מכילתא דרשב"י/כא

<< · מכילתא דרשב"י · כא · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

תוכן

ואלה המשפטים ר' יהודה אומר המשפטים ניתנו לישראל במרה קודם מתן תורה שנ' (ט"ו ב"ה) שם שם לו חק ומשפט יכול לא נשנו בסיני ת"ל ואלה המשפטים: ר' ישמעאל אומר כל מקום שנ' אלה חוץ מן הראשונים וכל מקום שנ' ואלה מוסיף על הראשונים כאן שנ' ואלה מוסף על הדברות העליונים מה הדברות העליונים מסיני אף המשפטים מסיני וכן הוא אומר (מלאכי ג' כ"ב) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב וגו' חקים ומשפטים ואומר (נחמיה ט' י"ג) ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצוות טובים: ר' עקיבה אומר אשר תשים לפניהם למה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל ואמרת שנה ושלש ורבע מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו ת"ל (דברים ל"א י"ט) ולמדה את בני ישראל ומניין עד שתהא סדורה בפיו ת"ל (שם) שימה בפיהם ומניין שחייב להראות לו פנים בה ת"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ערכם לפניהם כשלחן ערוך: ד"א אשר תשים לפניהם לפני בני ישראל לא נאמר כן אלא לפניהם לפנים שבהן מלמד שאין שונין בדיני ממונות לעם הארץ: ד"א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ר' ישמעאל [אומר] אלו שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן שנמסרו לו למשה בסיני ואלו הן מקל וחומר: מגזירה שוה: מבנין אב מכתב אחד מבנין אב משני כתובים: מכלל ופרט מפרט וכלל: מכלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט: מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד ולא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש ואין אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש: דבר למוד מענינו: דבר למוד מסופו: שני כתובין המכחישין זה את זה עד שיבא הכתוב [השלישי] ויכריע ביניהן: ד"א אשר תשים לפניהם ולא לפני גוים לפניהם ולא לפני הדיוטות:

כי תקנה עבד עברי והלא לא היה לו לסמוך לאלה המשפטים אלא כי ידבק כי ינצו וכי יכה איש שהן דינין: דורשי רשומות אומרין לפי שנצטוו במרה על הדינין ונתן להן עשרת הדברות אמר משה רבונו של עולם שמא יתעה יצר הרע את בניך ויעברו על המצוות ותגלה אותן מלפניך ותמכרם לעבדים לכך פתח כי תקנה עבד עברי כשתקניאם למלכיות אל ישתעבדו בהן יותר משש מלכיות שש שנים יעבד בבל ומדי ופרס ויון ואשור ורומי: ובשביעית יצא לחפשי חנם. אמר לפניו רבונו של עולם אל ישתקעו ביד רומי אלא זכות עשה עמהם חנם ובשביעית יצא לחפשי חנם: אם בגפו יבא היה למקרא לומר אם לבדו יבא לבדו יצא מהוא בגפו אמר חס ושלום אם גרמו עונות אויבים באין אליהם באגפים כנשרים שטסים בשמים דכתיב (איכה ד' י"ט) קלים היו רודפינו כנשרי שמים רבונו של עולם כנפש של בטחונות תן להם מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל אהבותיהם (ישעיה ס' ח'): ... [אם לאיו תן לי רשות שאומר לפניך. היה ר' אלעזר בן ערך דורש עד שהייתה אש מלהטת מכל סביביו כיון שראה רבן יוחנן בן זכי שהייתה האש מלהטת מכל סביביו ירד מעל החמור ונשקו ואמר לו ר' אלעזר בן ערך אשרי יולדתך אשריך אברהם אבינו שזה יצא מחלציך הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור' אלעזר בן ערך בכף שנייה מכריע הוא את כולם: פרק כי תקנה עבדר עברי. (מניין) [שמניין] (שתהא) [כשתהא] קונה לא תהא קונה אלא עבד עברי ת"ל כי תקנה עבד עברי (מנין) [ומניין] כשיהא נמכר לא יהא נמכר אלא לך ת"ל (ויק' כ"ה י"ט) ונמכר לך (מניין) [ומניין] כשבית דין מוכרין אותו לא יהא מוכרין אותו אלא לך ת"ל (דברים ט"ו י"ב) כי ימכר לך אחיך העברי: [כי תקנה עבד עברי זה שהוא מוכר את עצמו ולהלן הוא אומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה זה שבית דין מוכרים אותו לך בא הכתוב ללמדך לשון קצרה כי תקנה עבד עבד בין שמוכר את עצמו ובין שבית דין מוכרין אותו לך]: כי תקנה עבד עברי. אתה קונה מעצמו ואי אתה קונה אמה עבריה מעצמה שהיה בדין ומה עבד עברי שאין אביו מוכרו הרי הוא מוכר את עצמו אמה עברייה שאביה מוכרת אינו דין שתהא מוכרת עצמה ת"ל כי תקנה עבד עברי עבד עברי אתה קונה מעצמו ואי אתה קונה אמה עברייה מעצמה: [קל וחומר לעברי שיהא אביו מוכרו ת"ל (פס' ז') כי ימכור איש את בתו לאמה איש מוכר את בתו ואין איש מוכר את בנו ר' ישמעאל אומר בעבד עברי הכתוב מדבר את אומר בעבד עברי או אינו אלא כעבד כנעני ומה אני מקיש (ויק' כ"ה מ"ו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה בלוקח עבד מן הגוי אבל בלוקח עבד מישראל יכול יצא בשש ת"ל כי תקנה עבד עברי שש שנים ולהלן הוא אומר (דברים ט"ו י"ב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה הוא שנאמר כן והוא שנאמר להלן אחיך אף בן אחיך]: עברי. נאמרו מצוות הללו בעבד עברי בזכותו של עבר: ד"א בזכותו של אברהם שהיה מעבר הנהר: ד"א בזכות ישראל שהיו מדברים בלשון עברי שנ' (ע' ג' י״ח) ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו: שש שנים יעבד. אף את הבן יכול אף היורש [ת"ל (דברים ט"ו י"ב) ועבדך שש שנים] אחד שריבה הכתוב מיעט מביא אני את הבן שקם תחת האב ליעידה ולשדה אחוזה ומוציא אני את היורש שלא קם תחת האב ליעידה ולשדה אחוזה: ד"א שש שנים יעבד אפילו בוריח שאם ברח [חייב] להשלים שני עבודה: ד"א שש שנים יעבד לרבות את המטייל בשוק ולרבות את החולה ומוטל על המטה שהוא עולה לו מן המנין: ד"א יעבד שלא ימכר אומנתו לאחר לא יעשנו בלן לרבים ספר לרבים נחתום לרבים שלחני לרבים יכול אפילו היתה אומנתו כך ת"ל יעבד ר' יוסי אומר ובלבד שלא יחדש לו אומנות של כלום: ובשביעית יצא. יכול בתחלת השנה או בסופה הרי אתה דן שנת שבע מוציאה עבדים ויובל מוציא עבדים מה מצינו ביובל בתחלתו ולא בסופו אף זו בתחלתה ולא בסופה או כלך לדדך הזו שנת שבע מוציאה עבדים ושביעית משמטת מלוה מה מצינו בהשמטת מלוה בסופה ולא בתחלתה אף זו בסופה ולא בתחלתה נראה למי דומה דנין דבר שתלוי ביובל מדבר שתלוי ביובל ואל יוכיח השמט מלוה שאין תלוי ביובל או כלך לדרך הזו דנין דבר שאין צריך קדוש בית דין מדבר שאין צריך קדוש בית דין ואל יוכיח יובל שצריך קדוש בית דין ת"ל שש שנים יעבד כו' אמור מעתה מתחלתה ולא בסופה: ד"א ובשביעית יצא פעמים שהוא עובד בשביעית שאם פגעה שנת השמטה בתוך השש עובד בה שאין השמטה משמטת עבדים אבל פגע בו שנת יובל אפילו בשנה שניה למכירתו יצא שנ' (ויקרא כ"ה י"ג) בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו: יצא לחפשי חנם. מכלל שנ' (דברים ט״ו י״ג) וכי תשלחנו חפשי מעמך מלמד שמצוה לומר (לא) [לו] צא יכול אם אמר לו צא הרי הוא יוצא ואם לאו אינו יוצא ת"ל יצא לחפשי חנם: חנם. לפי שנ' כאן חפשי ונאמר להלן (פס' כ"ו) חפשי יכול מה חפשי שנ' להלן שטר אף חפשי האמור כאן שטר ת"ל חנם אינו צריך גט שחרור: ד"א חנם יכול אם היה חולה ומוטל במטה והוציא עליו רבו יציאות יהא צריך ליתן לו ת"ל יצא לחפשי חנם: ד"א חנם יכול שלא בהענקה ת"ל (דברים ט"ו י"ג) וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם הענק תענק לו: ד"א לרבות גרעון כסף: ד"א יצא לרבות שטר מכאן אמרו עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בחמשה דברים בשגים וביובל ובגרעון כסף ובשטר שחרור ובמיתת האדון בלא בן:

בגפו יבא בגפו יצא יכול אף גזירה ת"ל אם אינו אלא רשות: ר' אליעזר בן יעקב אומר בגפו יבא בגפו יצא אין לך עליו אלא עבודה: אם בעל אשה הוא. מה הוא רבו חייב במזונותיו אף אשתו ובניו רבו חייב במזונותיהן עדאן אני אומר אשה ובנים שהיו לו עד שלא לקחו רבו לא יהא רבו חייב במזונותיהן או אינו אומר כן אלא אשה ובנים שהיו לו משלקחו רבו רבו חייב במזונותיהן שכבר נתחייב במזונותיו: אבל אשה ובנים שהיו לו עד שלא לקחו רבו לא יהא רבו חייב במזונותיהן ת"ל אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו שתי נשים כאן אחת עד שלא לקחו רבו ואחת משלקחו רבו יכול אף אלו היו לו ארוסה ושומרת יבם ת"ל ויצאה אשתו עמו שהיא עמו יצאת זו שאינה עמו יכול אפלו היתה אשתו פסולה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ת"ל ויצאה אשתו עמו אשה שהיא ראויה להתקיים עמו יצתה זו שאינה ראויה להתקיים עמו יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו ת"ל הוא מה הוא מדעת רבו אף אשתו [מדעת] רבו יכול יהא מעשה אשתו ובניו ובנותיו של רבו ודין הוא מה עבד כנעני שאין רבו חייב במזונותיו מעשה בניו ובנותיו של רבו זה שרבו חייב במזונותיו אינו דין שיהא מעשה בניו ובנותיו של רבו ת"ל הוא [הוא] מעשה ידיו של רבו ואין מעשה בניו ובנותיו של רבו יכול שתהא מציאתו וירושתו של רבו ת״ל (דברים ט"ו י״ב) ועבדך אין לך עליו אלא עבורה יכול מפני שיצא לדין בחדש לא יהא זכאי במציאתה וירושתה של אשתו ת"ל אם בעל אשה הוא החזירו הכתוב לכללו בפירוש הרי הוא כבעל מה הבעל זכאי במציאתה ובירושתה של אשתו אף זה זכאי במציאתה וירושתה של אשתו: ד"א ויצאה אשתו עמו אל תפרישנו מאשתו ולהלן הוא אומר(ויקרא כ"ה מ"א) ויצא מעמך הוא ובניו עמו אל תפרישנו מבניו:

אדניו יתן לו אשה יכול נדרה ת״ל אם אינו אלא רשות: אדניו יתן לו אשה. לרבות את הבן: יתן לו אשה. בשפחה כנענית הכתוב מדבר אתה אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בבת חירין ת"ל האשה וילדיה תהיה לאדוניה אם בת חורין היאך ולדות לבעל: ד"א יתן לו כופה אותו ויבא עליה ואפלו היה כהן שהוא אסור בזונה נותן לו שפחה כנענית ויבוא עליה והבנים עבדם או יכול אפילו אין לו אשה ובנים מישראל הרי הוא מותר בשפחה כנענית ת"ל ויצאה אשתו עמו בזמן שעמו אשה ובנים הוא נותן לו שפחה ואם לאו אינו יכול: ד"א יתן לו אשה אחת נותן ואינו נותן לו שתי נשים יכול לא יתן לבן חורין שתי נשים ת"ל אדניו יתן לו אשה לו אין נותן שתי נשים נותן הוא לבן חורין שתי נשים יכול יתן אשה אחת לשנים כדרך שנותן לעבדיו הכנענים שפחה אחת לשנים ת"ל אדניו יתן לו אשה אשה אחת נותן לו ואין אשה אחת לשנים יכול לא יתן לעבדיו הכנענים שפחה אחת לשנים ת"ל אדניו יתן לו אשה לו אין נותן שפחה אחת לשנים נותן הוא לעבדיו הכנעניים שפחה אחת לשנים: וילדה לו בנים או בנות. מקיש בן לבת מה הבת אין לה קידושין על בן חורין ואין יוצאה הימנו בגט אף הבן אין לו קידושין על בת חורין ואין יוצאה הימנו בגט: האשה וילדיה. כל בנים שיולדת בין ממנו בין ממקום (אחת) [אחי] הרי אלו עבדים: תהיה לאדוניה. מלמד שיוצאה בלא גט: ד"א האשה וילדה תהיה לאדוניה יכול אם רצה רבו למכור אשתו ובניו כשהוא תחתיו יכול הוא לעכב על ידיו ת"ל האשה וילדיה תהיה לאדוניה: והוא יצא בגפו. לרבות לו יציאות הרבה בשנים וביובל ובגרעון כסף ובשטר ובמיתת האדון בלא בן:

ואם אמר יאמר עד שיאמר וישנה וישלש: העבד. ולא אמה מכלל שנ' (דברים ט״ו י״ז) ואף לאמתך תעשה כן להעניק יכול לרציעה ת״ל העבד ולא אמה: ד"א העבד עד שיאמר כשהוא עבד ויכול אם אמר בתוך שש יהא נרצע ת"ל לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאתו הא אינו אומר אלא בסוף שש: אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני. אמר ר' שמעון אם לאו מה עלתה על לבי שאם אינו אוהב היאך הוא נרצע מכאן אתה אומר היה אוהב את רבו ורבו אין אוהבו הוא היה אהוב על רבו והוא אינו אוהב את רבו הרי זה [אינו] נרצע שנ' (דברים ט"ו ט"ז) כי אהבך: לו אשה ובנים ולרבו אין אשה ובנים הרי זה אינו נרצע שנ' אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני: ר' אלעזר בן עזריה אומר חלה אצל רבו או שחלה רבו אצלו הרי זה אין נרצע שנ' (שם) כי טוב לו עמך:

והגישו אדוניו אל האלהים מוליכו אצל שלשה ואומר דבריו בפניהם: והגישו אל הדלת או אל המזוזה. יכול יהא רוצעו במזוזה ודין הוא ומה דלת שאין בה מצות מזוזה יש בה מצות רציעה מזוזה שיש בה מצות מזוזה אינו דין שיהא בה מצות רציעה ת"ל (שם י"ז) ונתת באזנו ובדלת בדלת ולא במזוזה יכול בדלת העומד או בדלת העקור ת״ל או אל המזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד אין לי אלא דלת שיש בה מזוזה דלת שאין בה מזוזה מניין ת"ל והגישו אל הדלת או אל המזוזה ראשונה מה היתה דלת שאין בה מזוזה: ורצע אדוניו. ריבה אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט: אדוניו ולא בנו אדניו ולא עבדו אדוניו ולא שלוחי אדוניו: [אזנו]. נאמר כאן אזנו ונאמר להלן (ויק' י"ד י"ד) אזנו מה אזנו האמורה להלן ימנית בגבוה שבאוזן אף אזנו האמורה כאן ימנית בגבוה שבאוזן. ר' אלעזר א' ר' יודן היה אומר במולת פה רוצעו (שמה) [שמא הוא] כהן ונמצא פוסלו מן העבודה ואני אומר כל עצמו כהן אינו נרצע: מרצע. אין לי אלא מרצע מניין לרבות את (המזוזה) [המחט] ואת המכתף ואת הסיל ואת הסירה ת"ל (דברים ט"ו י"ז) ולקחת דברי ר' יוסה בר רבי יהודה רבי אומר מרצע מה מרצע מיוחד מן המתכת אף אין לי אלא מן המתכות: ועבדו לעולם. יכול אף הבן ת"ל [ועבדו ולא בנו ולהלן (דברים ט"ז י״ז) הוא אומר] והיה לך ולא לבן שהיה בדין מה כסף שאין קונה יתיר על שש [קונה לבן רצועה שקונה יתיר על שש] אינו דין שתהא קונה לבן ת"ל והיה לך ולא לבן. קל וחומר לרצועה שלא תהא קונה יתיר על שש מה כסף שהוא קונה לבן אין קונה יתיר על שש [רצועה שאין קונה לבן אינו דין שלא תהא קונה יתיר על שש] ת"ל ועבדו לעולם. יכול לא תהא רצועה יוצאה ביובל ודין הוא ומה אם כסף שהוא קונה לבן [יוצא ביובל] רצועה שאינה קונה לבן אינו דין שיצא ביובל לא אם אמרת בכסף שאינו קונה יתיר על שש תאמר ברצועה שהיא קונה יתיר על שש ת"ל (ויק' כ"ה י') ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו זה הנרצע לפני היובל שהיובל מוציאו [ומה ת"ל] ועבדו לעולם כל ימי עולמו של רוצע אפילו נמכר שלושים וארבעים שנה לפני היובל מנין ליתן את האמור כן להלן ואת האמור להלן [כן] ת"ל (לעולם) [עולם עולם] לגזירה שוה: פרק.

וכי ימכור איש את בתו לאמה מכלל שנ' (כ"ב ב') ואם אין לו ונמכר בגניבתו יכול תהא אשה נמכרת בגניבתה ת"ל (פס' ל"ז) כי (ימכר) [יגנב] איש האיש נמכר בגניבה ואין האשה נמכרת בגניבתה יכול לא תמכר בגניבה עצמה תמכר בגניבת אביה (אומרת) [אמרת] הין אם מגניבת עצמה אינה נמכרת תמכר בגניבת אביה. מפני מה אינה נמכרת בגניבת עצמה מפני שהיא [אינה] מוכרת את עצמה תמכר בגניבת אביה שכן אביה (מוכרה ת"ל כי ימכר איש האיש מוכר ואין בית דין מוכרין]: את בתו. האיש מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו שהייתי אומר ומה אם אמה עברייה שאינה מוכרת עצמה מדעתה אביה מוכרה עבד עברי שהוא מוכר עצמו מדעתו אינו דין שיהא אביו מוכרו ת"ל וכי ימכר איש את בתו בתו ולא בנו: ד"א בתו בתו זו קטנה יכול אף נערה ת"ל בתו בת ולא אם יצאת נערה שראויה להיות אם מכאן אמרו האב רשאי למכור את בתו עד שתביא סימנין אבל משתביא סימנין אינו רשאי למכרה: לאמה. לשפחות: ד"א לאמה אמה (לפסולה) [לפוסלה] כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הואיל וקידושין תופשין בה שאין אדם רשאי למכור את בתו אלא אם כן העני ולא מצא מה יאכל וכשהוא מוכרה אינו מוכרה אלא למי שיש לו בה קידושין: לא תצא כצאת העבדים. שלא תהא נוטלת אחריו דלאים ובלריות למרחץ דברי ר' אליעזר אמר לו ר' עקיבה מה אני צריך והלא כבר נאמר (ויקרא כ"ה ל"ט) לא תעבד בו עבודת עבד מה ת"ל לא תצא כצאת העבדים שלא תהא יוצאה על השן ועל העין כעבדים שהיה בדין ומה עבד כנעני שאין יוצא בשנים וביובל ובגרעון כסף הרי הוא יוצא על השן ועל העין זו שיוצאה בשנים וביובל ובגרעון כסף אינו דין שיוצאה על השן ועל העין ת"ל לא תצא כצאת העבדים:

אם רעה אין לי אלא כעורה נאה מניין ת"ל בעיני אדוניה. בעיני בנו מניין ת"ל רעה ר' אליעזר אומר אם רעה בעיני אדוניה לרבות את הפסולין: אשר לא יעדה. מכלל לאו הין שאם רצה ליעד הרי הוא מיעד: יעדה. מדעתה מלמד שאינו מקדשה אלא מדעתה והוא הדין לכל הנשים שאין מתקדשות אלא מדעתם וברצונם והלא דברים קל וחומר ומה אמה עבריה שהיא כבושה תחת ידו אמרה תורה יעדה מדעתה שאר [נשים] לא כל שכן וכיצד מיעדה אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי ואינו צריך ליתן לה קידושין: ד"א יעדה מלמד שאין מיעד שתים כאחת: יעדה והפדה. מלמד שמצות יעידה קודמת למצות פדייה: והפדה. מלמד שיוצאה בגרעון כסף: ד"א והפדה מלמד שבית דין מפדין אותה בעל כרחו ד"א יעדה והפדה אין ייעוד אלא בזמן פדייה שאם ייעדה בתוך שש אפלו בסוף פרוטה אחרונה הרי זה ייעוד אבל אם יעדה אחר שש אין כאן ייעוד: לנכרי לא ימכור. יכול לא ימכרנה אבל יתנה במתנה ת"ל לא ימשול. יכול לא ימכרנה לאחרים אבל ימכרנה לקרובים ת"ל לעם לא ימכור. יכול לא ימכרנה אבל יתננה במתנה ת"ל לעם לא ימשול. יאמר לאחרים מה אני צריך לומר לקרובים שאלו נאמר לאחרים ולא נאמר לקרובים הייתי אומר לא ימכרנה לאחרים אבל ימכרנה לקרובים יאמר לקרובים [מה אני צריך לומר לאחרים שאלו נאמר לקרובים ולא נאמר לאחרים הייתי אומר לקרובים] האסורין לה לא ימכרנה אבל ימכרנה לאחרים המותרין לה צריך לומר לאחרים צריך לומר לקרובים: אין לי אלא אמה עברייה עבד עברי מניין אמרת קל וחומר ומה אמה עברייה שהוא רשאי ליעדה לו ולבנו אינו רשאי למוכרה עבד עברי שאין לו בו רשות כלל על אחת כמה וכמה ואם מכר לא עשה כלום ואינו לוקה: בבגדו בה. כיון שפרש טליתו עליה אין יכול למכרה: ד"א לא ימשול למכרה בבגדו בה ר' שמעון אומר הראשון שבגד בה וגירשה (עליה) אין אתה רשאי לשעבדה מכאן אמרו אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אשות:

לבנו ייעדנה יכול גזירה ת"ל ואם אינו אלא רשות: לבנו. ולא לאחיו שהיה בדין מה אם הבן שלא קנתה לו תורה יבמה קנתה לו יעידה אח שקנתה לו תורה יבמה אינו דין שתקנה לו יעידה ת"ל לבנו ולא לאחיו: לבנו ייעדנה. בחיי אביו מיעדה ואין מיעדה לאחר מיתת אביו: כמשפט הבנות יעשה לה. וכי מה למדנו למשפט הבנות מעתה אלא הרי זה במלמד נמצא למד מה אמה עברייה היעודה אין מונעין ממנה שאר כסות ועונה כך כל הבנות: ד"א במשפט הבנות מה בת משקדשה אביה חייבין עליה מיתת בית דין ואין יוצאה אלא בגט [אף אמה עבריה משייעדה חייבין עליה מיתת בית דין ואין יוצאה אלא בגט]:

אחרת יקח לו יכול גזירה ת"ל אם. אינו אלא רשות: אחרת יקח. ולא של הפקר: אחרת יקח לה מלמד שמותר לקנות לו אשה אחרת לשם אישות: אחרת יקח לה הרי [אחרת] לו כזו מה זו נקנית בשטר אף זו נקנית בשטר: שארה. זו פרנסה כענין שנ' (מיכה ג' ג') אשר אכלו שאר עמי: כסותה. זו כסותה: עונתה. זו דרך ארץ. כענין שנ' (בראשית ל"א נ') אם תענה את בנותי ר' אליעזר בן יעקב אומר שארה כסותה לפי השאר תן כסות שלא ילבישה כסות ילדה בזקנה וכסות זקנה בילדה: כסותה ועונתה לפי עונתה תן כסותה שלא יתן לה כלים של חמה בימות הגשמים וכלים של גשמים בימות החמה: לא יגרע. מלמד שהוא עובר בלא תעשה איזה היא עונתה כל אחד ואחד לפי מלאכתו כיצד הטיילים בכל לילה בעלי אומנות פעמים בשבת החסדים פעם אחת בשבת הגמלים פעם בחדש הספנין פעם לששה חדשים תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת: לא יגרע מלמד שהאשה עולה עם בעלה ואינה יורדת:

ואם שלש אלה לא יעשה לה ר' אליעזר אומר זה שאר כסות ועונה אמר לו ר' עקיבה מה אני צריך והלא כבר נאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע מה ת"ל שלש אלה אמור מעתה לא יעדה לא הוא ולא בנו ולא פראה: ויצאה חנם. מה אני צריך אם ללמד שתהא יוצאה בסוף שש הרי כבר נאמר (דברים ט"ו י"ב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים מה ת"ל ויצאה חנם ריבה לה הכתוב יציאה אחרת ויצאה חנם אלו ימי הבגר אין כסף אלו ימי הנעורים מכאן אמרו יתירה אמה עברייה על עבד עברי שהיא יוצאה בסימנין:

מכה איש אין לי אלא מכה את האיש מכה את האשה ואת הקטן מניין ת"ל (ויקרא כ"ד י"ז) כי יכה כל נפש בין איש ובין אשה ובין קטן אין לי אלא האיש המכה אשה המכה מניין ת"ל מכה בין איש בין אשה: אם כן למה נאמר איש שיכול אפלו הכה את הנפלים ובן שמונה יהא חייב ת"ל איש מה איש מיוחד שהוא בן קיימה יצאו הנפלים ובן שמונה שאינן בני קיימה: ומת. מגיד שאינו חייב עד שימות מכאן אתה אומר הכהו ובא אחר ובלבלו האחרון חייב: מות יומת. אין אנו יודעין במה תהא מיתתו של זה הרי הוא אומר (פס' כ') נקם ינקם ונאמר להלן (ויק' כ"ו כ"ה) והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית מה נקימה האמורה להלן בסייף אף נקימה האמורה כאן בסייף:

ואשר לא צדה היה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר: ואשר לא צדה. אין אשר לא צדה אלא שלא נתכווין לו כן הוא אומר (במדבר ל"ה כ"ב) או השליך עליו כל כלי בלא צדייה: והאלהים אנה. אין אנה אלא שמזרקיף לו כן הוא אומר (מ"ב ה' ז') כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי וכן הוא אומר בשמשון (שופטים י"ד ד') כי תואנה הוא מבקש מפלשתים: והאלהים אנה לידו. מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב זו היא ששאל טרוגינוס את אלינוס ואת פפנס אחיו כשגזר עליהם מיתה אמר להן אני בנו של נבוכדנצר ואתם בניו של חנניה מישאל ועזריה יבוא מי שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר ויציל אתכם מיד אמרו לו נבובדנצר זכה שלא לשפך דם נקי וחנניה מישאל ועזריה זכו שלא יהרגו בחייבי מיתה אתה אי אתה כדאי ליעשות נסין על ידיך ואנו אין אנו כדאי שיעשו לנו נסים אתה נתחייבת לשפך דם נקי ואנו נתחייבנו מיתה וכי אם אין אתה הורגינו אין אנו מתים אין חמה באה עלינו ואנו מתים אין נחשים ועקרבים נושכין אותנו ואנו מתים כתוב בתורתינו ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב וכשנמות תדע שאנו בניו של חנניה מישאל ועזריה לא מתו עד שבאת עליו דיופלי מרומי ונתזו את ראשו והיו מחטטין את עיניו: ושמתי לך. בחייך מלמד שמגלין למדבר: מקום. נאמר כן מקום ונאמר להלן מקום מה מקום האמור להלן ערי לויים קולטין אף מקום האמור כאן מחנה לוייה קולט: שמה. שם תהא דירתו שם תהא קבורתו:

וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה אין הזדה אלא בשאט בנפש כענין שנ' (דברים י"ח כ"ב) בזדון דברו הנביא: איש. פרט לקטן: על רעהו פרט לאחרים: רעהו. פרט לגר תושב מוציא אני את אחרים שאין להם מצוות בישראל עדאן לא אוציא את גר תושב שיש לו מצוות בישראל: ת"ל רעהו פרט לאחרים רעהו פרט לגר תושב: להרגו בערמה. פרט למתכוין להרוג את זה והרג את זה: להרגו בערמה. זה שבא עליו בתסקופין כיואב שהרג את אבנר דכתיב (ש"ב ג' כ"ג) ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי: מעם מזבחי. הא אלו היה שוגג היה המזבח קולטו ואין קולט אלא גגו של מזבח בית עולמים ואין קוליט אלא [שוגג אבל מזיד אפלו] כהן ועבודה בידו דוחין אותו ממנה וממיתין אותו אמר ר' יוסי קל וחומר דברים מה עבודה שהיא דוחה שבת דוחין אותה להמית נפש מפני נפש שבת שעבודה דוחה אותה דין הוא שידחה אותה בשביל להחיות ספק נפש: תקחנו. אין לי אלא רוצח בלבד מניין לרבות שאר המומתין ת"ל תקח תקחנו: למות. ולא לגלות ולא ללקות: למות ולא לעונשין: ד"א מעם מזבחי מניין שתהא סנהדרין סמוכה למזבח ת"ל מעם מזבחי תקחנו למות: ומניין שאין ממיתין אלא בפני הבית ת"ל מעם מזבחי תקחנו למות הא אם יש מזבח אתה ממית ואם לאו אין אתה ממית מכאן אמרו ארבעים שנה קודם חרבן בית שני בטלו דיני נפשות מישראל מפני שגלו סנהדרין ולא היו במקומן במקדש:

ומכה אביו ולא אבי אביו: אמו. ולא אם אמו: אביו ולא הספק: אמו ולא הספק: מכה אביו ואמו מות יומת. יכול לא יהא חייב עד שיכם שניהם כאחד ת"ל (ויקרא כ"ד כ"א) ומכה אדם יומת ואפלו אחד מהם מה ת״ל מכה אביו ואמו יכול הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה יכול יהא חייב על מכת אמו ת"ל ומכה אביו ואמו את שחייב על מכת אביו חייב על מכת אמו את שאינו חייב על מכת אביו אינו חייב על מכת אמו יכול אם הכן לאחר מיתה יהא חייב ודין הוא ומה קללה שאין נוהגת בכל חייבין עליה לאחר מיתה מכה שהיא נוהגת בכל אינו דין שיהוא חייבין עליה לאחר מיתה ת"ל (שם) מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה אינו חייב לאחר מיתה אף מכה אביו ואמו לא יהא חייב לאחר מיתה: יכול אם הכן ולא עשה בהן חבורה יהא חייב ת"ל מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה אף מכה אביו ואמו לא יהא חייב עד שיעשה בהן חבורה מכאן אמרו אינו חייב עד שיוצא טיפת דם או עד שיצרר הדם יכול אם הכה אותן שוגג יהא חייב בתשלומין ת״ל מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה לא חלק בה בין שוגג למזיד לחייבו בתשלומין אף מכה אביו ואמו לא חלק בהן בין שוגג למזיד לפטרו מן התשלומין והוא הדין לכל עבירה שיש בה מיתה שאין בה תשלומין: מות יומת. אין אנו יודעין במה תהא מיתתו של זה ת"ל (ויקרא י"ט י״ח) ואהבת לרעך [כמוך] ברור לו מיתה יפה והיזה זיהו חנק רבי אומר לא מפני שהיא יפה אלא מפני שהיא מיתה סתם וכל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק מניין לא יכולת להמיתו בחנק המיתו באחת מכל מיתות בין קלות בין חמורות ת"ל מות יומת מכל מקום:

וגונב איש אין לי אלא הגונב את האיש הגונב את האשה ואת הקטן מניין ת"ל (דברים כ"ד ז') כי ימצא איש גונב נפש בין אשה בין קטן אין לי אלא איש הגונב אשה הגונבת מניין ת"ל גונב בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש יכול אפלו גנב את הנפלים ובן שמונה יהא חייב ת"ל איש מה איש מיוחד שהוא בן קיימה יצאו נפלים ובן שמונה שאינן בני קיימה: מניין שאינו חייב עד שיגנוב בעדים ת"ל כי ימצא איש גונב ומניין שאינו חייב עד שימכור בעדים ת"ל ומכרו: ונמצא בידו. ונמצא פרט למי שמצויין בידו יצא האב שגנב את בנו ומלמד תינוקות שגנב אחד מן התינוקות ואפטורפוס של יתומים שגנב אחד מן היתומים שהן מצויין בידן תמיד יכול מכרו לאחד מקרוביו יהא חייב ת"ל (שם) גנב נפש מאחיו עד שיפרשנו מאחיו או יכול לפי שמצינו בעבד כנעני שכיון שנתן בו דמים קנה יכול אף זה כן ת"ל ומכרו ונמצא בידו מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו ר' יהודה אומר משיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנ' (שם) והתעמר בו ומכרו: מות יומת. בסתם מיתה האמורה בתורה בחנק והרשעים קרויין מתים לפני מקום מניין שכיון שעבר אדם עבירה הרי הוא מת לפני מקום ת״ל (דברים י"ז ו') [יומת המת ד"א מניין לא יכולת להמיתו בחנק המיתו באחת מכל מיתות בין קלות בין חמורות ת"ל ] מות יומת מכל מקום:

ומקלל אביו ולא אבי אביו: אמו. ולא אם אמו: אביו ולא הספק אמו ולא הספק: מקלל אביו ואמו מות יומת. יכול לא יהא חייב עד שיקללם שניהם באחת ת"ל (ויקרא ב' ט') אשר יקלל את אביו ואת אמו אחד מהם ומה ת"ל ומקלל אביו ואמו יכול הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה יהא חייב על קללת אמו ת"ל מקלל אביו ואמו את שהוא חייב על קללת אביו חייב על קללת אמו ואת שאינו חייב על קללת אביו אינו חייב על קללת אמו: יכול אם קללן לאחר מיתה לא יהא חייב ודין הוא ומה מכה שהיא נוהגת בכל אין חייבין עליה לאחר מיתה קללה שאין נוהגת בכל אינו דין שלא יהוא חייבין עליה לאחר מיתה ת"ל (שם) אביו ואמו קלל דמיו בו אפלו לאחר מיתה: יכול אפלו קללם בכנוי יהא חייב נאמר ומקלל אביו ואמו ונאמר (ויק' כ"ד ט״ו) איש כי יקלל אלהיו מה להלן בשם אף כאן בשם: מות יומת אין אנו יודעין במה תהא מיתתו של זה ת״ל (ויקרא כ' ט') דמיו בו ולהלן הוא אומר (שם כ"ז) באבן ירגמו אותם דמיהם בם מה דמיהם האמור להלן בסקילה אף דמיו האמור כאן סקילה נמצא חומר בדיבור יתר מן המעשה שהרי המכה בחנק והמקלל בסקילה מניין לא יכולתה להמיתו בסקילה המיתו באחת מכל מיתות בין קלות בין חמורות ת"ל מות יומת מכל מקום:

וכי יריבון אנשים אין דבר טוב יוצא מתוך מריבה כן הוא אומר (בראשית י"ג ז') ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט מה גרם ללוט לפרוש מן הצדיק ההוא הוי אומר זו מריבה ואומר (דברים כ"ה א') וכי יהיה ריב בין אנשים מי גרם להן ללקות הוי אומר זו מריבה: כי יריבון אנשים בתחלה הן באין לידי ממון ואח״כ הן באין לידי מכות ואחר כך הן באין לידי עונשין: כי יריבון אנשים. אין לי אלא אנשים מניין לרבות שתי נשים איש ואשה ת"ל (פס' י"ט) ונקה המכה בין איש בין אשה מה ת"ל אנשים אנשים ולא שוורים שהיה בדין ומה אם במקום שפטר על נזקי עצמו חייב על נזקי שורו וחמורו כן שחייב על נזקי עצמו אינו דין שיהא חייב על נזקי שורו וחמורו ת"ל אנשים ולא שוורים: והכה איש. פרט לקטן: רעהו. פרט לאחרים: את רעהו. פרט לגר תושב: באבן או באגרוף. אין לי אלא אבן ואגרוף המיוחדין מניין לרבות כל דבר ת"ל ונקה המכה בכל דבר מה ת"ל באבן או באגרף שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדים ולעדה כך כל דבר שמסור לעדים ולעדה: ולא ימות רק שבתו יתן. הא אם מת פטור:

אם יקום והתהלך יכול ממטה זה למטה זו ת"ל בחוץ. אין לי אלא חוצה מניין לרבות חצירו וגנתו ת"ל אם יקום והתהלך קטע ידו וקטע רגלו שומע אני אין בזה על משענתו ת"ל אם יקום והתהלך בחוץ מה ת"ל על משענתו. על בריו הכתוב קורא גופו משענת: ונקה המכה. אמר ר' נחמיה אם לאו מה עלתה על לבי שיהא זה מיטייל בשוק וזה בא ונהרג אלא אפלו ניתק ומת מחמת מכה ראשונה הרי זה פטור: ונקה המכה. יכול מכלום ת"ל רק שבתו יתן. אין שבתו אלא בטליתו שנ' (ל"א י"ז) וביום השביעי שבת וינפש אין לי אלא שבת ונזק צער בושת רפוי מניין ת"ל יתן: רק שבתו. יכול יהוא רואין אותו כאלו עושה סלע ביום וכאלו עושה שתים סלעים ת"ל ונקה המכה רק שבתו יתן שבתו אחרונה יתן לא שבתו ראשונה אלא רואין אותו כאלו חגר שומר מקשאות ומדלעות ואם תאמר לקתה מדת הדין לא לקתה שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגל אבל אם הכהו וצמתה ידו הכהו וצמתה רגלו ואפלו עושה עשר סלעים ביום נותן לו כפועל בטל של אותה מלאכה: רק שבתו יתן ורפא ירפא. עלו בו צמחין מחמת המכה חייב לרפאתו וליתן לו שבתו שלא מחמת המכה חייב לרפותו ופטור ליתן לו שבתו דכתיב רק שבתו יתן שבתו ולא שבת שבתו: ורפא ירפא. ירפא וחוזר ומרפא או יכול אפלו עבר על דברי הרופא ואכל דבש ומיני מתיקה שהדבש ומיני מתיקה קשין למכה והעלתה מכתו גרנותני יהא חייב ת"ל רק שבתו יתן ורפא ירפא: ד"א ורפא ירפא התורה נתנה רשות לרופא לרפא:

וכי יכה איש את עבדו או את אמתו יכול בעבד ואמה העברים הכתוב מדבר ת"ל עבד ואמה עבד ואמה שתורתן שווה זו לזו יצאו עבד ואמה העברים שאין תורתן שווה זו לזו דברי ר' יהודה: ר' שמעון אומר הרי הוא אומר (פס' כ"א) כי כספו הוא יצאו עבד ואמה העבדים שאין לו בהן כסף: וכי יכה איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל נקם ינקם בין איש בין אשה מה ת״ל איש פרט לקטן: בשבט. אין לי אלא בשבט מניין לרבות כל דבר ת"ל נקם ינקם בכל דבר (מה ת"ל בשבט אלא לומר לך בשבט הוא שיש בו דין יום או יומים אבל אם הכהו בסכין וסייף וכיוצא בהן ואמדוהו למיתה אינו בדין יום או יומים אלא אפלו מת לאחר שנה הוא נהרג עליו): ומת תחת ידו. מה אני צריך והלא אפלו מת לעשר שעות הרי זה חייב מה ת"ל ומת תחת ידו אלא אם אינו ענין למיתה תניהו ענין לשעבוד מכאן אתה אומר האומר לחבירו עבד זה מכור לך לאחר שלשים יום ר' אליעזר אומר שניהם חייבין בדין יום או יומים זה מפני שאינו שלו וזה מפני שאינו ברשותו: נקם ינקם. נאמרה כאן נקימה ונאמר להלן (ויק' כ"ו כ״ה) והבאתי עליכם חרב נקמת מה להלן סייף אף כאן בסייף יכול עשה בו מכה שאין בה כדי להמית כמכה שיש בה כדי להמית ודין הוא חייב בעבד וחייב בבן חורין מה בן חורין עד שיהא במכה כדי להמית אף בעבד עד שיהא במכה כדי להמית:

יום יכול יום אחד ת"ל יומים. או יומים יכול שני ימים ת"ל יום אמור מעתה יום שיש בו שני ימים הוי אומר מעת לעת: יעמד לא יקם. לא יהרג בסייף: כי כספו הוא. יצאו עבד ואמה העברים שאין לו בהם כסף: כספו. פרט לשותפין: הוא. פרט למי שחציו עבד וחציו בן חורין:

וכי ינצו אנשים לעשות את שאין מתכוין כמתכוין: כי ינצו אנשים ונגפו אשה. אנשים מתנצין ונגפו אשה הרה אין לי אלא בכי ינצו שעשה את שאין מתכוין כמתכוין מניין אף בכי יריבון נעשה את שאין מתכוין כמתכוין ת"ל כי ינצו וכי יריבון מצות היא מריבה ומריבה היא מצות מה בכי ינצו נעשה את שאין מתכוין כמתכוין אף בכי יריבון נעשה את שאין מתכוין כמתכוין כן הוא נותן נזק וצער ולהלן הוא נותן שבת ורפוי מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל כי ינצו אנשים וכי יריבון אנשים והלא מצות היא מריבה ומריבה היא מצות אלא ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן: כי ינצו אנשים. אין לי אלא אנשים מניין לרבות שתי נשים אשה ואיש ת"ל ענש יענש בין איש בין אשה מה ת"ל אנשים אנשים ולא שוורים מכאן אמרו שורו שנגף את האשה פטור מדמי ולדות: אלו נאמר נגפו אשה ויצאו ילדה הייתי אומר עד שיהיו לה שני ולדות ובעל מניין יש לה בעל ואין לה ולדות יש לה ולדות ואין לה בעל ת"ל ונגפו אשה הרה מכל מקום: יכול אין כל הענין מדבר אלא בבת חורין מנין לרבות את הגיורת ואת השפחה משוחררת ת"ל ונגפו אשה הרה מכל מקום: ולא יהיה אסון. שומע אני אסון באשה או אסון בולדות ת"ל (פס' י"ב) מכה איש פרט לולדות הא מה ת"ל ולא יהיה אסון באשה ולא בולדות: ולא יהיה אסון ענש. הא אם יש שם אסון אין נענש: ענוש יענש. בין איש בין אשה ענוש יענש בכסף ובשווה כסף: כאשר ישית עליו בעל האשה. יכול אם אמר מנה הוא נותן מנה ואם אמר מאה מנה יהא נותן מאה מנה ת״ל ונתן בפלילים בדיינים אם כן למה נאמר כאשר ישית עליו בעל האשה לימד שדמי ולדות לבעל ואם אין לה בעל הרי הוא שלה:

ואם אסון יהיה ונתת נפש יכול הרג אדם ובהמה באחד וקטע ראשו של זה ואצבעו של זה כאחד יכול יהא חייב מיתה ותשלומין ת"ל נפש תחת נפש ולא נפש תחת נפש ובהמה ולא נפש תחת נפש ועין אבל הרג אדם ואח״כ הרג בהמה קטע ראשו של זה ואחר כך קטע אצבעו של זה חייב שנ' נפש תחת נפש [עין] (ובהמה) נפש תחת נפש ועין זה הכלל כל שיש בו עון מיתה ותשלומין כאחד נידון במיתה ופטור מן התשלומין:

עין תחת עין משלם נזק דמי עינו:..... בן עזאי אומר הרי הוא אומר חבורה תחת חבורה ולהלן הוא אומר (פס' י"ח) והכה איש את רעהו באבן או באגרוף הא חבורה (חבורה) [אמורה] מה חבורה האמור להלן שבתו יתן ורפא ירפא אף כאן שבתו יתן ורפא ירפא חבורה בכלל היתה ויצאת ללמד ולא ללמד על עצמה אלא ללמד על הכלל מה חבורה שנ' בה תחת הרי היא תשלומין אף (כאן) [כל] שנ' בו תחת הרי הוא תשלומין או יכול אף נפש תחת נפש ת"ל (במדבר ל"ה ל"א) ולא תקחו כפר לנפש רוצח [לנפש רוצח] אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לאיברין:

כויה תחת כויה אם חבורה כבר נאמר אלא אעפ״י שאין בה חבורה כגון שהכהו בספוד או במסמר על צפרנו במקום שאין עושה חבורה (מכאן אתה אומר המחסר חבירו אבר משלם חמשה דברים נזק וצער ושבת ורפוי ובשת: נזק וצער אמור כאן: שבת ורפוי למעלה ובשת במקום אחר שנ' (דברים כ"ה י"א) ושלחה ידו והחזיקה במבושיו: נזק שמין אותו כמה הוא שוה שלם וכמה הוא שוה אחר שחיסרו אבר: צער אומדין כמה אדם רוצה שיתן שיחתכו ידו בסם ולא יחתכו אותה בסכין: שבת רואין אותו כאלו הוא שומר: רפוי אומרין בכמה ימים יתרפא וכמה צריך: ובשת הכל לפי המבייש והמתבייש ואם לא חסרו אבר פטור מן הנזק ואם אין בה צער פטור מן הצער ואם אין בה שבת פטור מן השבת ואם אין בה רפוי פטור מן הרפוי ואם אין בה בושת פטור מן הבושת):

וכי יכה איש את עין עבדו יכול בעבד ואמה העברים הכתוב מדבר ת"ל עבד ואמה עבד ואמה שתורתן שווה זה לזה יצאו עבד ואמה העברים שאין תורתן שווה זו לזו וכי יכה איש אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל לחפשי ישלחנו בין איש בין אשה מה ת"ל איש פרט לקטן: את עבדו. עד שיהא מתכוין לו: את עין. יכול כיון שהכהו על עינו יהא יוצא בן חורין ת"ל ושחתה יצא זה שלא שחת יכול אפילו הכהו כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומיע ת"ל את עין עד שיכהו על עינו:

ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל [יכול] כיון שהכהו על שנו יהא יוצא בן חורין ת"ל יפיל עד שעה שיפילנה לארץ מניין אתה אומר הכהו על שנו ונדנדה ואינו יכול להשתמש בה יהא יוצא בן חורין ת"ל שן ועין מה עין ששחת אף שן ששחת יכול אפילו הפיל שנו של חלב ת"ל עין ושן מה עין שאינה חוזרת אף שן שאינה חוזרת: יפיל. עד שיתכוין לו היה רבו רופא אמר לו כחול לי עיני וסימאה חתור לי שני והפילה שיחק באדון ויצא לחירות שאע"פ שלא נתכוין להזיק הרי נתכוץ ליגע באיברי העבד: אין לי אלא שן ועין בלבד מניין קטע ראש אזנו ראש חטמו ראש אצבעו וראש דדין שבאשה ת"ל לחפשי ישלחנו ריבה יכול אפילו חתך הימנו לטרין של בשר ת"ל עין ושן מה עין ושן מיוחדין שהן ראשי איברים והן מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף אין לי אלא ראשי איברים שהן כגלוי ואינן חוזרין מכאן אמרו על ארבעה ועשרים ראשי איברים העבד יוצא בן חורין ואלו הן ראשי אצבעות ידים ורגלים וראש האזנים וראש החוטם וראש הגויה וראשי דדין שבאשה מכאן אמרו עבד כנעני נקנה בחמשה דברים בכסף ובשטר ובחזקה ומשיכה והגבהה וקונה את עצמו בשלשה דברים בכסף או בשטר או בראשי איברים:

וכי יגח פרט לשהגיחוהו מכאן אמרו שור האצטדין פטור לפי שאינו אלא מעושה: שור. אין לי אלא שור שאר בהמה חיה ועוף מניין ת"ל כי יגח מכל מקום: כי יגח. אין לי אלא נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה מניין נאמר כן כי יגח שור ונאמר למטן (פס' ל"ה) וכי יגוף שור מה למטן עשה נגיפה כנגיחה אף כאן נעשה נגיחה כנגיפה: את איש. עד שיהא מתכוין לו: או את אשה. עד שיהא מתכוין לה: איש ואשה. אין לי אלא איש ואשה מניין לרבות קטן וקטנה טומטום ואנדרגינס ת"ל את איש או את אשה: ומת סקול יסקל השור. לעשות שאר בהמות כשור אין לי אלא אלו שנגמר דינן מניין לרבות ילדותיהן וערוביתיהן ת"ל סקל יסקל: ולא יאכל את בשרו. מה אני צריך וכי אין אנו יודעין שהיא נבלה ונבלה אסורה באכילה מה ת"ל ולא יאכל את בשרו מגיד שאם שחטו משנגמר דינו בשרו אסור באכילה יכול אם שחטו עד שלא נגמר דינו יהא אסור באכילה ת"ל סקל יסקל ולא יאכל את שהוא בכלל סקילה בשרו אסור באכילה ואת שאינו בכלל סקילה בשרו מותר באכילה: לא יאכל בשרו. אין לי אלא בשר מניין ליתן גידים ועצמות קרנים וטלפים כיוצא בבשר ת"ל את בשרו לרבות: לא יאכל בשרו אפילו לכלבים הרי זה בא לאסרו בהנאה: ובעל השור נקי. בן עזאי אומר נקי מדמי כולו כאדם שאומר יצא איש פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום ר' אלעזר בן עזריה אומר נקי מדמי ולדות ר' אליעזר אומר נקי מחצי נזק:

ואם שור נגח אין לי אלא שור שנגח והוא תם מניין עד שיעידו בו ת"ל אם שור נגח: הוא. ודאי ולא ספק: תמול. הרי שנים: שלשום. הרי שלשה: מלמד שאין נעשה מועד עד שיעידו בו שלשה ימים זה אחר זה: והועד בבעליו. אין העדה אלא בפני בעלים מנין אף בבית דין ת"ל (פס' ל"ו) או נודע כי שור נגח או נודע בבית די: ולא ישמרנו בעליה אין לי אלא בעלים מניין לרבות שואל ושומר חנם שכיר ונושא שכר ת"ל ולא ישמרנו את שדרך שמירתו עליו אם כן מה ת"ל ולא ישמרנו בעליו פרט לשואל ששאלו בחזקת שהוא תם ונמצא מועד: ולא ישמרנו. הא שמרו פטור מן הכופר: ולא ישמרנו את שיש בו דעת לשמור שיהו פטורין מן הכופר: והמית איש או אשה. מה אני צריך והלא כבר נאמר וכי יגח שור את איש או את אשה ומת אלא לפי שהוא אומר ואם שור נגח הוא מתמול שלשום יכול אעפ״י שלא המית יהא חייב ת"ל והמית איש או אשה: איש או אשה. מה האיש נזקיו לבניו אף אשה נזקיה לבניה אין הבעל יורש כופרה שאין הבעל יורש את אשתו כשהוא בקבר: השור יסקל. מה אני צריך והלא כבר נאמר סקול יסקל השור אלא לפי שהוא אומר וגם בעליו יכול כשם שהשור נסקל כך בעליו נסקלין ת"ל השור יסקל השור נסקל ואין בעליו נסקלין אם כן מה ת"ל השור יסקל וגם בעליו יומת. במיתת הבעלים כך מיתת השור מה מיתת בעליו בדחייה ובסקילה ובעשרים ושלשה אף מיתת השור בדחייה ובסקילה ובעשרים ושלשה: ד"א השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת השור כך מיתת הבעלים מכאן אמרו שור שהוא טרפה או של אדם טרפה שהרג את הנפש אינו נסקל: ד"א השור יסקל וגם בעליו יומת אין גומרין דינו של שור אלא בפני בעליו או יכול אם אין לו בעלים אינו נסקל ת"ל השור יסקל מכל מקום: ד"א וגם בעליו יומת יכול מיתה ממש הרי זה למוד מעניינו אם כפר יושת עליו אם מיתה ממש מה אני מקיים (במדבר ל"ה ל"א) ולא תקחו כופר לנפש רוצח אלא מיתה בידי שמים ואם נתן כפר נתכפר לו:

אם כופר יכול רשות ת״ל ונתן פדין נפשו חובה ולא רשות: כפר יושת עליה יכול אם אמר מנה יהא נותן מנה אם אמר מאה מנה יהא נותן מאה מנה נאמר כאן יושת עליו ונאמר להלן (פס' כ"ב) ישית עליו מה ישית עליו האמור להלן בבית דין אף יושת עליו האמור כאן בבית דין: ונתן פדיון נפשו. יכול פדיון נפשו של ניזק ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר הואיל ותפסת בעלים במיתה ופטרתם בכופר אמור מעתה פדיון נפשו של מזיק מכאן אמרו שור של שותפין שהרג כל אחד מהן משלם כופר שלם שהרי כל אחד מהן צריך כפרה שלימה: אשר יושת עליה לרבות את הבן ואת הבת: ככל אשר יושת עליה לרבות [שומר] חנם ושואל שכיר ונושא שכר:

או בן יגח או בת יגח מה אני צריך והלא כבר נאמר (פס' כ"ח) כי יגח שור את איש או את אשה ומת מה ת"ל או בן יגח או בת יגח לעשות קטנים כגדולים ודין הוא חייב אדם באדם ושור באדם מה מצינו אדם באדם לא חלק בו בין קטנים לגדולים במיתה אף בזה לא חלקו בו בין קטנים לגדולים במיתה [ועוד] קל וחומר ומה אם במקום שלא חייב את הקטנים כגדולים חייב על הקטנים כגדולים כאן שחייב את הקטנים כגדולים אינו דין שנחייב על הקטנים כגדולים לא אם אמרת אדם באדם שמשלם את הבשת תאמר (בה) [בזה] שאינו משלם את הבשת ת"ל או בן יגח או בת יגח: אין לי אלא מועד תם מניין ודין הוא חייב בבן ובבת וחייב באיש ואשה מה איש ואשה לא חלק בהן בין תם למועד במיתה אף בבן ובבת לא נחלק בהן בין תם למועד במיתה ועוד קל וחומר מה איש ואשה שהורע כוחן בנזקים לא חלק בהן בין תם למועד במיתה הבן והבת שיפה כוחן בנזקים אינו דין שלא נחלוק בהן בין תם למועד במיתה אמרת כך דנין: דנין מן החמור לקל להחמיר עליו ואם החמיר במועד נחמיר בתם ת"ל או בן יגח או בת יגח שתי נגיחות כאן נגיחה למועד ונגיחה לתם: אין לי אלא על כולו מנין לרבות את איבריו ת"ל או בן יגח או בת יגח שתי נגיחות כאן נגיחה למיתה ונגיחה לנזקים: כמשפט הזה יעשה לה כמשפט המועד במועד כך משפט התם בתם וחמשה מיני בהמה מועדין הן מתחלת ברייתן ואינן צרכין העדה הזאב והארי והדוב והנמר והבורדלוס:

אם עבד יגח השור או אמה יכול בעבד ואמה העברים הכתוב מדבר ת"ל עבד ואמה עבד ואמה שתורתן שווה זה לזה יצאו עבד ואמה העברים שאין תורתן שווה זו לזו הא בכנענים הכתוב מדבר: כסף. יכול דינר ת"ל שלשים. יכול שלשים דינר ת"ל שקלים: כסף. יכול בכליות ועלמיות וקפטקיות נאמר כן שקלים ונאמר להלן (ויק' כ"ז כ"ה) שקלים מה שקלים האמור להלן בשקל הקודש אף שקלים האמור כאן בשקל הקודש: יתן לאדוניה בין איש בין אשה יתן לאדוניו בין קטן בין גדול: יתן לאדוניו. יכול בבית דין ושלא בבית דין ת"ל יתן לאדוניו והשור יסקל מה סקילתו בבית דין אף (מיתתו) [נתינה] בבית דין: והשור יסקל. מה אני צריך והלא כבר נאמר (פס' כ"ח) סקל יסקל השור מה ת״ל השור יסקל מכלל שנא' (להלן ואם שור נגח הוא) [ואם עבד יגח השור] יכול כיון שנגח אעפ״י שלא המית יהא חייב ת״ל השור יסקל השור יסקל לגזרה שווה מה השור יסקל האמור להלן המית אף השור יסקל האמור כאן המית ומה להלן במועד ולא בתם אף כאן במועד ולא בתם [דבר אחר] מפני שהיה בכלל ויצא לידון בחדש החזירו הכתוב לכללו: (נאמר כאן שור שבע פעמים חד לגופיה והשאר לרבות שור האשה שור היתומים שור אפטרופין שור המדבר ושור הקודש ושור גר שמת שאין לו יורשין שכולן חייבין מיתה):

וכי יפתח איש בור וגו' אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל בעל הבור ישלם בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש פרט לקטן איש פרט לגבוה: כי יפתח אין לי אלא הפותח הכורה מנין ת"ל או כי יכרה יאמר פותיח שאין צריך כורה ומה אם פותיח חייב כורה לא כל שכן אלו נאמר כן הייתי אומר פותיח דיו כסוי אבל כורה עד שיטמטם יאמר כורה שאין ת"ל פותיח אלו כ הייתי אומר כורה הוא שצריך כסוי אבל פותיח אינו צריך לכסות לכך נאמר פותח ונאמר כורה יכול כורה ופתח ברשותו יהא חייב ת"ל (כ״ב ד') ובער בשדה אחר מה זה מיוחד שהוא חוץ מרשותו אף כל דבר שחוץ מרשותו הא אינו חייב עד שיחפור ברשות הרבים או יחפור ברשותו ויפתח לרשות הרבים: אין לי אלא הפותיח והכורה מניין לרבות שלקח ושניתן לו במתנה ת"ל בעל הבור ישלם מכל מקום [יכול חפר ופתח ומסר לרבים יהא חייב ת"ל בעל הבור ישלם] יצא זה שאין בעלים: בור. אין לי אלא בור חריצין ונעיצין ושיחין ומערות מניין ת"ל ונפל שמה כל שיש בו נפילה אם כן למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית אף כל שיש בו כדי להמית וכמה כדי להמית עשרה טפחים: כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור. איש איש לרבות בור של שותפין ולרבות פותח אחר כורה ואחד פותח שהן חייבין: אין לי אלא הפותח והכורה שואל ושומר חנם ונושא שכר והשובר מניין ת"ל ולא יכסנו את שדרך שכסין עליו: ולא יכסנו. הא אם כסהו פטור: ונפל שמה. עד שיפול דרך נפילה פרט לשור שהרתיע מקול הכרייה וחזר לאחוריו ונפל: שור או חמור. מה אני צריך אם ללמד על אדם שפטור הרי כבר נאמר והמת יהיה לו את שהמת שלו יצא אדם שאסור בהנאה אם כן מה ת"ל שור או חמור שור ולא כליו חמור ולא כליו מכאן אתה אומר נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חייב על נזקי בהמה ופטור על נזקי כלים או יכול אפילו הוזק בה אדם יהא פטור ת"ל כסף ישיב לבעליו לרבות את הנזקים: אין לי אלא שור וחמור המיוחדין מניין לעשות שאר בהמה חייה ועוף כיוצא בהן משום ר' ישמעאל [אמרו] נאמר כאן שור וחמור ונאמר להלן לענין שבת (כ"ג י״ג) שורך וחמורך מה שורך וחמורך האמורים לענין שבת עשה שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור אף שור וחמור האמור כאן לענין נזקין נעשה שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור: מה ת"ל שור או חמור שור ולא בן ולא בת חמור ולא עבד ולא אמה שהיה בדין מה שור שאין מועד לעולם הרי הוא חייב על הבן ועל הבת ועל העבד ועל האמה בור שמועד לעולם אינו דין שיהא חייב על הבן ועל הבת על העבד ועל האמה לא אם אמרת בשור שדרכו להזיק ולהלך תאמר בבור שאין דרכו להלך ולהזיק [ת"ל] ונפל שמה שור או חמור שור ולא בן ולא בת חמור ולא עבד ולא אמה:

בעל הבור ישלם זה הוא שאמרנו בין איש בין אשה: ד"א בעל הבור ישלם לרבות כל תקלה שהיא תולדות בור ואם הוזק בה אדם חייב וכלים פטור: כסף ישיב לבעליו. זו היא שאמרנו לרבות את הנזקים: והמת יהיה לה לניזק מכאן אמרו שמין לנזקים שרואין במה פחת ומשלם לו הפחת: והמת יהיה לו. מלמד שהוא חייב להטריח עליו בנבלה עד שימציאה לו: והמת יהיה לו. פרט לשור פסולי המוקדשין שאין לו בעלים:

וכי יגוף שור איש אין [לי] אלא נגיפה מניין לעשות (נגיפה) נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיפה ודין הוא חייב שור באדם ושור בשור מה מצינו שור באדם נעשה בו נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיחה אף בזה נעשה בו נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה בנגיפה ועוד קל [וחומר] מה שור באדם שלא עשה בו את שאין מתכוין במתכוין עשה בו נגיפה נשיכה רביצה ובעיטה (בנגיפה) [בנגיחה] זה שעשה בו את שאין מתכוין כמתכוין אינו דין שנעשה בו נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא בנגיפה לא אם אמרת בשור ואדם שנידון בנפשו תאמר בזה שאין נידון בנפשו ת"ל ומת לעשות נגיחה נשיכה רביצה ובעיטה כיוצא מגיפה אין לי אלא שור מניין לעשות שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור הוא [הדין] והיא התשובה ת"ל ומכרו את השור החי לרבות כל בעלי חיים: כי יגף. בקרן הכתוב מדבר: איש. פרט לקטן איש פרט לגבוה: רעהו. פרט לאחרים: את רעהו. פרט לגר תושב יכול לא ישלם על ידי הגוי ולא יהא הגוי משלם על ידיו שכן מצינו בענין הקדש שאין משלם על ידי הקדש ולא יהא הקדש משלם על ידו ת"ל שלם ישלם לרבות של גוים ושל גר תושב יכול יהוא משלמין בתם חצי נזק ובמועד נזק שלם ת״ל שור רעהו שור רעהו יוצא בסדר הזה ולא של אחרים יוצאין בסדר הזה ועליהן הוא אומר הופיע מהר פארן הופיע פנים כנגד כל באי העולם: ומת. זה הוא שאמרנו לעשות נגיחה נשיכה רביצה בעיטה כיוצא בנגיפה: ומכרו את השור החי. זה הוא שאמרנו לרבות כל בעלי חיים: ומכרו את השור החי. מלמד שאינו משלם חצי נזק אלא מגופו לפיכך אם אינו שווה אומר הרי שהזיק לפניך: וחצו את כספו. שיתן לו בכספו חצי נזקו: ר' יהודה אומר שור שיפה מאתים שנגח לשור יפה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת שנ' ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון אמר לו ר' מאיר לא בזה דיברה תורה אלא בשאין הנבלה יפה כלום הא מה ת"ל וגם את המת יחצון אף את הפחת יחצון משלם לו חצי הפחת: וגם את המת יחצון. לרבות שבח הנבלה שאם השביחה בין שעת נגיחה לשעת עמדה בדין חולקין השבח בין המזיק והניזק: ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון. יכול שור יפה מנה שנגח שור יפה חמש [סלעים] ואין הנבלה יפה כלום יהא זה נוטל חצי החי וחצי המת ויהא זה נוטל חצי החי וחצי המת נמצא מפסיד חמשה ונוטל החמשים וכי למה יצא מועד להחמיר עליו אין משלם יתר על מה שהזיק הוי לא דברה תורה אלא בזמן ששניהן שוין: כיוצא בו שור יפה חמש [סלעים] שנגח לשור יפה מנה והנבלה יפה חמשים יהא זה נוטל חצי החי וחצי המת ויהא זה נוטל חצי החי וחצי המת ונמצא משלם שני (סלעים) [דינרים] ומחצה ונוטל חמש ועשרים היכן מצינו שהמזיק נשכר בכל מקום שיהא נשכר כאן ת"ל בעליו שלם ישלם הבעלים משלמין ואין הבעלים נוטלין הא לא דברה תורה אלא בזמן ששניהן שווין:

או נודע בבית דין בבעלים מניין ת"ל (פס' כ"ט) והועד בבעליה הא אין העדה אלא בפני בית דין ובפני בעלים: נגח. הרי יום: תמול. הרי שנים: שלשום. הרי שלשה הוי אין מועד עד שיועד שלשה ימים ולא שלשה פעמים: ולא ישמרנו בעליה הא אם שמרו כראוי ויצא והזיק פטור: ולא ישמרנו. לרבות שואל ושומר חנם ונושא שכר ושוכר כעליון: ד"א ולא ישמרנו מי שיש בו דעת יצאו חרש שוטה וקטן שאין [בהן] דעת לשמור: שלם ישלם. לרבות של חרש שוטה קטן הא כיצד מעמידן להן אפטרופין ומעידים בפני אפטרופין ואם הזיקו יהוא חייבין לשלם: שור תחת השור. מלמד שמשלם נזק שלם: והמת יהיה לה לניזק: יכול יהא אומר לו תן לי מאה [מנה] תחת שור (והלא) [והלה] אומר טול שור יפה חמש סלעים תחת שורך ת"ל שור תחת השור מה תחת האמור להלן דמים אף כאן דמים: והמת יהיה לו. מיטפל בנבלה עד שימציאה לו:

כי יגנב איש אין לי אלא איש אשה מנין ת"ל ישלם בין איש בין אשה א"כ למה נאמר איש לענין שלמטה האיש נמכר בגניבו ואין האשה נמכרת בגניבה: שור או שה. אין לי אלא שור ושה המיוחדן מניין לרבות הכלאים ת״ל או שה יכול שאני מרבה את הכוי ת"ל חמשה בקר ישלם תחת השור [וגו'] את שכולו שה יצא זה שאין כולו שה: וטבחו. לפי [ש]יצאת בהמה טמאה שאין לה טביחה משמע מוציא את בהמה טמאה שאין לה טביחה ומביא את חיה טהורה שיש לה טביחה ת"ל שור ולא חיה שהיה בדין ומה בהמה שאינה במצות כסוי הרי היא בתשלומי ארבעה וחמשה חיה שהיא במצות כסוי אינו דין שתהא בתשלומי ארבעה וחמשה ת"ל שור ולא חיה: שה. ולא עופות שהיה בדין מה בהמה שאינה [באם] על הבן הרי היא בתשלומי ארבעה וחמשה עוף שהוא באם על הבן אינו דין שיהא בתשלומי ארבעה וחמשה ת"ל שה ולא עופות: וטבחו או מכרו. אין לי אלא הוא שלוחו מניין ת"ל וטבחו או מכרו: אין לי אלא גונב ומוכר גנב ונתן במתנה גנב והקיף גנב והחליף גנב ופרע בחובו מניין ת״ל או מכרו יכול גנב וירש ואחר כך טבח גנב והקדיש ואחר כך טבח יהא משלם תשלומי ארבעה וחמשה ת"ל כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו מה גניבה שאינה שלו אף טביחה ומכירה שאינה שלו יצא זה שהוא שלו: יכול מכרו חוץ מידו וחוץ מרגלו יהא משלם תשלומי ארבעה וחמשה ת"ל וטבחו או מכרו מה טביחה כולה אף מכירה כולה: וטבחו או מכרו. מכאן לשותפין שגנבו שאין חייבין עד שימכרו שניהם או יטבוחו [שניהם] שנ' וטבחו או מכרו: וטבחו או מכרו. [ולא] מי שאין חייב על טבחו אלא משום מכרו יצא הגונב את הקדשים וטבחן שהוא חייב כרת משום שוחט קדשים בחוץ שיהא פטור מתשלומי ארבעה וחמשה יכול יהא חייב תשלומי כפל ת"ל (כ"ב ו') וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים מבית האיש ולא מבית הקדש: וטבחו. פרט לשוחט ונתנבלה בידו ולמחר ולמעקר או יכול שאני מוציא את הטרפה ת"ל וטבחו שחיטה שאינה ראויה לאכילה שמה שחיטה: חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה. גזירת מלך: יכול יהא אומר תן לי מאה מנה תחת שורי והלה אומר טול חמשה שוורים בני חמש [חמש] סלעים תחת שורך נאמר כן תחת ונאמר להלן תחת מה תחת האמור להלן אין משלם אלא דמים אף תחת האמור כן אינו משלם אלא דמים: [ע״ב]: