מלבי"ם על דברי הימים ב יח

(א)" ויהי ליהושפט". כתוב כבר (יז, ה), ונכפל שנית להודיע שאף אחר שבנה בנינים הרבה ואסף חיל לרוב לא נתמסכן עי"כ:

(ב)" לקץ שנים". כי בעת ההיא כבר עברו רוב ימי מלכותו, שמלך כ"ה שנה וזה היה בשנת י"ז למלכותו: "ויסיתהו." מבואר אצלי כי גדר פעל הסית והבדלו מן, פתה, השיא, שהמסית מראה להמוסת איזה תועלת בדבר, ולפ"ז צ"ל שהבטיח לו איזה משכורת מזה, אבל זה לא נראה מפשטות הכתובים פה ובמלכים, וע"כ אמרו חז"ל בריש חולין (ד ב) שהסיתו בזביחה, שיצוייר התועלת לא מן הפעולה רק ע"י שמהנהו אכילה ושתיה, עד שימשך אל רצונו, ועז"א ודלמא בדברים, אין הסתה בדברים (ר"ל שזה נקרא מפתה לא מסית), ומקשה והכתיב (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך (ר"ל ושם אומר נעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת, א"כ לא ידע תועלתם וקוראהו מסית), ומתרץ התם נמי באכילה ושתיה, והכתיב (איוב ב, ג) ותסיתני בו לבלעו חנם, למעלה שאני, ר"ל שלמעלה לא יוצדק לשון פיתוי, ולא שיהיה לו הנאה מדבר, ובכל מה שיעשה יש לו תכלית וע"ז יצדק הסתה:

(ג) "ויאמר אחאב". כל סימן זה במלכים (א' כ"ג): "ועמך למלחמה." הוא פי' מש"ש כסוסי כסוסיך, ר"ל ללכת עמך למלחמה:

(ה)" ארבע". ושם כארבע, ופי' פה שהיו ארבע מאות בכיוון נביאי האשרה (מ"א יח, יט): "הנלך". תחת מש"ש האלך, כי על שניהם שאל:

(ז) "כי איננו". שם כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע, ופי' פה שאמר טעם לזה מפני שכל ימיו מתנבא עליו לרעה ומסתמא גם עתה יתנבא רע. וביתר הדברים יש שנוים קטנים שתקן עזרא את הלשון, וכבר פרשתי שם את כל הענין בפירושי דרשהו משם: