מלאכת שלמה על שבועות ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלאכת שלמה · על שבועות · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

שבועת הפקדון:    פ' שבועת העדות (שבועות ד' ל"א.) ועיין במה שכתבתי לקמן ריש פרק שבועת הדיינים בשם תוס' ז"ל:

וחכמים אומרים בין מפי עצמו וכו':    דס"ל דון מינה ואוקי באתרה מאחר שהבאת מפי אחרים לכלל שבועת הפקדון העמידוהו בתורת שבועת הפקדון שאין שבועה בב"ד מפורש בה. בתו"כ רפי"א דדבורא דחטאות בפרשת ויקרא ס"ל לר"ש דבפקדון בשוגג חייב במזיד פטור דיליף לה ממעילה כדאיתא התם פ' שבועת העדות וכמו שכתב שם בספר קרבן אהרן:

וחכמים אומרים:    ביד רפ"ז דהלכות שבועות:

ואינו חייב על שגגתה:    פי' רש"י ז"ל אם סבור לישבע באמת משום דאנוס הוא:

גרידתא:    יש שאין גורסין מלה זו אבל מהרי"ק ז"ל נראה קצת דגריס לה בפ"א דהלכות שבועות סי' י'. והררי"א ז"ל מחק מלת גרידתא והגיה שגגתו בוי"ו וכתב פי' שגגת הפקדון. עוד הגי' ומה הוא חייב על זדונו בוי"ו:

אשם בכסף שקלים:    עי' בתוי"ט. ואפילו אשם תלוי ילפינן בכריתות פ' דם שחיטה (כריתות דף כ"ב) דהוי בכסף שקלים אע"ג דודאי אינו אלא חטאת בת דנקא:

משנה ב[עריכה]

אמר לו תן לי וכו':    עיין במ"ש בפירקין דלעיל ריש סי' ג':

ואמר אמן וכו':    ביד ר"פ שני דהלכות שבועות וסי' ה' וצ"ע שם לע"ד ששם כתב כן וז"ל אחד הנשבע אחת מד' מיני שבועות אלו מפי עצמו ואחד המושבע מפי אחרים וענה אמן חייב ואילו בפ"ח סי' ז' כתב בין שהשביעו התובע וכפר ה"ז חייב בשבועת הפקדון אע"פ שלא ענה אמן ולא הוציא שבועה מפיו ע"כ. ואפשר שר"ל אלא שענה דבר שענינו כענין אמן וכמו שכתב שם ר"פ שני וגם ר"פ שני דהלכות נדרים:

השביע עליו חמשה פעמים:    פ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ו) ושם פי' רש"י ז"ל דהכי דייק בגמרא התם דמדקתני עליו ולא קתני השביעו ש"מ דעל ידי דיינים הטיל עליו שבועה וקבל על כרחו ולא מיירי בשקפץ התובע והשביעו:

חייב על כל אחת ואחת:    חומש ואשם וביד כולה מתני' עד סוף סי' ג' פ"ז דהלכות שבועות מסי' ט' עד סוף סי' י"ד. ובפ"ט סי' י"ז כתב וכן אם תבעו אותן רבים להעיד להם ואמרו שבועה שאין אנו יודעים לכם עדות אינם חייבין אלא אחת לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת כדרך שבארנו בשבועת הפקדון ע"כ. וכן היא שנויה ג"כ בת"כ פרשת ויקרא לענין עדות:

משנה ג[עריכה]

היו חמשה תובעים אותו ואומרים לו תן לנו וכו':    והר"ר יהוסף ז"ל הגיה בסיפא שבועה שאין לכם בידי לא לך ולא לך ולא לך ואמר שכך מצא ברוב הספרים. כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל בספר כתיבת יד כתוב שבועה שאין לך בידי לא לך לא לך בלא וי"ו ע"כ. ובגמ' בבריי' תניא כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל אחת ואחת דברי ר"מ ר' יהודה אומר שבועה לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת ר' אליעזר אומר וכו' כדבמתני' ולמאי דמפרש ר' יוחנן בגמרא סתם ת"ק דמתני' היינו ר"מ ולמאי דמפרש שמואל מוקי בגמרא ת"ק דמתני' כרבי דלא שאני ליה בסוף פ' שני דזבחים בין כזית כזית לכזית וכזית הכא נמי לא שנא בין לא לך לא לך לולא לך ולא לך. ומעיקרא תריץ בגמרא דשמואל גריס בכולה מתני' לא לך בלא ויו וכן נמי פקדון תשומת יד גזל אבידה בלא ויו וכן נמי חטים שעורים כוסמין בלא ויו אבל בסיפא במילתיה דר"מ גם במסקנא מגיה שמואל ר"מ אומר אפילו אמר חטה שעורה כוסמת בלי ויו. ועיין בספר קרבן אהרן פ' ויקרא רפי"ז דדבורא דחטאות ותוסיף לקח טוב:

ר' אליעזר אומר עד שיאמר שבועה וכו':    ירושלמי פרק ואני דף נ"ד ונראה דגרסינן ר' אלעזר בלי יו"ד מכח הברייתא שכתבנו לעיל בסמוך:

ר"ש אומר. וכו':    פ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ד.) וכתב הריטב"א ז"ל שם דף נ"ג ופרטו של ר"מ לא שיאמר שבועה בפירוש לכל חד דא"כ היינו ר"ש ולא שיאמר לא לך לא לך שבועה דא"כ היינו ר' אלעזר אלא הכי הוי פרטא דר"מ דקאמר שבועה לא לך ולא לך ולא לך דהשתא דאמר ולא לך בויו הוי פרטא אבל כי ליכא ויו סבר ר"מ דכללא הוי ור' יהודה סבר דאפילו בלא ויו הוי פרטא ואע"ג דבעלמא כי איכא ויו הוי תערובת טפי ומוסיף על ענין ראשון טפי מהיכא דליכא ויו והכא אמרינן אפכא לר"מ לא תיקשי לן דהכא נמי כי איכא ויו חשבינן ליה מוסיף על ענין ראשון והאי ויו קאי אשבועה כאילו אמר ושבועה לא לך וכי ליכא ויו אינו עושה חבור עם השבועה אלא עם לא לך ראשון וכאילו כללם כולם בשבועה אחת עכ"ל ז"ל:

תן לי חטים וכו':    פ' שבועות שתים בתרא (שבועות דף כ"ג.) ובגמרא א"ר יוחנן אם אין לו עליו מכולן אלא שוה פרוטה מצטרפין לחייבו פליגי בה רב אחא ורבינא במתני' ובמילתיה דר' יוחנן חד אמר אפרטי מיחייב אכללי לא מיחייב פי' רש"י ז"ל חייב על כל א' וא' דקתני במתני' חייב שלש קאמר חדא אחטים וחדא אשעורים וחדא אכוסמין אבל ד' לא מחייבינן ליה למימר שבועה שאין לך בידי חדא שבועה באנפי נפשה היא שכלל בה אין לך בידי כלום וחזר ופרט לא חטים ולא שעורים ולא כוסמין אלא פרטא פירושא דשבועה שאין לך בידי היא וכי א"ר יוחנן פרוטה מכולן מצטרפת לאו אסיפא דמתני' דחייב על כל א' וא' קאי דכיון דכל חדא וחדא באפי נפשה היא לא מצטרפי אלא ארישא דאמר שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא א' פרוטה מכולן מצטרפת לאותה שבועה דהא חדא היא וחד אמר על כל א' וא' דקתני במתני' ד' נינהו חדא אכללא ותלתא אפרטא ודר' יוחנן אסיפא נמי קיימא ואשבועה דכללא ומחייב מיהא חדא ופרכינן והתני ר' חייא אומר היו חמשה תובעין אותו וכל אחד תבעו חטים ושעורים וכוסמין ואמר שבועה שאין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין ולא לך ולא לך הרי כאן ט"ו חטאות ואם איתא דד' חטאות הן עשרים הויין ומשני האי תנא דפרטי קא חשיב דכללי לא קא חשיב ואע"ג דאיתנהי והדר פריך והתני ר' חייא בדוכתא אחריתי הרי כאן עשרים חטאות ש"מ ד' שבועות הן ובקמייתא לא קא חשיב דכללא וקשיא למ"ד דכללי קחשיב ומשני לעולם חלת נינהו דההיא דכללא ליתא וכי קתני באידך ברייתא עשרים אפקדון ותשומת יד וגזל ואבידה דאיכא ד' פרטי לכל חד וחד דהוו להו עשרים וכתבו תוס' ז"ל הרי כאן ט"ו חטאות גבי שבועת העדות מיתנייא דגבי פקדון הל"ל אשמות ע"כ. ומתוך דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות שבועות מוכח דר' יוחנן קאי אפקדון ותשומת יד וגזל ואבידה דפרוטה אחת מכולן מצטרפות לחייבו קרבן שבועת הפקדון:

ר"מ אומר אפי' אמר חטה ושעורה וכוסמת:    כך צ"ל ואיתה בפ' המגרש בירושלמי:

משנה ד[עריכה]

אנסת ופיתית וכו':    תוס' פ' שבועת העדות (שבועות ד' ל"ג) וביד פ' שני דהלכות נערה בתולה סי' י"ב ובפ"ח דהלכות שבועות סי' ג' ובפ"ט סי' ה' ואיתא ר"פ נערה שנתפתתה וכתבו שם תוס' ז"ל. ר"ש פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו תימא לר"י דאפילו בעושק והלואה גופייהו דכתיבי בתורה לא מחייב אלא קרבן כשמיחד לו כלי להלואתו ולעושקי וכאן בקנס מה ייחוד שייך כאן דמיירי בלא עמד בדין דבעמד איבעיא ליה לאביי התם בגמרא בסמוך. ואומר ר"י כגון שייחד לו כלי כך לכשיעמוד בדין בב"ד ויתחייב לו יהי כלי מיוחד לו לגבות ממנו דמי אונסו. וא"ת וכי נימא דסבר ר"ש אדם מקנה דשלב"ל א"כ נחשביה בהדי הנך תנאי דחשיב בפ' האומר דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דהא פריך נמי התם וניחשוב נמי ר' עקיבא ואומר ר"י דר"ש חדא ועוד קאמר חדא דיחוד אינו מועיל דדבר שלא בא לעולם הוא דאינו מתחייב כלל אלא משעת העמדה בדין ואילך ועוד אפילו קונה ביחוד אין כאן כפירת ממון שאין משלם קנס עצמו ואי מודה מיפטר ע"כ. והתם ס"פ אלו נערות קאמר ר"ש בן יהודה משום. ר"ש דאף בושת ופגם אינו משלם ע"פ עצמו ועיין בתוס' פ' הזהב (בבא מציעא דף מ"ח):

משנה ה[עריכה]

גנבת את שורי וכו':    ביד פ"ז דהלכות שבועות סי' ב' ורפ"ח וסי' ב' ד' וז"ל שם גנבת את שורי חייב שאע"פ שאינו משלם כפל בהודאה משלם הוא את הקרן בהודאתו ע"כ. ובספ"ה דהלכות עבדים. ונראה לע"ד דסתם לן תנא הכא בהאי בבא כת"ק דפליג עליה דר"ש במתני' דלעיל גבי אונס ופתוי דהא הכא חייב בשבועת הפקדון מטעם שאע"פ שאינו משלם כפל ע"פ עצמו היה משלם את הקרן ע"פ עצמו וכדכתיבנא בשם הרמב"ם ז"ל. ונלע"ד דמצינן למימר דמתני' לא זו אף זו קתני בהני תרי באבי קמאי דפטור מטעם שהמודה בקנס פטור וה"ק ל"מ כופר בטביחה ומכירה דפטור שהרי כל מה שכפר אינו אלא קנס שהרי הודה בקרן דהיינו השור עצמו אלא אפילו כופר שלא המית שורו את העבד פטור אע"ג דזימנין דלא הוי קנס כגון שהעבד שוה מאה סלעים והוא אינו חייב לשלם אלא שלשים סלעים אעפ"כ מיקרי מודה בקנס ופטור. ובבא דא"ל עבדו הפלת את שני נראה דתניה אגב דכולהו בבי תנא דבר והפכו חיוב ופוטור בגניבת שורו או הריגת שורו או חבלת גופו תני נמי גבי טביחת שורו או הריגת עבדו או טענת. עבדו פיטורי א"נ תנייה לבבא דהפלת את שני לאשמועינן דיוקא לעלמא דנכרי שהשביע את ישראל על פקדונו ואמר אמן חייב דטעמא דהכא דפטור משום שתבעו קנס הא תבע נכרי את ישראל דבר שאינו קנס חייב בשבועות הפקדון וצריך לי רב לזה דהא קרא כתיב וכתש בעמיתו. אח"כ מצאתי ביד בר"פ שני דהלכות שבועות שכתוב שם אפי' השביעו נכרי או קטן וענה אמן חייב ע"כ. וכתב שם מהרי"ק ז"ל דנלמד ממשה וצדקיהו ליתרו ונבוכדנאצר ע"כ. ואפשר להיות דמכאן ג"כ למד אע"ג דיש לדחות דשאני עבד דשייך במצות והוי בר ברית טפי מנכרי וכמ"ש בפ"ג דתרומות סי' ד' וכל הני פיטורי פטור מקרבן שבועת הפקדון וחייב משום שבועת בטוי כמו שכתבנו לקמן ס"פ בתרא:

המית שורך את שורי:    פי' שור מועד שלך הר"ר יהוסף ז"ל ועי' בירושל' ס"פ אלו נערות:

ולא עשיתי בך חבורה:    מחק הרי"א ז"ל מלות בך חבורה וכתב כן מצאתי:

זה הכלל:    רישא דמתני' והאי בבא איתנהו בפירקין ד' ל"ח ושם מפרש רב פפי משמיה דרבא דזה הכלל לאתויי גנבת את עבדי לחיובא ורב פפא משמיה דרבא דייק מרישא דקתני גנבת את שורי וכו' חייב ואילו גנבת את עבדי משמע דפטור משום דעבד אתקש לקרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות וכדעת ר' יוחנן ודלא כר' אלעזר בן פדת דסבירא ליה דמביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות: