מכילתא דרשב"י/כב

<< · מכילתא דרשב"י · כב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

תוכן

אם במחתרת אין לי אלא במחתרת מניין לרבות חצרו וגנתו וקרקיפו ת"ל ימצא הגנב מכל מקום אם כן למה נאמר במחתרת אלא במחתרת הכה ומת אין לו דמים יצא חוץ למחתרת דמים לו: יכול יהא צריך עדים ת"ל במחתרת מחתרת היא עידותו אם כן למה נאמר ימצא לענין שלמעלה חמשה בקר ישלם יכול ישלם על פי עצמו ת"ל ימצא אין ימצא מכל מקום אלא בעדים [פ]: והכה. בכל אדם: ומת. בכל דבר: אין לו דם. אין לו דמים. בין בחול בין בשבת: [ולהלן חוא אומר דם לו דמים לו בין בחול בין בשבת]:

אם זרחה השמש עליו וכי עליו בלבד (היא) [חמה] זורחת והלא על כל העולם כולו היא זורחת אלא מה זריחת שמש שהיא בגלוי כך כל (דבר) שהוא [בגלוי] מה זריחת שמש שלום לו כך כל דבר שהוא שלום לו: דם לו דמים לו. בין בחול בין בשבת [להלן הוא אומר (דברים כ"ב כ"ו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. הרי הלו כזה מה זה ספק נפשות אף זה ספק נפשות. מה זה אם מוחא בידו להורגו קדם להורגו: אף זה אם מוחה להורגו קדם להורגו הו'] דמים לו שלם ישלם. הא אם אין לו דמים אינו משלם [מה זה מיוחד עשה את שאין מיתכון כמתכוין. נידון בנפשו פטור מן הממון כך כל דבר נעשה את שאין מיתכוין כמיתכוין נידון בנפשו פטור מן הממון]: אם אין לו. מלמד שאין שמין לו בראוי כבמוחזק [אם אין לו מלמד שאין שמין מן המטלטלין] אם אין לוץ מלמד שאין ממתינין לו עד שימות אביו או עד שתבוא ספינתו ממדינת הים: ונמכר בגניבתו. אין נמכר (בסמומו) [בזמומו] ונמכר בגניבו אין נמכר (באפילו) [בכפלו] ונמכר בגניבו אין נמכר ונישנה (על ידי אחד) [בגנבו. אין לך עליו מעתה ר' אלעזר אומר אומר עד שיהא שקול כנגד גניבו] ונמכר בגניבו האיש גמכר בגניבו ואץ האשה גמכרת בגניבתה: [ע"ד פ']

אם המצא תמצא בידו הגניבה ראו אותו שנכנס ולא מצאו בידו גניבה מצאו בידו גניבה ולא ראו אותו שנכנס פטור עד שיראו אותו שנכנס וימצאו בידו גניבה: מכלל שנ' [להלן] (פס' ו') וגנב מבית האיש מגיד [הכתוב] שאינו חייב עד שיוציאו מרשות בעל הבית יכול אף זה כן מניין אתה אומר הגביהו ברשות בעל הבית הרי זה חייב ת"ל אם המצא תמצא בידו הגניבה: משור. [לפי שמצינו בתשלומי ארבעה וחמשה... שהגונב בשתפות ושותף שגנב מחברו שהוא פטור יכול אף זה כן ת"ל משור] אפילו מקצת שור (לרבות שותפין שגנבו): עד שה. לפי שמצינו בתשלומי ארבעה וחמשה שאם מכרו חוץ מידו וחוץ מרגלו שהוא פטור יכול אף זה כן ת"ל עד שה אפילו מקצת שה: משור עד חמור עד שה חיים. (יאמר) [ייאמר] שור וגניבה והכל בכלל אלו כן הייתי אומר מה זה מיוחד שיש בו בכורה למזבח אף כשאני מרבה איני מרבה אלא דבר שיש בו בכורה למזבח והיזה זה שה ת״ל שה כבר שה אמור מה ת"ל (גניבה) [הגניבה] לרבות דבר אחר: (יאמר) [ייאמר] שור ושה (וגניבה) [והגניבה](והלא) [והכל] בכלל אלו כן הייתי אומר מה זה מיוחד שיש בו (בכורה) [בכור] לכהנים אף כשאני מרבה איני מרבה אלא דבר שיש בו(בכורה) [בכור] לכהנים והיזה זה זה החמור ת"ל חמור כבר חמור אמור מה ת"ל [ה]גניבה לרבות דבר אחר: יאמר שור ושה וחמור וגניבה (והלא) [והכל] בכלל אלו כן הייתי אומר מה אלו מיוחדין שיש (בה) [בהן] רוח חיים אף כשאני מרבה איני מרבה אלא דבר שיש בו רוח חיים ת"ל חיים כבר חיים אמורין מה ת"ל [ה]גניבה לרבות דבר אחר: יכול הגונב את בנו ומכרו יהא (חייב) [משלם] תשלומי (כפל) [כפול] ודין הוא מה אם אלו שאין חייב על מכירתן מיתה משלם תשלומי (כפל) [כפול] בנו שחייב על מכירתו מיתה אינו דין שישלם תשלומי כפל ת"ל משור עד חמור עד שה מה אלו מיוחדין שזכאי במכירתן יצא בנו שאין זכאי במכירתו: מוציא אני את בנו שאין זכאי במכירתו ועד אן לא אוציא את בתו שזכאי במכירתה ת״ל משור עד חמור עד שה מה אלו מיוחדין שזכאי במכירתן לעולם יצאת בתו שאין זכאי במכירתה לעולם: מוציא אני את בתו שאין זכאי במכירתה לעולם ועד אן לא אוציא את הקרקעות שזכאי במכירתן לעולם ת״ל משור עד חמור עד שה מה אלו מיוחדין [שיש בהן] שבר ושביה ומתה יצאו קרעות שאין בהן שבר ושביה ומיתה: מוציא אני את הקרקעות שאין בהן שבר ושביה ומיתה ועד אן לא אוציא את העבדים שיש בהן שבר ושביה ומיתה ת"ל משור עד חמור עד שה מה אלו [מיוחדין] ששמירתן עליך יצאו עבדים שאין שמירתן עליך: מוציא אני את העבדים שאין שמירתן עליך ועד אן לא אוציא את השטרות ששמירתן [עליך] ת"ל משור עד חמור עד שה מה אלו מיוחדין שמתנתן גמורה לך יצאו שטרות שאין לך בהן אלא ראיה: חיים שנים ישלם. אע"פ [שלא] בשבועה [והלא דין הוא חייב כן וחייב בבעל הבית מה מצינו בבעל הבית שאין משלם אלא לאחר שבועה אף זה לא ישלם אלא לאחר שבועה ועוד קל וחומר מה בעל הבית שמשלם חומש ואשם אין משלם אלא לאחר שבועה זה שאין משלם חומש ואשם אינו דן שלא ישלם [אלא] לאחר שבועה ת"ל חיים שנים ישלם אע"פ שלא בשבועה. יכול בשבועה [על פי] עצמו ודן הוא חייב כן וחייב בבעל הבית מה מצינו בבעל הבית אין משלם על פי עצמו אף זה לא ישלם על פי עצמה ועוד קל וחומר ומה בעל הבית שמשלם חומש ואשם אין משלם על פי עצמו זה שאין משלם חומש ואשם אינו דין שלא ישלם על פי עצמו. לא אם אמרת בבעל הבית שאין משלם [אלא] לאחר שבועה תאמר בזה שמשלם לפני שבועה ולאחר שבועה. הואיל ומשלם לפני שבועה ולאחר שבועה ישלם על פי עצמו ת"ל (כי ימצא) [אם המצא] אין ימצא בכל מקום אלא עדים]:

כי יבער המבער חייב [לשלם] מכאן אתה אומר הגנבים שפתחו את הדיר ופתחו את המוקצה ויצתה בהמה והזיקה הגנבים פטורין ובעל הבית פטור שנ' ושלח את בעירה יצא זה שלא שלח הוציאוה הגנבים הגנבין חייבין ובעל הבית פטור שנ' כי יבער ישלם המבער חייב לשלם: נעל כראוי וקשר כראוי [ועשה לה מחיצה גבוהא עשרה טפחים ומסרה לזקן ולחולה שיש בו דעת] ויצתה [בהמה] והזיקה פטור שנ' ושלח את בעירה יצא זה שלא שלח: נעל שלא כראוי וקשר שלא כראוי [ועשה מחיצה שאינה גבוהה עשרה טפחים](או שמסרה) [ומסרה] לחרש שוטה וקטן [שאין בהם דעת] ויצתה [בהמה] והזיקה חייב שנ' כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם: שדה או כרם. אין לי אלא שדה וכרם המיותרין מניין לרבות כל דבר ת"ל או כרם יכול שאני מביא את שקרעה כסות ושאכלה את הכלים ת"ל כרם מה כרם מיוחד שהוא פיחת אף כל דבר שהוא פירות או מה כרם פירות גמורין אף אין לי אלא פירות גמורין מניין אפילו אכלה זרעין ושתלין [הרי אלו שמין לו] ת"ל שדה: [ר' שמעון אומר כרם והלא הכרם בכלל שדה היה מה תלמוד לומר שדה או כרם מלמד שאם אכלה פגין או בושר רואין אותן כאילו הן פירות גמורין: ושלח את בעירה. בהמה שהיתה מהלכת כדרכה ברשות רבים ונפלה לגינה וניהנתה אם שלא מאיליה משלמת מה שניהנתה. ואם מאיליה משלמת מה שהזיקה. אין שמין בית קב מפני שהוא משביח. ולא בית כור מפני שהוא (... נים) [פוגם] אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היה יפה: ושלח את בעירה. אין לי אלא שן לאכול את הראוי לה מנין לרגל לשבר בדרך הלוכה תלמוד לומר ושלח את בעירה לא השן בכלל הרגל היית שנ' (ישעיה ה' ה') חסר מסוכתו והיה לבער פרץ גדרו והיה למרמס ואין לי אלא אלו בלבד מנין הזיקה בדרך הילוכה בגופה בדרך הילוכה חמור במשוי שעליו בדרך הילוכו מה אילו מיוחדין שהזיקו בדרכן ובראוי להן משלמין נזק שלם כך כל המזיק כדרכו וכראוי לו משלם נזק שלם. ע״ט] ושלח את בעירה. אין לי אלא שן לאכול את הראוי לה ורגל לשבר כדרך הלוכה מניין לשן לאכול את שאין ראוי לה ולרגל לשבר שלא כדרך הלוכה ת"ל ובער בשדה אחר לרבות דברים אחרים יכול על הכל משלם נזק שלם ודין הוא והלא שור שהזיק את חבירו בכלל היה ולמה תנא להקיש אליו מה שור מיוחד שהזיק כדרכו בשאין ראוי לו בתם משלם חצי נזק ובמועד נזק שלם כך כל דבר שהזיק כדרכו בשאין ראוי לו בתם משלם חצי נזק ובמועד נזק שלם: [ובער בשדה אחר. ולא בשדה בעל הבית. יכול אף על פי שנתן לו רשות בעל הבית לגדוש תלמוד לומד ובער בשדה מכל מקום: פ'] מיטב שדהו ומיטב כרמו [ישלם.] מלמד שאין שמין לו אלא מן העדית [יכול אם הזיקה בזיבורית יהו שמין לו מן העידית ת"ל שדה שדה אמורה למעלה ואין לי אלא בלבד] מניין לכל המשלם קנס (שאינו משלם) [שאין שמין לו] אלא מן העדית ת"ל מיטב שדהו ומיטב כרמו זה בנין אב לכל המשלם קנס שאין שמין לו אלא מן העדית: מיטב שדהו ומיטב כרמו מלמד שאין שמין לו אלא מן המטלטלין [אין לי אלא זה בלבד] מניין לכל המשלם קנס (שלא ישלם) [שאין שמין לו] אלא מן המטלטלין ת"ל מיטב שדהו ומיטב כרמו זה בנין אב לכל המשלם קנס (שלא ישלם) [שאין שמין לו] אלא מן המטלטלין: [מיטב שדהו וגו' מלמד שאין שמין בראוי כבמוחזק: כרמו. פרט לגבוה: ישלם. מכל מקום שנ' ישלם משלם נזק שלם: פ״א]

כי תצא אש לעשות את שאין מתכוין כמתכוין המדליק בתוך שלו יצתה אש ואכלה בתוך של חבירו הרי זה חייב יכול עברה נחל או שלולית דרך היחיד ודרך הרבים שש עשרה אמה וגדר שהוא גבוה ארבע אמות יהא חייב ת"ל ומצאה עד שיהא מצוי לה יכול עד שיהא מכביש למטה והולך ת"ל קוצים או מה קוצים שגדלו מחמת עצמן יכול אין לי אלא דבר שגדל מחמת עצמו ת"ל גדיש או מה גדיש מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע יכול אין לי אלא דבר שהוא תלוש מן הקרקע ת"ל קמה או מה אלו מיוחדין שהן ראוין לדלוק יכול אין לי אלא דבר שראוי לדלוק מניין ספספה נירות ספספה מציבות של שיש ומצבות של פשתן ואבנים שמתוקנות לו לכבשנו ת"ל שדה אין לי אלא דבר שלא הובער דבר שהובער מנין (כבשנו) [אכלה כבשנות] של סיד כבשנות של יוצרין ת"ל המבעיר את הבערה [אין לי אלא המבעיר המכבה מנין כיבת כבשנות של סיד כבשנות של יוצרים תלמוד לומר הבעירה או יכול אף המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ת״ל גדיש וקמה מה קמה בתוך שלו אף גדיש בתוך שלו: פ"ב המדליק בתוך שלו ויצתא אש ואכלה גדישו של חבירו הרי זה חייב. היו בו כילים ודלקו חייב על הגדיש וחייב על הכלים דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים רואין את מקום הכלים כאילו מלא תבואה אין משלמין אלא דמי גדיש בלבד. מודה ר' יהודה לחכמים במשאיל מקום לחבירו להגדיש והטמין בו כילים ודלקה אין משלמין אלא דמי גדיש בלבד. היה גדיש חיטין ומחופה שעורין. או שעורין ומחופה חיטין אין משלמין לו אלא דמי גדיש בלבד ] היה שור קשור בגדיש ודלק עמו או חמור קשור בגדיש ודלק עמו חייב ואם היו מותרין פטור שנ' גדיש וקמה מה אלו מיוחדין שאין יכולין לברוח יצאו אלו שיכולין לברוח: לפי שמצינו בשור שאם מסרו לחרש שוטה וקטן שהוא חייב יכול אף השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן יהא חייב ת"ל כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם: [המדליק בתוך שלו ויצתא אש ואכלה בחצירו של חבירו הרי זה חייב שכן דרך חצר להיות מכנים את הכל לתוכה. ואין לי אלא אלו בלבד מנין המכה בפטיש ויצא והזיק בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ונפח שהניח גץ על גבי ברזל ויצא והזיק בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים מה זה מיוחד שעושה בתוך שלו ומזיק כשאינו שלו הרי הוא חיב. כך כל העושה בתוך שלו ומזיק בשאינו שלו יהא חיב.] אין לי אלא אלו בלבד מניין אחד הביא את העצים ואחר הביא את האור אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים מניין שאחרון אחרון חייב ת"ל כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם אין לי אלא אלו בלבד מניין אחד הביא את העצים ואחר הביא את האור ובא אחר (וניבה המנבה הוא שחייב) [וניבח יש בו כדי לנבח הרי הו חייב] ת"ל כי יבער ישלם המבעיר חייב לשלם: הרי ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבעד לא [הרי] השור כהרי המבעה ולא [הרי] המבעה כהרי השור לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בה רוח חיים ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק לכך נאמרו ארבעתן: [פ״ד]

כי יתן איש (אל רעהו) אין מתנת קטן כלום [אין לי אלא בזמן שנתן קטן ותבע קטן. נתן קטן ותבע גדול מנין שנ' עד האל' יבא דבר שניהם עד שתהא שעת תביעה ושעת נתינה שוין]: איש. פרט לגבוה אין לי אלא בזמן שנתן להקדש נתן לו הקדש מניין ת"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו רעהו ולא של הקדש [אין לי אלא בזמן שנתן להקדיש ונתן לו הקדיש נתן לגיזבר ופדאו: חולין והקדישו מנין ת"ל עד האל' יבא דבר שניהם עד שתהא שעת תביעה ושעת נתינה שוין]: רעהו. פרט לאחרים: רעהו פרט לגר תושב אין לי אלא בזמן שנתן לגוי נתן לו הגר מניין ת"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו: [ואין לי אלא בזמן שנתן לגר ונתן לו הגוי. נתן לגר וניתגיר או שנתן לו הגוי ואחר כך ניתגיר מנין ת"ל עד האל' יב' דב' שני' עד שתהא שעת תביעה ושעת נתינה שוין] כסף. מה כסף מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא את כלי הים [שאינן] מן הגדל בארץ ת"ל או כלים [דב' ר' יהודה]: לפי שמצינו שחייב בטענה וחייב בהודאה מה הודאה בשווה פרוטה אף הטענה בשווה פרוטה ת"ל כסף מעה כסף דברי בית שמאי ובית הלל אומרין [הטענה] שתי כסף: [פ״ה] [מכלל שנ' רעהו פרט לגבוה יכול שני מוציא את כסף מעשר תלמוד לומר כסף:] [לשמור. ולא לאבד]: לשמר. ולא לחלק לעניים לשמר ולא להשליך לשמר ולא ליתן במתנה: וגנב מבית האיש. ולא מראש (הגג) [גגו] מגיד שאם לא שמר כדרך השומרין חייב: וגנב מבית האיש. ולא מבית (הגונב) [הגנב] אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל ולא הטובח ומוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה: אם ימצא הגנב ישלם שנים. מה אני צריך (והרי) [והלא] כבר נאמר אם המצא תמצא בידו הגניבה (שנים ישלם) מה ת"ל אם ימצא הגנב מגיד שאם שלם לבעל הפקדון ואחר כך נמצא הגנב משלם תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה (לשומר) [לשיני]: ר' ישמעאל אומר אם ימצא הגגב מה אני צריך והלא כבר נאמר אם המצא תמצא בידו הגניבה מה ת"ל אם ימצא הגנב אם ימצאו לו עדים לבעל הבית שטענו טענת גנב הרי זה משלם תשלומי כפל יכול ישלם על פי עצמו [ודין הוא חייב בן וחייב בגנב מה מצינו בגנב אין משלם על פי עצמו אף זה לא ישלם על פי עצמו. לא אם אמרת בגנב שמשלם תשלומי כפול תומר בזה שאין משלם תשלומי כפול הואיל ואין משלם תשלומי כפול ישלם על פי עצמו] ת"ל ימצא אין ימצא בכל מקום אלא בעדים: יכול ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה [ודין הוא חייב כן וחייב בגנב מה מצינו בגנב משלם לפני שבועה ולאחר שבועה אף זה ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה. ועוד קל וחומר ומה גנב שאין משלם חומש ואשם משלם לפני שבועה ולאחר שבועה זה שמשלם חומש ואשם אינו דין שישלם לפני שבועה ולאחר שבועה] ת"ל (המצא תמצא בידו הגנ' אימתי... מיתיחדת לאחר שמעה דבר אחר] אשר ירשעון אלהים אימתי נקרא רשע לאחר שבועה: [פ"ו] [יכול יהא חייב על טענת אבוד ודין הוא חייב כזו וחייב בנושא שכר. מה מצינו בנושא שכר אינו חיב על טענת אבוד. אף זה לא יהא חיב על טענת אבוד. ועוד קול וחומר ומה נושא שכר שמשלם אבידה וגניבה אינו חייב על טענת אבוד זה שאין משלם אבידה וגניבה אינו דין שלא יהא חייב על טענת אבוד ולא אם אמרת בנושא שכר שאין משלם תשלומי כפול תאמר בזה שמשלם תשלומי כפול ת"ל אם ימצא הגנב על הגניבה הוא חיב. ואינו חיב על טענת אבוד יכול אם אבדו או שנגנבו אצלו יהא חיב ודין הוא חיב כזו וחייב כנושא שכר מה מצינו בנושא שכר משלם אבדה וגניבה אף זה ישלם אבידה וגניבה. ועוד קול וחומר מה נושא שכר שאין משלם תשלומי כפול משלם אבידה וגניבה זה שמשלם תשלומי כפול אינו דין שישלם אבידה [וגניבה] ת"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו יכול ישלם תשלומי כפול על שליחות יד ודין הוא חייב כזו וחייב בנושא שכר מה מצינו בנושא שכר שאין משלם תשלומי כפול על שליחות יד אף זה לא ישלם תשלומי כפול על שליחות יד. ועוד קול וחומר ומה נושא שכר שמשלם אבידה וגניבה אין משלם תשלומי כפול על שליחות יד זה שאין משלם אבידה וגניבה אינו דין שלא ישלם תשלומי כפול על שליחות יד. ולא אם אמרת בנושא שכר שאין משלם תשלומי כפול תימר בזה שמשלם תשלומי כפול ת"ל (פס' ג') אם המצא תמצא בידו הגנ' על הגניבה משלם תשלומי כפול ואין משלם תשלומי כפול על שליחות יד: [פ"ז]

אם לא ימצא הגנב אם לא ימצאו לו עדים לבעל הבית שטענו טענת גנב: ונקרב בעל הבית אל האלהים. לשבועה [או יכול לתשלומין ת"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. ד"א נאמרה כן קריבה ונאמ' להלן קריבה. מה קריבה האמ' להלן שבועה, אף קריבה האמ' כן שבועה.]: אם לא שלח ידו [במלאכת רעהו. מה אני צריך והלא בידו היית מה תל' לומ' אם לא שלח ידו במל' רעה' הוציא כלים מתוך קלצטר והוציא בהמה ורכב עליה חיב שנ' אם לא שלח ידו במל' רעהו שלח זה מכל מקום].

חישב לשלח יד [בפקדונו של חבירו] בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין בית שמאי אומרין על כל דבר פשע לעשות את המחשבה כמעשה ובית הלל (פוטרין) [אומ'] אם לא שלח ידו [במ' רע' מגיד שאינו חיב] עד שישלח יד אם כן למה נאמר על כל דבר פשע שיכול אין לי אלא הוא מניין לרבות את עבדו ואת שלוחו ת"ל על כל דבר פשע: (מניין) היטה את החבית ונטל הימנה ונשברה אין משלם אלא רביעית (ת"ל) [שנ'] על פשע על מה שפשע: עקרה משלם דמי כולה שנ' על כל דבר פשע על כל מה שפשע העבירה ממקום למקום ונשברה בתוך ידו לצורכו חייב לצורכה פטור שנ' (אם לא שלח ידו לצורך עצמו) [פשע יצא זה שלא פשע] [פ"ח]: על כל דבר פשע על שור על חמור [על שה]. ייאמר שור ופשע והכל בכלל אלו כן הייתי אומר מה זה מיוחד שיש בו בכורה למזבח [אף בשני מרבה איני מרבה אלא דבר שיש בו בכור למזבח ואיזו זה שה תל' לומ' שה כבר שה אמור מה תל' לומ' פשע לרבות דבר אחר. ייאמר שור ושה ופשע והכל בכלל אילו כן הייתי אומר מה אילו מיוחדין שיש [בהן] בכור לכהנים אף (בשני) [כשני] מרבה אינו מרבה אלא דבר שיש בו בכור לכהנים ואיזו זה חמור תל' לומ' חמור כבר [חמור] אמור מה תל' לומ' פשע לרבות דבר אחר ייאמר (ושור) [שור] ושה וחמור ופשע והכל בכלל אילו כן הייתי אומ' מה אילו מיוחדין שיש בהן רוח חיים אף (בשני) [כשני] מרבה איני מרבה אלא] דבר שיש בו רוח חיים ת"ל שלמה יכול אף הקרקעות ת"ל על שור [על חמור על שה מה אילו מיוחדין שיש בהן שבר ושבויה ומיתה יצאו קרקעות שאין בהן שבר ושברה ומיתה. ועד אן לא אוציא את העבדים שיש בהן שבר ומיתה תל' לומ' על שור על חמור על שה. מה אילו מיוחדין ששמירתן עליך יצאו עבדים שאין שמירתן עליך [מוציא אני את העבדים שאין שמירתן עליך] ולא אוציא את השטרות ששמירתן עליך תל' לומ' על שור על חמור על שה מה אילו מיוחדין שמתנתן גמורה לך יצאו שטרות] שאין [לך] בהן אלא ראייה: [פ״ט] יכול יהא חייב על פחות משוה פרוטה ת"ל שלמה מה שלמה מיוחדת שיש בה [שוה] פרוטה (כך אינו חייב עד שיודה בפרוטה ויכפור בשתי מעין ותהיה ההודיה ממין הטענה) [חיב להכריז כך כל דבר שיש בו שוה פרוטה חיב להכריז] טענו שור וחמור (ושה) והודה כאחד מהן הרי זה חייב שנ' על שור ועל כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה על חמור ועל כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה על שה ועל כל (שלמה) [אבדה] אשר יאמר כי הוא זה: טענו בשור והודה בשה בשה והודה בשור פטור מה ראית להביא את זה ולהוציא את זה מביא אני את זה שהודה מקצת טענה ומוציא אני את זה שלא הודה מקצת טענה: [מנה לי בידך אין לך ביד והיה... לך בידי ונתתיו לך. יש (לך) [לי] בידך מנה וכסות ומנה ובהמה פטור נח מהן חמשים דינר חיב מה ראית להביא את זה ולהוציא את זה אביא... אני את זה שהודה ממין הטענה ומוציא אני את זה שלא הודה ממין הטענה]: אשר יאמר כי הוא זה. יכול בשם שהכפירה בשתי כסף כך ההודייה בשתי כסף ת"ל כי הוא זה אפילו שווה פרוטה: עד האלהים יבא. טענו בחוץ והודה לו ובא לבית דין וכפר אם יש לו עדים שהודה בפניהם חייב ואם לאו פטור שנ' עד האלהים יבא דבר שניהם מה שדברו שניהם בחוץ: עד האלהים יבא דבר שניהם. זו שבועה נאמר להלן שניהם ונאמר כאן שניהם מה להלן שבועה אף כאן שבועה מכאן אמרו שלשה נשבעין מן התורה השומר ומודה במקצת ומי שחייבו עד אחד: מניין שאין מטין על פי אחד לחובה ת"ל אשר ירשיעון אלהים: [אשר ירשיעון אלהים]. פרט למרשיע עצמו מכאן אמרו אין אדם משלם קנס על פי עצמו: ישלם שנים לרעהו. ר' ישמעאל אומר קורא אני עליו כאן ישלם שנים וקורא אני עליו להלן ישלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו כיצד יתקיימו שני הכתובים כל המשלם את הקרן חייב בחומש וכל שאינו משלם את הקרן פטור מן החומש: ישלם שנים לרעהו. לרעהו ולא להקדש לרעהו ולא לאחרים:

כי יתן איש אל רעהו יכול שתי הפרשיות כולן בענין אחד וכי כתוב וכי אינו אלא כי מלמד שהוא ענין אחד הוי פרשה ראשונה בשומר חנם פרשה שנייה בנושא שכר ושוכר שומר חנם נשבע על הכל ופטור שומר שכר פעמים נשבע [ופעמים] משלם: כי יתן איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל ישלם בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש פרט לקטן: רעהו. פרט לאחרים רעהו פרט לגר תושב רעהו פרט להקדש שאין חייבין עליהן שבועה: חמור או שור או שה. אין לי אלא אלו המיוחדין מניין לרבות שאר בהמה ת"ל וכל בהמה. מניין לרבות שאר המטלטלין ת"ל וכל לשמור. יכול שאני מרבה שטרות ועבדים וקרקעות ת"ל חמור או שור או שה מה אלו מטלטלין אף אין לי אלא מטלטלין: ומת או נשבר או נשבה. יאמר מיתה מה אני צריך לומר שבוייה ושכורה אלו כן הייתי אומר מה מיתה מיוחדת שאין בו רוח חיים יצאת שבורה ושבויה שיש בהן רוח חיים צריך הכת' לומר מתה שבורה ושבויה: יאמר שבורה מה אני צריך לומר שבויה ומתה אלו כן הייתי אומר מה שבורה מיוחדת שהיא בפניך יצאת שבויה ומתה שאין בפניך צריך כת' לומר שבורה ושבוייה: יאמר שבויה מה אני צריך לומר שבורה ומתה אלו כן הייתי אומר מה שבויה מיוחדת שיש בה רוח חיים יצאת שבורה ומתה שאין בהן רוח חיים צריך הכת' לומר מתה שבורה ושבויה מניין לרבות שאר כל האונסין ת"ל מת או נשבר או נשבה: ומת. שתהא מיתתו בידי שמים: או נשבר. ששברתו חיה: או נשבה. ששבוהו לסטין עדיין אני אומר השבר והשבי בין שיכול להצילה [בין שאינו יכול להצילה ת"ל ומת מה מיתה שאינו יכול להצילה] אף שבר ושבוי שאינו יכול להציל: אין רואה. בעדים הכתוב מדבר נאמר כאן רואה ונאמר להלן (ויקרא ה' א') והוא עד או ראה מה ראה האמור להלן שני עדים אף רואה האמור כאן שני עדים: אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם. הא יש עדים בעל הבית פטור מכל דבר איסי בן יהודה אומר אין ראה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר ואם לאו חייב לשלם: שבועת ה' תהיה בין שניהם. בנקיטת חפץ: בין שניהם. להוציא את היורש: שניהם. להוציא את שכנגדה חשוד על השבועה: בין שניהם. שלא ישביענו הדיין על כרחו: ר' נתן אומר בין שניהם מגיד שהשבועת חלה על שניהם:

שבועת ה' תהיה בין שניהם אינה זזה מבין שניהם אם הנשבע נשבע על שקר סופה לחזור עליו אם המשביע משביע על שקר סופה לחזור עליו הדא דאמרי בין זכאי בין חייב לידי שבועה לא תקרב: אם לא שלח ידו. לצרכו אתה אומר לצרכו או שלא לצרכו הרי אתה דן נאמר כאן שליחות יד ונאמר להלן שליחות יד מה להלן לצרכו אף כאן לצרכו: ולקח בעליו. מקבל ממנו השבועה: ולא ישלם. מכאן אמרו בעל הנבלה מטפל בנבילתו: ד"א ולקח בעליו ולא ישלם. כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין: ד"א ולקח בעליו ולא ישלם כשהוא אומר שמעת ה' תהיה בין שניהם אין אנו יודעין איזה ישבע ויתן ת"ל ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקיבלו בעלים שמעה הלא פטור מלשלם יכול אף השכיר והנגזל והנחבל כן ת"ל בין שניהם פעמים שזה נשבע ופעמים שזה נשבע: ד"א ולקח בעליו ולא ישלם השאילו שור ורבע את האדם ושור ונגח את האדם אם עד שלא נגמר דנו מסרו לבעליו פטור ואם משנגמר דינו מסרו לבעליו חייב שנ' ולקח בעליו ולא ישלם את שדרך בעלים לקבל אותו יצא זה שאין דרך בעלים לקבל אותו אמור מעתה אלו המטלטלין:

ואם גנב יגנב אין לי אלא גנבה אבדה מניין הרי אתה דן הואיל וגניבה חסרון שמירה ואבידה חסרון שמירה אם למדת על הגניבה שחייב לשלם עליה אף אבדה חייב לשלם עליה: מעמו. כל שהוא עמו אמר לו השאיליני פרתך ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו או ביד שלוחו וגנבה בדרך יכול יהא חייב ת"ל מעמו מרשותו של שומר: ישלם לבעליו. בין איש בין אשה בין קטן בין גדול: ד"א ישלם לבעליו אם לאו מה עלתה על לבי שלא לבעליו הוא משלם אם תאמר תקון מקרא הוא הרי כבר נאמר (פס' ד') מיטב שדהו ומיטב בדמו ישלם אין כן בעלים מה ת"ל ישלם לבעליו לבעליו ולא לבעל חוב לבעליו ולא לבעל הנזק ולא לבעל הפקדון מכאן אתה אומר היו לו פקדון או מלוה ביד אחרים למי יתנו ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן ור' עקיבה אומר ינחנו ליורשין שהיורשין פטורין מלשבע:

אם טרף יטרף זה עדר דברי ר' יאשיהו אעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר כה אמר ה' כאשר יציל הרועה מפי הארי שני כרעים או בדל אוזן(עמוס ג' י"ב): יביאהו עד. ר' יוחנן ביר' יאשיהו אומר יביאהו עד יביא עדים שנטרפה באונס: [אבא שאול אומר יביא עדידה לב"ד וכן הוא אומר כאשר יציל הרועה מפי הארי וגו'] יביאהו עד [הטרפה. יוליך הבעלים אצל טרפה ויהא פטור מלשלם או] אעפ״י כן יהא חייב לשלם הדין נותן הואיל ואבדה חסרון שמירה וטריפה חסרון שמירה אם למדת על אבידה שחייב לשלם אף טריפה יהא חייב לשלם ת"ל טרפה לא ישלם יכול כל טרפה לא ישלם ת"ל ואם טרף יטרף בשתי טריפות הכת' מדבר: הטרפה לא ישלם. יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם איזו טרפה שחייב לשלם כגון טריפת חתול ושועל ואיזו טריפה שפטור מלשלם כגון טריפת ארי וזאב כל שהוא בדרך האונס פטור וכל שאינו בדרך האונס חייב כשם שחלקה תורה בין טרפה לטרפה ובין אונס לאונס כך תחלק בין מיתה למיתה ובין שבורה לשבורה ובין שבויה לשבויה בין מיתה למיתה כיצד היתה רועה לפניו ונפלה ומתה פטור סיגפה הרעיבה נעל הדלת בפניה ונפלה ומתה חייב: בין שבר לשבר כיצד היתה [רועה] לפניו על פתח שער העיר ונפלה ונשברה פטור העלה לראשי צוקין העבירן באחת ודחפן אחת לחברתה ונפלה ונשברה חייב: בין שבויה לשבויה היתה רועה לפניו על פתח העיר בא גייס ונטלה פטור הליכה למקום גדודי היה ולסטים בא גייס ונטלה חייב:

וכי ישאל איש ניתק הכת' את השואל מכלל שומר שכר ואמרו ענין בפני עצמו: איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל ישלם בין איש בין אשה אם כן למה נאמר איש פרט לקטן: מעם רעהו. פרט לאחרים: מעם רעהו פרט לגר תושב: מעם רעהו מגיד שאינו חייב עד שיוציאה מרשותו: ונשבר או מת. אין לי אלא שבורה ומתה אבדה וגניבה מנין ודן הוא חייב כן וחייב בנושא שכר מה מצינו בנושא שכר משלם אברה וגנבה אף זה ישלם אבדה וגנבה ועוד קל וחומר ומה נושא שכר שאין משלם את האונסין משלם אבדה וגנבה זה שמשלם את האונסין אינו דין שישלם אבדה וגנבה זה הוא קל וחומר שאין לך עליו תשובה: ונשבר או מת. אין לי אלא שבורה ומתה שבוייה מניין ודין הוא נאמר כן שבורה ומתה ונאמר להלן (פס' ט') שבורה ומתה מה שבורה ומתה האמורה להלן שבוייה עמהן אף שבורה ומתה האמורה כן שבוייה עמהן מה שבורה ומתה האמורה להלן פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות אף שבורה ומתה [האמורה] כן פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות: בעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם. וכי [אין] אנו יודעין שבעליו אין עמו שלם ישלם ואם בעליו עמו לא ישלם אלא פעמים שבעליו עמו חייב אין בעליו עמו פטור כאיזה צד השואל את הפרה ושאל בעלה עמה השוכר את הפרה ושכר בעלה עמה שאלה ושכר בעלה או שכרה ושאל בעלה אעפ״י שהבעלים עומדין וחורשין במקום אחר נפלה ומתה פטור שנ' אם בעליו עמו לא ישלם אבל שאלה ואחר כך שאל בעלה או שברה ואחר כך שכר בעלה שאלה ואחר כך שכר בעלה שכרה ואחר כך שאל בעלה אע"פ שהבעלים עומדין וחורשין על גבה נפלה ומתה חייב שנ' בעליו אין עמו שלם ישלם: אין לי אלא שואל שאם שאל בבעלים פטור שומר חנם ונושא שכר והשוכר מניין אמרת קל וחומר ומה שואל שמשלם את הכל פטר בו שאלה בבעלים שומר חנם שהוא פטור מן הכל נושא שכר ושוכר שהן פטורין מן האונסין אינו דין שיהוא פטורין בו בזמן שהיא שמירה בבעלים: בעליו אין עמו שלם ישלם. מכאן אמרו השואל משלם את הכל חוץ מן המתה בשעת מלאכה ובלבד שלא ישנה:

אם בעליו עמו יכול אם אמר לאחר צא והשאל עם פרתי ויצא ונשאל (עמו) [עמה] יהא פטור ת״ל בעליו עמו בעליו ולא שלוחו: הרי שלש פרשיות לשלשה דינין ראשונה לשומר חנם שנייה לשומר שכר שלישית לשואל שומר חנם נשבע ופטור מן הכל נושא שכר נשבע על האונסין ומשלם את שאינן אונסין שואל משלם את הכל חוץ ממיתה בשעת מלאכה וכלן אם היו בבעלים אפילו פשעו פטורין: אם שכיר הוא בא בשכרו. בשוכר הכת' מדבר אל תקרא שכיר הוא אלא שכור הוא: בא בשכרו. שומע אני ישבע ויהיה פטור על הכל הרי אתה דן הואיל ונושא שכר מהנה והשכיר מהנה אם למדתה על נושא שכר שנשבע על האונסין ומשלם את הגניבה ואת האבידה אף שוכר נשבע על האונסין ומשלם את הגניבה ואת האבידה: והרי שומר חנם שהוא מהנה ופטור מלשלם הוא יוכיח על השוכר אעפ״י שהוא מהנה יהא פטור מלשלם אמרת הפרש נושא שכר נקנה ומהנה והשוכר נהנה ומהנה לא תביא שומר חנם שמהנה ואינו נהנה אם למדת על נושא שכר שנשבע על האונסין ומשלם את האבדה ואת הגניבה [אף שוכר נשבע על האונסין ומשלם את האבדה ואת הגניבה]:

וכי יפתה איש בתולה דרך אשה להתפתות מן האיש ואין דרך האיש להתפתות מן האשה כשהיה ר' אליעזר מגיע לפסוק הזה היה אומר חבל על דא דרך ארץ אשה מתפתה מן האיש קטן מתפתה מן הגדול וכן ירמיה אמר (ירמיה כ' ז') פתתני ה' ואפת אבל אבותינו מה הוא אומר (תהלים ע"ח ל"ו) ויפתוהו בפיהם וכי דרך ארץ גדול מתפתה מן הקטן ובלשונם יכזבו לו וכי דרך ארץ גדול מקבל דברי כזב אלא שפיתו בעצמן וכיזבו בעצמן ואע"פ כן ויושיעם למען שמו (תהלים ק"ו ח'): בתולה. פרט לבעולה ולמוכת עץ בתולה פרט לבוגרת ולאילונית: אשר לא ארשה. פרט לשנתארסה ונתגרשה מן האירוסין: ושכב עמה. מדעתה וברצונה ושכב עמה עד שיבוא עליה כדרכה ובעדים יכול תהי נקנית לו בפיתויה ת"ל מהר ימהרנה לו לאשה. מלמד שצריכה הימנו קידושין יכול אע"פ שאינה ראויה לו לאשות [ת"ל] מהר ימהרנה לו לאשה את שראויה לו לאישות להוציא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לבן ישראל בת ישראל לממזר ולנתין יכול הואיל וראויה לו לאישות יהא חייב בקנסה ת"ל

אם מאן ימאן אביה מלמד שהרשות ביד האב למאן: בזמן שאין לה אב מניין שהרשות בידה ת"ל מאן ימאן מניין אף הבעל ממאן ת"ל מאן ימאן מכל מקום: לתתה לו. איש אחד שקדש אשה (אחד) [אחת](שקידש אשה) מקודשת שנים שקדשו אשה אחת אינה מקודשת: ד"א לתתה לו מלמד שאב זכאי בקדושי בתו קטנה: כסף ישקול. אבל לא שמענו כמה הרי אתה דן נאמר כאן כסף ונאמר באונס (דברים כ"ב כ"ט) כסף מה כסף האמור באונס חמשים אף כסף האמור כן חמשים כמהר הבתולות וכי מה למדנו למוהר הבתולות מעתה הרי זה בא כמלמד ונמצא למד מה להלן חמשים אף כאן חמשים:

מכשף מכשפה משמע תופש את הזכר ותופש את הנקבה או מפני מה נקראו כשפים על שם נשים לפי שרוב כשפים בנשים: לא תחיה. זו אזהרה לבית דין שלא להחיות את המכשף: לא תחיה. ר' יוסי הגלילי אומר נאמר כאן לא תחיה ונאמר להלן (דברים כ' ט"ז) לא תחיה כל נשמה מה להלן בסייף אף כאן בסייף ור' עקיבא אומר נאמר כאן לא תחיה ונאמר להלן (י"ט י"ג) אם בהמה אם איש לא יחיה מה להלן סקילה אף כאן סקילה: אמר לו ר' יוסי הגלילי עקיבה אני דן לא תחיה מלא תחיה ואתה דן לא תחיה מלא יחיה אמר לו אתה דנו מן הגוים שאין להם מיתה אלא בסייף ואני דנו מישראל שיש להם מיתות הרבה בן עזאי אומר כל שוכב עם בהמה מות יומת נתנו ענין לו מה זה בסקילה אף זה בסקילה:

כל שוכב עם בהמה מה אני צריך אם איש הבא על הבהמה כבר אמור ואם אשה מביאה את הבהמה כבר אמורה מה ת"ל כל שוכב עם בהמה זה הזכור המביא את הבהמה עליו אין לי אלא בהמה חיה מנין ת"ל כל שוכב עם בהמה: מות יומת. בסקילה:

זוביח לאלהים יחרם יכול בשוחט קדשים בחוץ הכת' מדבר ת"ל זוביח לאלהים יחרם זה הזוביח לע"ז עצמה אין לי אלא זובח מקטר ומנסך מנין ת"ל בלתי לד' לבדו ריקם את כל העבודות שהן לשם המיוחד מה זו מעשה יחידי וחייבין עליה לע"ז בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו אף כל שהוא מעשה יחידי חייבין עליה לע"ז בין עובדו בין שאינו עובדו: זובח לאלהים יחרם. יכול העובד ע"ז יהיו נכסיו אסורין בהנאה יכול ע"ז עצמה לא תהא אסורה בהנאה ת"ל (דברים ז' כ"ו) שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא ע"ז עצמה אסורה בהנאה אין העובד ע״ז נכסיו אסורין בהנאה: בלתי לד' לבדו. להביא את המשתף מבאן אמרו כל המשתף שם אחר עם הקב״ה נעקר מן העולם:

וגר לא תונה שתי אונאות בדבר אחת אונאת ממון ואחת אונאת דברים: ולא תלחצנו. שתי לחיצות בדבר אחת לחיצת ממון ואחת לחיצת דברים: כי גרים הייתם. אמר להם אם תופשין אתם אותי לשום גר אף גר תופש אתכם על שום כי גרים הייתם בארץ מצרים כן הוא אומר (הושע ב' ה') פן אפשיטנה ערומה והצגתיה וגו':

אלמנה ויתום אין לי אלא אלמנה יתום מניין לרבות כל אדם ת"ל לא תענון אם כן. למה נאמר אלמנה ויתום ממהרני ליפרע על ידי אלמנה ויתום יתר מכל אדם שהאשה קובלת על בעלה בן קובל לאביו אבל אלו אין להן למי שיקבלו אלא לי בלבד: ד"א כל אלמנה אפילו אלמנתו של מלך ויתום אחד יתום מאב ואחד יתום מאם ועד אימתי נקראין יתומין עד שיעמדו לעצמן: לא תענה. מכלל שנ' אם ענה תענה יכול לא יהא חייב עד שיענה ויענה ת"ל לא תענון אפילו ענוי אחד אם כן למה נאמר אם ענה תענה לחייב על כל ענוי וענוי:

ענה תענה אחד המענה גופן במלאכה או לבן בדברים או יכול אפילו ללמדן תודה וללמדן אומנות ת"ל תענה: אם צעק יצעק אלי. יכול לא יהא חייב עד שיצעק ויצעק ת"ל צעקתו אפילו צעיקה אחת אם כן למה נאמר אם צעק יצעק לחייב על כל צעקה וצעקה: שמוע אשמע צעקתו. לא כשם שאני שומע מזה אני שומע מזה:

וחרה אפי נאמר כאן וחרה אף ונאמר להלן חרי אף מה חרי אף האמור כן חרב אף חרי אף האמור להלן חרב מה חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות אף חרי אף האמור כן עצירת גשמים וגלות: ד"א נאמר כן אף ונאמר להלן אף מה אף האמור להלן דבר וחיה רעה אף [אף] האמור כן דבר וחיה רעה נמצינו למדים שבכל מקום שנ' חרי אף חמשה מיני פורענות דבר וחרב חיה רעה ועצירת גשמים וגלות: והרגתי אתכם בחרב. וכי המקום הורג אותם בחרב אלא מביא עליהם מי שהורג אותם בחרב: והיו נשיהם אלמנות ובניהם יתומים. ממשמע שנ' והיו נשיהם אלמנות איני יודע שבניהם יתומים אלא נשיהם אלמנות יושבות ומשמרות בשבויין אינן יכולות להנשא בניהם יושבין ומשמרין כשבויין אינן יכולין לירד לנחלה: ד"א אם מענים אתם את הדין לסוף נשיהם מתענות בבתי דינין אחרים ובניהם מתענין בבתי אחרים: אבה יודן איש צידון אומר משום רבן גמליאל מניין שלא יאמר אדם איני כדאי שיתפלל על בית המקדש ועל ארץ ישראל ת"ל שמוע אשמע צעקתו וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות הוי אומר מדת הטוב ומה מדת הפורענות המועטת היחיד מתפלל והמקום שומע תפלתו מדת הטוב המרובה דין הוא שהיחיד מתפלל והמקום שומע תפלתו:

אם כסף תלוה יכול רשות ת"ל (דברים ט"ו ח') והעבט תעביטנו חובה לא רשות: משום ר' ישמעאל אמרו כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה שהן חובה זו אחת מהן: כסף. אין לי אלא כסף מניין לרבות בהמה פירות וכלים ת"ל תלוה אין לי אלא הלואה מניין לרבות נזק וחצי נזק ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ת"ל אם כסף אם כן למה נאמר תלוה מכאן אתה אומר מרבין על השכר ואין מרבין על המכר הא באיזה צד השכיר לו ביתו והשכיר לו שדהו אמד לו אם מעכשיו אתה נותן לי במנה ולאחר זמן במאה וחמשים מותר משום רבית: מכר לו ביתו ומכר לו שדהו אמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי במנה ולאחר זמן במאה וחמשים אסור משום רבית שנ' אם כסף תלוה את עמי את העני עמך מה הלואה מיוחדת לא ממה שאתה נותן לו אתה נוטל ממנו יצא זה (שמי) [שמה] שאתה נותן לו אתה נוטל ממנו: עני עמך. אין לי אלא עני עשיר מניין ת"ל עמך: אשה מניין ת"ל את עמי אם כן למה נאמר (עמי) [עני] ממהרני ליפרע על ידי עני יתר מן העשיר: לא תהיה לו כנושה. אם הלויתה אותו לא תדחקנו לא תעקוץ על שדהו או על חמורו: לא תהיה לו כנושה שלא ירחקנו ולא יתבענו כשידע שאין לו: לא תהיה לו כנושה לא היה למד לשאול בשלומו לא ישאל בשלומו לשלח לו דורון לא ישלח לו דורון: לא תשימון עליו נשך. איזה הוא נשך זה הנושך סאה מכור וסלע ממנה: ונשך זה רבית קשה היא הרבית שכל המלוה ברבית אין לו חלק לעולם הבא דכת' (ע' יחזק' י"ח י"ג) בנשך נתן ורבית לקח וחי לא יחיה וחי חיה בעולם הזה לא יחיה לחי העולם הבא: כל הענין מדבר בלשון יחידי אם כסף תלוה לא תהיה לו כנושה כאן בלשון מרובה לא תשימון עליו נשך מלמד שהרבה נזקקין למלוה אחת מכאן אתה אומר אחד המלוה ואחד הלווה ואחד הערב ואחד העדים כולן חייבין:

אם חבול תחבול יכול שהרשות בידו לחבול ת"ל (דברים כ"ד י') לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו אם כן למה נאמר אם חבול תחבול מי שיש לו רשות לחבול בשלוח בית דין הכת' מדבר: חבול תחבול. לחייב על כל חבול וחבול: עד בוא השמש. אי אפשר לומר עד בוא שבבר נאמר (שם י"ג) בבוא השמש ואי אפשר לומר כבוא שכבר נאמר עד בוא מה ת"ל עד בוא ומה ת"ל כבואא מלמד שמחזיר כלי יום ביום וכלי לילה בלילה מחזיר לו את (הסגיג) [הסנוס] בלילה ואת המחרישה ביום אבל אין מחזיר לו את (הסגיג) [הסנוס] ביום ולא את המחרישה בלילה: תשיבנו לו. לו אתה מחזיר ואי אתה מחזיר ליורשיו:

כסותה זו חלוקו: שמלתו. זו טליתו: לערו. זה עור קמובליה שלו: במה ישכב. לרבות את הכר ואת הכסת ואת הסדין אין לי אלא אלו בלבד מניין לרבות שאר הכלים ת"ל כסותה שמלתו לערו במה ישכב: יכול אפילו היו לו שני כלים ואין צריך לאחד מהן ת"ל היא כסותו והיא שמלתו והיא לערו במה ישכב בן עזאי אומר לערו את שעורו משמש בה פרט למקופלת ומונחת בתיבה: והיה. אין והיה אלא מיד: כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. אע"פ שאני נפרע על יד כך אני הוא שנותן שכר על ידי כך: היה ר' שמעון אומר אהבי ממון אוהבין זה את זה והנזלנין אוהבין זה את זה וההמסנין אוהבין זה את זה ומלוי רבית אוהבין זה את זה למי נאה ליפרע מכל אלו אני הוא שאין בו אחת מכל המדות הללו:

אלהים לא תקלל יכול אם אמר לו ארור אתה יהא חייב ת"ל אלהים לא תקלל מגיד שאינו חייב עד שיפרש בשם או בכנוי: ר' אליעזר בן יעקב אומר אלהים לא תקלל ליתן אזהרה על ברכת השם: יכול אם קללן לאחר מיתה יהא חייב ודין הוא ומה עונש מועט חייבין עליו לאחר מיתה אזהרה מרובה אינו דין שיהוא חייבין עליו לאחר מיתה ת"ל (ויקרא י"ט י"ד) לא תקלל חרש מה חרש מיוחד שהוא חיים אף כל שהוא בחיים והמקלל את המת פטור: אלהים לא תקלל. מלמד שהמקלל את הדין עובר משום שתים משום דין ומשום חבירו: ונשיא בעמך לא תאור. מלמד שהמקלל את הנשיא עובר משום שלש משום דיין ומשום חבירו ומשום נשיא: נשיא בעמך לא תאור. בנוהג מנהג עמך פרט לשפירשו מדרכי צבור כירבעם בן נבט:

מלאתך ודמעך מלאתך אלו בכורים שהן ניטלין מן המליאה ודמעך זו תרומה שהיא נקראת דמע: לא תאחר. לא תאחר דבר שראוי להקדימו מלמד שכל המקדים תרומה לבכורים מעשר ראשון לתרומה מעשר שני לראשון עובר בלא תעשה אלא מפרישן על הסדר בכורים ואחריהם תרומה ואחריהן מעשר ראשון ואחריו מעשר שני: ר' אליעזר בן יעקב אומר לא תאחר שלא תאחרם בשעת הגורן מליתנם לבעלים: בכור בניך תתן לי. יכול יתנם לי ודאי ת"ל (במדבר ג' נ"א) ויתן משה את כסף הפדיום לאהרן ולבניו אין לי אלא בזמן ההוא לדורות מניין ת"ל (שם) על פי ה' כאשר צוה ה' את משה אם כן למה נאמר בכור בניך תתן לי כל זמן שאתה נותנו במצותו מעלה אני עליך כאלו נתנו לי ואם לאו מעלה אני עליך כאלו אותי קפחתה:

בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך מה בכור אדם בגבולין כך בכור בהמה בגבולין אלא שאין עולין לירושלים אבל נאכלין במומן בכל מקום: דורשי רשומות אומ' אלהים לא תקלל מלאתך ודמעך לא תאחר שאם קללת דיין תבואתך את מקלל וכן את מוצא כשקלקלו הדין נתמעטה התבואה דכת' (רות א' א') ויהי בימי שפוט השופטים שהיה הנשפט שופט את שופטיו ויהי רעב בארץ מפני שעותו את הדין אבל אם זכיתם הדין תהיה תבואתך שלמה מלאתך ודרמעך לא תאחר ואם עשיתם כן הוין לך בנים זכרים בכור בניך תתן לי עשיתם כן הרי שורך וצאנך והברכה מצויה בכל מקום: לפי שהוא אמר ביום השמיני תתנו לי יכול יהוא ישראל נותנין בכור בהמה לכהן כשהוא בן שמונה ת"ל בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך מה בכור אדם אינו נפדה אלא לשלשים יום אף בכור בהמה שלשים יום מכאן אתה אומר עד כמה ישראל חייבין לטפל בבכור בהמה דקה שלשים יום יכול אף בגסה שלשים יום ת"ל כן תעשה לשורך ריבה לו הכת' עשייה אחרת עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום: שבעת ימים יהיה עם עמו וביום השמיני. יכול בכור כשר ביום השמיני ופסול מיום השמיני ולהלן ת"ל במוקדשין (ויקרא כ"ב כ"ז) מיום השמיני והלאה ירצה יכול יהוא כשרין משמיני ואילך ופסולין ביום השמיני ת"ל ביום השמיני תתנו לי מניין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל אמו אמו לגזרה שוה מה אמו האמור להלן קדש יונק מן החול אף אמו האמור כן קדש יונק מן החול מכאן אמרו לא יניקו קדשים זה את זה: תתנו לי. מלמד שכל הקרבנות כשרין מיום השמיני ואע"פ כן משלשים יום ולמעלה חביב יותר:

ואנשי קדש תהיון לי. איסי בן יהודה אומר כל זמן שהקב״ה מוסיף מצוה לישראל הוא מוסיף להן קדושה: ואנשי. אין לי אלא אנשים נשים מניין ת"ל תהיון לי: ובשר בשדה. אין לי אלא שנטרפה בשדה בגג ובחצר ובחרבה מניין ת"ל טרפה לא תאכלו יכול נטרפה באזנה וברגלה תהא אסורה ת"ל לכלב תשליכון אותו שנטרפה בבשר הראוי לכלב: דבי אליעזר בן יעקב אומר טרפה לא תאכלו ליתן אזהרה על הטרפה אין לי אלא שנטרפה מניין לבשר שפירש מן הבהמה שהוא באזהרה ת"ל ובשר בשדה לא תאכלו: מניין לאבר עובר שיצא ואחר כך נשחטה אמו שהוא בלא תעשה ת"ל ובשר בשדה טרפה כיון שיצא למקום שהוא לו כשדה טרפה אקרא בו מניין לבשר קדשים שיצא לחוץ לקלעים ובשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים ובשר פסח שיצא חוץ לחבורה שהן בלא תעשה ת"ל ובשר בשדה טרפה כל שיצא חוץ ממחצתו בשר בשדה טרפה אקרא בו לא תאכלו. אין אכילה פחותה מכזית: לכלב תשליכון מלמד שהיא מותרת בהנאה: אותו. אותו אתה משליך לכלב ואין אתה משליך בהמת קדשים שמתה לכלב: