מלבי"ם על דברים לא יג
<< · מלבי"ם · על דברים לא · יג · >>
(יג) "ובניהם" המה הטף: "אשר לא ידעו" הוא נתינת טעם לפי שלא ידעו ענין הקריאה ומחשבותיהם לא יהיו טרודים בנושא הדברים, וגם אינם יודעים עדיין מטרדת העולם
והבליו, לכן כח הציור חזק בהם, ואף שלא ישיגו התועלת הנאמר בהגדולים שהוא להשיג תשוקה לכל פרטיות התורה, אבל ישיגו תועלת כללי יותר מהגדולים לפי שהמעמד הזה יהיה נצב לעיניהם כל ימי חייהם וישפטו ממנו תמיד אלה הדברים: "ישמעו". שיבינו עד כמה תהיה השמיעה בדברי התורה, שהרי לעיניהם קהל גדול נורא כזה עומדים שעות אחדות כאלו נתבטל מהם כל רגשי החיים, וכל מעינם לשמוע הלקח אשר יקרא להם המלך מתוך הספר, יבינו כי כן להם לשמוע דברים מפי מוריהם ומלמדיהם: "ולמדו". כאשר לפניהם המלך הרך והענוג קרא שעות אחדות בלי הפסק מתוך הספר והשמיע בקולו את הדברים באזני קהל נורא כזה, ישפטו בנפשם, עד היכן תהיה תשוקת הלמוד: "ליראה".
ולמדו קאי גם על ליראה שילמדו את היראה ממעמד הזה, כאשר כל הקהל עמדו ביראה ורעד מפני הדר כבוד ה' השוכן במקום ההוא, ויראת המלך הוסיפה יראה על יראתם, וגם המלך שעמד נכח בית ה', ונכח כל הקהל הגדול, ובהתבוננו את אשר בחר בו ה' מכל שבטי ישראל להיות להם לנגיד, עד כמה גברה עליו אז היראה וההכנעה, ע"ד שאמר דוד (שמואל ב ו כב) ונקלותי עוד מזאת, כידוע, מזה יבינו איך לירא "את ה' אלהיכם כל הימים". כי זכר המעמד שראו בקטנותם לא ישכח מהם כל ימי חייהם כנ"ל:
הערות
(יג) "ובניהם אשר לא ידעו" חלק העיון: ישמעו (לבד) ולמדו ליראה את ה' אלהיכם. יראת העונש והשכר: כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה. מחמת (שיתראו) [שיתיראו] מהעדר החיים ושלא ינחל מהם ירושת הארץ: