מלבי"ם על איוב לח יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< מלבי"ם על איוב • פרק לח >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • 



"ואומר", מפרש מה היה הבריח, שזה היה דבר ה' ופקודתו מה שצויתי עליו "לאמר עד פה תבוא ולא תוסיף", כמ"ש אשר שמתי חול גבול לים סביב ולא יעברנהו, "ופה ישית", ר"ל שבכ"ז הנחתי ג"כ אפשריית להפרע מן הרשעים שבעת אצטרך שיעבור הים את גבולו כמו בדור אנוש וכדומה, גם ע"ז נתתי לו גבול, ואומר "פה ישית בגאון גליך", שבעת יתגאו גליך ויעברו גבול הראשון להציף את הרשעים, לא יעברו את הגבול השני, שגבלתי להם עפ"י ההשגחה עד כמה ישטפו ויעבורו, בענין שקבעתי ישוב הארץ עפ"י השגחתי, וגם הנחתי אפשריית להפרע מן הרשעים:

ביאור המילות

"ישית". מוסב על החק, החק הזה ישית פה בעת גאון לו, וי"ל ישית מענין יסוד כי השתות יהרסון, פה יסוד החק:

 

<< · מלבי"ם על איוב · לח יא · >>


דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.