה" וכו', כי הטיית המשפט יהיה או ע"י עולה, או ע"י שנושאים פנים לאחד מן הבע"ד, או שיקחו שוחד והוא לטובת הדיין ובצעו, וכ"ז לא יתכן עם ה' אחרי שהוא כנידון לא יתכן משוא פנים, והוא הדיין ולא יתכן מקח שוחד. והנשיאת פנים יגרום לרוב שוא"ת שלא יזדקקו לדין אלם, נגד זה אמר "עשו", ומקח שוחד יגרום קום ועשה להטות הדין, נגד זה אמר "שמרו":

(ח)" וגם." כמו שהעמיד סנהדרי קטנה בכל עיר ועיר כן העמיד סנהדרי גדולה בירושלים, והיו בם לוים וכהנים (כפי הדין שימצאו כהנים בסנהדרין): "ומראשי האבות". המופלאים, כמ"ש (דברים יז, ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט, והם היו "למשפט ה'", בדברים שבין אדם למקום: "ולריב". בין אדם לחבירו (או ר"ל משפט ה' המשפט בענין גדול, ששם ה' בא לפעמים להגדיל, כמו רוח ה', שלהבת יה. וריב, ספיקות שיסתפקו חכמי ישראל): "וישובו". כי בחר את אלה מכלל יהודה ושבו עמו ירושלים לשבת בלשכת הגזית:

(ט) "כה תעשון ביראת ה'". שלא לעבור על ל"ת: "באמונה". בדברים העיונים: "ובלבב שלם". שלא לשם פניה חיצונית ושלא לשמה בעשיית המצות עשה:

(י) "וכל ריב". כמ"ש (שם, ח) כי יפלא ממך דבר למשפט, ונגד בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע, אמר בין דם לדם "לחקים", בדיני נגעים, "ומשפטים". שהם דינים: "ותורה". הוא החלק העיוני: "ומצות". הוא החלק המעשיי, וכולל גם כן תורה שבעל פה כמ"ש חז"ל התורה זו מקרא והמצוה זו משנה: "כה תעשון". ר"ל וגם אתם תעשו כן, כמ"ש (יבמות סג ב) יש נאה דורש ואין נאה מקיים וכו':

(יא) "אמריהו". לענינים הנוגעים לדבר ה': "וזבדיהו הנגיד". להנוגע בדבר מלכות: