מלבי"ם על דברים לא יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם · על דברים לא · יב · >>


(יב) "הקהל את העם". הצווי על הב"ד שבידם להקהיל כלם ועל כל איש מישראל על מה שבידו לבא בעצמו ולזרז הנשים ולהביא את הטף: "למען ישמעו" יפרש תועלת מצות האספה שיבואו אל המקום אשר יקרא יהיה שישמעו, ותועלת השמיעה תהיה "ולמען ילמדו" שהקריאה הזאת שהיתה בכל האמצעים המסוגלים שע"י יבואו הדברים אל הלב כנ"ל תפעל בלבבם חשק שילמדו לעתיד, והתועלת מהלמוד: "ויראו את ה' אלהיכם". שתגיע אליהם היראה, ותועלת היראה הוא: "ושמרו לעשות" ע"י הלמוד ע"ד שאמרו חז"ל תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, שפירושו הלמוד מביא לידי יראה והיראה למעשה: "את כל דברי התורה הזאת". בפרטות מאחר ששמעו והבינו כל הדברים בפרט נקבעו בלבם לקיים כל פרט ופרט (והזכיר תיבת למען גבי השמיעה וגבי הלמוד ולא גבי היראה, מפני שתיבת למען הוראתה על דבר שיהיה בודאי, ולכן השמיעה והלמוד הוא בטוח אבל היראה אינו מובטח כ"כ):

הערות

(יב) "הקהל את העם" וכו'. יש יראת הרוממות ויראת העונש יראת הרוממות בא ע"י הלמוד והעיון שמכירים גדולתו והיראה בעצמה אינה מצות אנשים מלומדה, ובזה עושים המצות לא בעבור שכר ועונש רק מאהבת המצוה והמצוה עליו, ויראת העונש אינו בא ע"י למוד אחר רק לומדים היראה לבדה והוא מצות אנשים מלומדה, וז"ש הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו (היינו חלק העיון שבתורה, ועי"כ) ויראו את ה' יראת הרוממות: ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת, מאהבת התורה בעצמה, אבל: