מלבי"ם על בראשית מא נג
<< | מלבי"ם על בראשית • פרק מ"א • פסוק נ"ג |
• א • ב • ג • ד • ה • ח • ט • י • יא • יב • יג • טו • טז • יט • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נב • נג • נו • נז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַתִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
(נג - נה) ותכלינה. ששבע שני השבע היה רק בארץ מצרים לבד כנ"ל, ומיד שכלו שני השבע תיכף ותחלינה שבע שני הרעב לבא, והיה "כאשר אמר יוסף "שתכף בהחל הרעב ישכח השובע, וזה היה על שהיה הרעב בכל הארצות, ולכן הגם שתחלה בארץ מצרים היה לחם, בכ"ז ע"י שהיה רעב בכל הארצות מכרו המצריים את תבואתם לחוץ, ועי"כ "ותרעב כל ארץ מצרים," שהאוכל שהיה אצל יחידים נמכר לחוץ והתחיל הרעב למשמש בקצת מקומות ממצרים עד שצעקו אל פרעה ופרעה שלחם אל יוסף: