לדלג לתוכן

מכילתא דרשב"י/כ

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

תוכן

[עריכה]

וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אמר להן דין אני נוהג ביניכם ובין כל הדברים שאלו לא קבלתם עליכם לא הייתי נפרע מכס אינו דומה מקבל לשאינו מקבל: ר' יהודה הנשיא מושלו משל לה״ד לאחד שנשא אשה אמרין לה התלקחת ליה פיסי עמריה כך אתם ישראל נמשכתם לי נתמשכתם לי נקוי שתעשו לי רצוני: ד"א וידבר אלהים מלמד שהדברים שנאמרו כאן הן שנאמרו להלן שניהם לענין אחד מה שאי אפשר לו לפה לומר ואי אפשר לה לאוזן לשמוע: כאן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה ולהלן הוא אומר (תהלים ס״ב י"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי ואומר (ירמיה כ"ג כ"ט) הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש זה נחלק לכמה ניצוצות כך דבור אחד יוצא לכמה מקראות: ד"א וידבר אלהים אני נפרע על ידי כך ואני שמשלם שכר על ידי כך וכן הוא אומר (דברים ה' ד') פנים בפנים דבר ה' עמכם ד"א וידבר אלהים מלמד שהיה אומר להם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: ד"א וידבר אלהים את כל הדברים יכול באחרונה אמרו לו קיבלנו עלינו ת"ל אנכי ה' אלהיך אנכי היה בכלל ויצא מוצא מן הכלל למד על הכלל מה אנכי היה לו דבור בפני עצמו וקבלה בפני עצמו [אף כל הדברות היה להן דבור בפני עצמן וקבלה בפני עצמן]: מה ת"ל לאמר. מלמד שהיה אומר להן על כל דיבר ודיבר על לאו לאו ועל הין הין:

אנכי ה' אלהיך אני הוא זה ומי שיש לו רשות יבא וימחה: ר' שמעון אומר לענין השחתת עולם נאמר (בראשית ז' ד') ומחיתי את כל היקום אני הוא זה ומי שיש לו רשות יבא וימחה: כיוצא בו אתה אומר (ע' ישע' מ"ה י"ט) לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך אני דובר צדק אני הוא ומי שיש לו רשות יבא וימחה: ד"א אנכי ה' אלהיך אלוה אני (אני) על כל באי העולם יכול אף אתה כיוצא בהן ת"ל אלהיך: יכול אני עליך בפני עצמך ת"ל אנכי ה' אלוה אני על כל באי העולם: הא כיצד אלוה אני על כל באי העולם ושמי יוחל עליך: כיוצא בו אתה אומר (ע' ירמי' ל"ב ט"ו וכ"ז) כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל הנה אני אלהי כל בשר אלוה אני על כל באי העולם יכול אף אתה כיוצא בהן ת"ל אלהי ישראל יכול עליך בפני עצמך ת"ל אני ה' אלהי כל בשר הא כיצד אלוה אני על כל באי העולם וחל שמי עליך: ד"א אנכי ה' אלהיך מה ת"ל אלהיך אמר הקב"ה אם [אתם] עושין רצונו הרי אנכי ה' ונאמר בי (ל"ד ו') ה' ה' אל רחום וחנון ואם לאו אלהיך אני נפרע משנאיכם שאין ת״ל אלהיך אלא לשון דיין: ד"א אנכי ה' אלהיך מלמד שהחזיר הקב"ה תורתו על כל אומות העולם ולא קבלו ממנו חזר לו אצל ישראל ואמר אנכי ה' אלהיך: אשר הוצאתיך מארץ מצרים אפילו אין לי עליך אלא שהוצאתיך מארץ מצרים כדאי: מבית עבדים. אפילו אין לי עליך אלא שפדיתיך מבית עבדים דיי:

לא יהיה לך יכול לא יקיים לעצמו אבל יקיים לאחרים ת"ל לא יהיה: מה ת״ל לא יהיה לך מלמד שכל המקיים ע"ז לעצמו עובר משום שתים משום לא יהיה ומשום לך: אלהים. יכול לפי שנקראו אלהים יכול יש בהן צורך לפני ת"ל אחרים: ד"א מה ת"ל אלהים אחרים שלא יעשה אלוה של כסף ושל זהב ויאמר לא שקוץ אלא לאלוה לא גילול אלא לאלוה ת"ל אלהים אחרים אע"פ שאין אתה מחזיק בו לשם אלוה אי אתה רשאי לקיימו: ד"א אחרים אחרונים באחרונה נעשו כן הוא אומר (דברים ל"ב י"ז) חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם לא הועילו לך ולא הועילו לאבותיך ולא הועילו כלום מימיהן: ד"א אחרים שמאחרין את חטובה מלבוא לעולם: ד"א אחרים שעושין את עובדיהן אחרין: על פני. לא בדמותי ולא בדמות שמשי: ד"א על פני מלמד שמביאין אף לעולם:

לא תעשה לך מלמד שכל העושה ע״ז לעצמו עובר משום שתים משום לא תעשה ומשום לך: פסל. אין לי אלא פסל כשהוא אומר כל תמונה. לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות: אשר בשמים. לרבות שמים עצמה: ממעל. לרבות מלאכי השרת: ואשר בארץ. לרבות הרים וגבעות נחשים ועקרבים: מתחת. לרבות את התהומות: ואשר במים. לרבות את חיות הים ואת הדולפנין: מתחת. לרבות את השלשולין: לארץ. לרבות ארץ עצמה: כשהוא אומר כל תמונה לא בדמותן ולא בדמות בבואה שלהן ולא חיות רעות ולא בדמות חיות שלמעלה: אם סופינו לרבות כולן מה ת"ל פסל אלא אם אתה עושה כן נמצאת פוסל עולם ממני והריני פוסל עולם ממך:

לא תשתחוה להם משתחוה אתה (להם) [לאדם] יכול אפלו נעבד כהמן ת"ל לא תשתחוה להם ולא תעבדם לא תשתחוה דרך עבודה: לא תשתחוה להם השתחויה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו: כך כל עבודה המיוחדת לשם אם עשה לע״ז חייבין עליה בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו: ומה הן העבודות המיוחדות לשם זביחה וקטור השתחויה ונסוך אם עבד בהן לע"ז אע"פ שאין דרך עבודתה בכך חייב: ולא תעבדם. שלא יעבוד ע"ז בדרך עבודתה כגון שזורק אבן למרקליס או יפעור עצמו לפעור או יקריב שערו לכמוש או יעביר בנו למולך וכיוצא בהן וכן הוא אומר (דברים י"ב ל') איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני הא אינו חייב עד שיעבוד כדרך עבודתה: נמצאו שלש כרתות בע״ז העובד אותה כדרך עבודתה: והעובד אותה באחת מארבע עבודות המיוחדות לשם אע"פ שאינו כדרך עבודתה: והמקבל עליו באלוה אע"פ שלא עבד: ד"א ולא תעבדם שלא ירחיץ שלא יסוך שלא יגעיל שלא יכבד שלא ירבץ שלא ינשק שלא יגפף לאחד ממיני ע"ז: כי אנכי ה' אלהיך. [מלמד שראו פנים שעתיד לשלם שכר צדיקים לעתיד לבא וכלפי שהנביאים משמיעים אותו בלשונות הרבה כתוב אחד אומר (דניאל ז' ט') למשה כתלג חיור וכתוב אחד אומר (ע' ישע' ס"ג ב') מדוע אדום לבושיך וכי יעלה על דעתך שלפי שעה הם רואים לכך נאמר ביחזקאל (א' א') ואראה מראות אלהים אמר להם הרבה ראיות ראיתי עד שזכיתי לקבל פני השכינה]: אל קנא. מלמד שראו פנים עתידות ליפרע מן הרשעים לעתיד לבא: אל קנא אל דיין אל קשה אל אכזרי: ד"א אל קנא וכי יש לפניו קנאה וכי נפרע על ידי קנאה הא אין נפרע לא על ידי אבן ולא על ידי חץ ולא על ידי חלקוק כויכל ההולך אחר [ע״ז] חילפתני בו: שאל אגריפס סבא את רבן גמליאל אין מתקנא לא בגדול ממנו ולא בכיוצא בו אלא בקטן ממנו וכן הוא אומר (ירמיה י״ז י"ג) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים אלו עזבו אותי מקור מים חיים עלובין היו על אחת כמה וכמה לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים: פקד. אין פוקד אלא מזכיר וכן הוא אומר (בראשית כ"א א') וה' פקד את שרה ואומר (ג' ט"ז) פקד פקדתי אתכם: ר' יהודה אומר כונס אני עונותיהם לידי ותולה עד ארבע דורות כיהוא בן גמשי וכן הוא אומר (מ"ב ט"ו י"ב) בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל והיה לו כן (). כתוב אחד אומר פוקד עון אבות על בנים וכתוב אחר אומר (ע' יחז' י"ח י"ט) אב לא ישא בעון הבן ובן לא ישא בעון האב אם היו אבות זכאין תולה להן ואם לאו אין תולה להן: מושלו משל לה״ד דומה לאחד שלוה מן המלך מאה מנה וכפר בו: ובא בן בנו ולוה מן המלך מאה מנה וכפר בו: לרביעי אין מלוין אותו מפני אבותיו שהיו כפרנין וכן הוא אומר (איכה ה' ז') אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו אל תהי קורא עונותיהם סבלנו אלא עונותינו סבלנו מי גרם לנו לסבול עונות נפשנו אבותינו שהיו כפרנין: פקד עון אבות על בנים. יכול על יוצא ירך בלבד ת"ל ועל בני בנים. יאמר זה שאלו כן הייתי אומר הא אין תולה אלא לבן בלבד מניין לשלשה וארבעה דורות ת"ל על שלשים ועל רבעים לשנאי: לשנאי. בזמן שתופסין מעשה אבותיהם:

ועושה חסד לאלפים יכול ליוצאי ירך בלבד ת"ל (דברים ז' ט') לאלף דור: יאמר זה שאלו כן הייתי אומר הא אינו עושה אלא לאלף דור ומניין לאלפים ולאלפי אלפים ת"ל ועושה חסד לאלפים: לאהבי. למי שעושה לפני מאהבה: ולשמרי מצותי. למי שעושה לפני מיראה: להודיעך כמה מעלות יש בין העושה מאהבה לעושה מיראה וללמדך שמדת הטוב מרובה יתר ממדת פורעניות על אחת המש מאות: ד"א נאמר בפסוק זה ארבעה לאוין למה כנגד ארבע מלכיות אמר הקב"ה לישראל ראו שלא יטעו אתכם לא תעשה כך לא תעשה כך: למה שאני עתיד ליפרע מהן בסוף דכתיב כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות עונו של נבוכדנצר שהוא אב של מלכיות על בנים זה בנו בלשאצר: על שלשים זו מלכות מדי שכן הוא אומר (דניאל ז' ה') ותלת עלעין בפומה: על רבעים זו מלכות יון שכתוב בה (שם ו') וארבעה רישין לחיותא: לשנאי זו מלכות אדום הרשעה שכתוב בה (מלאכי א' ג') ואת עשו שנאתי: ואחד כך ועושה חסד לאלפים לאהבי מיכאן אתה למד שאין הקב״ה משרה שכינתו בציון עד שהוא נפרע מן האומות וכן הוא אומר (יואל ד' כ"א) ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון:

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא אין שוא אלא דבר שלא היה ולא נהיה ולא עתיד להיות: כי לא ינקה ה' (אלהיך). לתוך שנאמר בחורב תשובה ונקה: יכול תהא תשובה מכפרת ת"ל כי לא ינקה ה': אין זה קל וחומר מעתה שלא תהא תשובה מכפרת (אלא) על דבר שחייבין עליו מיתה לשמים: או על כל לא תעשה שבתורה לא תהא תשובה מכפרת ת"ל כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא: על זה אין תשובה מכפרת מכפרת היא על כל לא תעשה שבתורה: הרי זה קל וחומר מעתה שתהא תשובה מכפרת על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שיש בה קיום עשה: אמור מעתה כל שהוא בלא תשא ולמטה עבירות קלות ותשובה מכפרת ובל שהוא מלא תעשה ולמעלה עבירות חמורות ואין תשובה מכפרת: יכול לא יהא יום כפורים מכפר ת"ל (ויק' ט"ז ל') כי ביום הזה יכפר עליכם:

זכור ושמור שניהם נאמרו לענין אחד מה שאי אפשר לפה לדבר ומה שאי אפשר לאוזן לשמוע כן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה: ואומר (תהלים ס"ב י"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי: שמאי הזקן אומר זכרה עד שלא תבוא ושמרה משתבוא: ואמרו עליו על שמאי הזקן שלא היה זכרון השבת זז מתוך פיו לקח חפץ טוב אמר זה לשבת: כלי חדש אמר זה לשבת: ואמרו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל בכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לכבוד שבת: מצא אחרת נאה ממנה מניח את השנייה ואוכל את הראשונה: אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לשם שמים דכתיב (תהלים ס"ח כ') ברוך ה' יום יום: ד"ה זכור זכריהו על הכוס מיכאן שאין מקדשין אלא על הכוס של יין: ד"א זכור ושמור זכרה עד שלא תיכנס ושמרה משתיכנס מיכאן שמוסיפים מחול על קודש בכניסתה וביציאתה: ר"א זכור ר' יהודה בן בתירא אומר מנין שכשאתה מונה הוי מונה אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת רביעי בשבת חמישי בשבת וערב שבת ת"ל זכור: את יום. אין לי אלא יום לילה מניין ת"ל לקדשו: מה ת"ל יום כבוד יום קודם לכבוד לילה: לקדשו. בלילה קדשו: מניין שאם לא קידש בלילה מקדש והולך כל יום ת"ל זכור את יום השבת לקדשו: אם אין לו אלא כוס אחד קדושת היום קודמת לכבוד יום ולכבוד לילה: ד"א לקדשו במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה שלא תהא סעודתך של שבת כסעודת החול ולא עטיפתך של שבת בעטיפתך בחול: ומניין שאפלו עני לא יהא מאכלו של שבת כמאכל החול ת"ל זכור את יום השבת לקדשו:

ששת ימים תעבד רבי אומר הרי זו גזרה אחרת שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה של שבת כך נצטוו על המלאכה: ר' אלעזר בן עזריה אומד גדולה מלאכה שלא שרת שכינה בישראל עד שעשו מלאכה שנ' (כ"ה ח') ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם: ר' יוסי הגלילי אומר גדולה מלאכה שלא קנס המקום מיתה על אדם אלא מתוך בטילה שנ' (בראשית כ״ה י״ז) ויגוע וימת ויאסף אל עמיו: ר' עקיבה אומר גדולה מלאכה שהרי נהנה שוה פרוטה מן הקדש מביא מעילה וחומשה ומביא אשם בשתי סלעים והפועלין שהיו עושין בהקדש נוטלין שכרן מתרומת הלשכה: ר' שמעון אומר גדולה מלאכה שאפילו כהן גדול נכנס ביום הכפורים שלא בשעת עבודה חייב מיתה ובשעת מלאכה טמאים ובעלי מומין מותרין להכנס: ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך. זו היא שבית שמאי אומרין אין שורין דיו וסמנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום: ואין פורשין מצודות חיה ועופות אלא כדי שיצודו מבעוד יום: ואין טוענין בקורת בית הבד ובעיגולי הגת אלא כדי שיזובו מבעוד יום: ואין פותקין מים לגנות אלא כדי שתתמלא מבעוד יום: ואין נותנין בשר בצל וביצה על גבי האש ולא תבשיל לתוך התנור אלא כדי שיצולו מבעוד יום ובית הלל מתירין בכולן אלא שבית שמאי אומרין ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שתהא מלאכתך גמורה מערב שבת: ובית הלל אומרין ששת ימים תעבוד עושה אתה כל ששה ושאר מלאכתך היא נעשית מאליה בשבת: ועשית כל מלאכתך שתהא בשבת כמי שאין לו מלאכה:

ויום השביעי שבת אין לי אלא מצות עשה מצות לא תעשה מנין ת"ל לא תעשה כל מלאכה: אין לי אלא מצות עשה ומצות לא תעשה מיתה מניין ת"ל (ל"א ט"ו) כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל (שם ט"ז) ושמרו בני ישראל את השבת: אין לי אלא עונש ואזהרה למלאכת יום: עונש ואזהרה למלאכת לילה מניין ת"ל (ויקרא כ"ג ל"ב) מערב עד ערב אם אינו ענין ללילי יום הכפורים תנהו ענין ללילי שבתות: אין לי אלא מצות עשה ומצות לא תעשה מיתה מניין ת״ל (ל"א י"ד) מחלליה מות יומת: שבת לה' אלהיך. [שבות מן המחשבה] מיכאן אמרו לא יטייל אדם בשדה בשבת לידע מהיא צריכה ולא במרחץ לרחוץ בה מחשיכה וכל חשבונות שצריך להן בין שעברו בין שעתידין לבוא אין מחשבין אותן בשבת: לא תעשה כל מלאכה. יכול לא יקנב את הירק ולא ידיח את הכלים ולא יציע את המטות ת"ל מלאכה: נאמרה כאן מלאכה נאמרה מלאכה במשכן מה מלאכה האמורה במשכן מלאכה שיש עמה מחשבה אף כאן מלאכה האמורה בשבת מלאכה שיש עמה מחשבה: וכול' כי היכי דכתיבא לעיל: אתה ובנך ובתך. יכול בנו ובתו (מן) הגדולים כשהוא אומר אתה הרי בנו ובתו הגדולים אמורין מה ת"ל בנך ובתך אלו בנו ובתו קטנים שלא יאמר לבנו קטן הכנס לי כלי זה מן השוק הכנס לי כלכלה זה מן השוק: קטנים הבאין לכבות אין שומעין להן שאף הן נצטוו על השביתה: יכול יחזר אחריהן שלא ישברו חרסים שלא ינתזו צרורות ת"ל אתה מה אתה מדעת עצמך מלאכת עצמך אף הן מדעת עצמן מלאכת עצמן: יאמר בן מה ת"ל בת מפני שיש בבן מה שאין בבת ד"א בבת מה שאין בבן: בן אביו חייב בו מצוות למולו לפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיטו על פני המים ולהשיאו אשה מה שאין בבת: בת אביה (חייב) [זכאי] במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה מה שאין כן בבן: הא מפני שיש בבן מה שאין בבת ובבת מה שאין בבן צריך לומר בבן וצריך לומד בבת: ועבדך ואמתך. יכול בעבד ואמה [העברים] ואינו כמוך ואיזה זה עבד ואמה התושבים: ובהמתך. למה אני צריך אם לומר שלא יעשה בה מלאכה הרי כבר נאמר לא תעשה כל מלאכה מה ת"ל ובהמתך שלא ישכיר אדם בהמתו לגוי ולא ישאילנו ושלא תצא במשוי בשבת: וגרך אשר בשעריך. אם בגר צדק הכתוב מדבר כבר אמר (במדבר ט"ו ט״ז) הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר הא מה אני מקיים וגרך בגר תושב הכתוב מדבר שהוא שכירו ולקיטו של ישראל שלא יניחנו לעשות לו מלאכה בשבת אבל לעצמו ומדעת עצמו עושה:

כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכי לששה ימים נבראו והלא כבר נאמר (תהלים ל"ג ו') בדבר ה' שמים נעשו אם כן למה נאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים אלא להפרע מן הרשעים שהן מאבדין את העולם שנברא לששה ימים וליתן שכר טוב לצדיקים שהן מקיימים את העולם שנברא לששה ימים: ד"א כי ששת ימים עשה ה' וגו' על שום שלשה דברים ניתנה להן שבת לישראל על שום יציאת מצרים דכתיב (דברים ה' ט"ו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים: ועל שום כי ששת ימים עשה ה' וגו' ועל שום וינח ביום השביעי: את הים ואת כל אשר בם. ים בכלל מעשה בראשית היה אלא מגיד שיש שבח בים כנגד כל מעשי בראשית: כיוצא בו אתה אומר (תהלים ק"ד כ"ו) לויתן זה יצרת לשחק בו והלא לויתן בכלל מעשים שבים היה אלא מגיד שיש שבח בלויתן כנגד כל מעשים שבים: וינח ביום השביעי. מלמד שלא נברא הנחה אלא עד יום השביעי: ד"א וינח ביום השביעי וכי יש לפניו עמל ויגע והלא כבר נאמר (ישעיה מ' כ"ח) לא ייעף ולא ייגע א"כ למה נאמר וינח אלא להפרע מן הרשעים שהן מאברין את העולם שנברא בעמל ויגע ד"א וינח והלא דברים קל וחומר ומה אם מי שאמר והיה העולם ב"ה שאין לפניו עמל ויגע הכתיב על עצמו וינח: אדם שכתוב בו (איוב ה' ז') כי אדם לעמל יולד על אחת כמה וכמה יהא חייב להיות נח בשביעי: על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. במה בירכו וקדשו בירכו במן וקדשו במן: בירכו במן בכל יום הוא אומר (ט"ז ט"ז) עמר לגלגלת ובשבת הוא אומר (ט"ז כ"ב) שני העמר לאחד: בכל יום הוא אומר (ט"ו כ') וירם תולעים ויבאש ובשבת הוא אומר (ט"ז כ"ד) ולא הבאיש ורמה לא היתה בו: ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר בירכו במאורות וקדשו במאורות: בירכו במאור פניו של אדם וקידשו במאור פניו של אדם ואע"פ שנתקלקלו מאורות מערב שבת לא לקו עד מוצאי שבת: ואע"פ שנתקלקל מאור פניו של אדם מערב שבת לא לקה עד מוצאי שבת כן הוא אומר (ישעיה ל' כ"ו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים אמר לו ר' יוסי מה אני צריך והלא כבר נאמר (תהלים מ"ט י"ג) ואדם ביקר בל ילין לא לן כבודו עמו אלא בטל כבדו ונמשל כבהמות נדמו אמר לו אין הגזרה היתה מערב שבת ולא לן עד שנגזרה עליו גזרה ולא לקה עד מוצאי שבת:

כבד את אביך ואת אמך כבוד זה איני יודיע מהוא כשהוא אומר (משלי ג' ט') כבד את ה' מהונך: אומר מעתה מאכיל ומשקה ומלביש ומכסה ומוציא ומכניס: ר' שמעון בן יוחאי אומר גדול כבוד אב ואם שהשוה הקב"ה כבודן לכבודו ומוראן למוראו: כתיב כבד את ה' מהונך וכתיב כבד את אביך ואת אמך: כתיב (דברים ו' י"ג) את ה' אלהיך תירא וכתיב (ויק' י"ט ג') איש אמו ואביו תיראו. כתיב (ויקרא כ״ד ט״ז) ונקב שם ה' מות יומת וכתיב (כ"ט י"ז) ומקלל אביו ואמו מות יומת אבל הכאה אי אפשר כלפי מעלן וכן הדין מפני ששלשתן שותפין בו אביו ואמו והקב״ה: ד"א כבד את אביך ואת אמך את אביך. לרבות אשת אביך: ואת אמך. לרבות בעל אמך וכשהוא אומר ואת אמך לרבות אחיך הגדול שחייב לנהוג בו כבוד ואינו חייב בכבוד אשת אביו אלא כל זמן שאביו קיים: וכן אינו חייב בכבוד בעל אמו אלא כל זמן שאמו קיימת אבל לאחר מיתתן אינו חייב בכבודן: למען יאריכון ימיך על האדמה. ולא בגולה ולא בתושבות:

לא תרצח מכלל שנ' (במדבר ל"ה ט"ז) מות יומת הרוצח למדנו עונש אזהרה מניין ת"ל לא תרצח: מניין אמר הריני רוצח על מנת ליהרג הרי זה מותרה ת"ל לא תרצח: מניין ליוצא ליהרג ואמר הריני רוצח הרי זה מותרה ת"ל לא תרצח: ד"א לא תרצח לא תתיר דמו של רוצח: לא תרצה לא תעשה הדם שיהיה צווח עליך: קשה היא שפיכות דמים שאין לה כפרה אלא רציחה שנ' (במדבר ל"ה ל"ג) ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו: וכן את מוצא כשהרג שאול נוב עיר הכהנים והשמיד את הגבעונים שהיו שם מהוא אומר (ע' ש"ב כ"א א') ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים וישאל דוד בה' ולמה לא שאל אלא לאחר שלוש שנים אלא שבשנה ראשונה אמר להם צאו וראו שמא יש בכם עובד ע"ז שהגשמים נעצרים בעון ע"ז שנאמר (דברים י"א ט"ז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו' וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר יצאו ובדקו ולא מצאו: שנה שנייה אמר להם צאו וראו שמא יש בכם מגלי עריות שהגשמים נעצרים בעון גלוי עריות שנ' (ירמיה ג' ג') וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך יצאו ובדקו ולא מצאו: שנה שלישית אמר להם צאו וראו שמא יש בכם פוסק צדקה ברבים ואינו משלם שהגשמים נעצרים בעון מי שפוסק צדקה ואינו משלם שנ' (משלי כ"ה י"ד) נשיאים רוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר יצאו ובדקו ולא מצאו: מיכאן ואילך אינו אלא שפיכת דמים מיד שאל באורים ותומים (ש"ב כ"א א') ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים אם כן להורג גר קל וחומר אחד מישראל: לא תנאף מכלל שנ' (ויקרא כ' י') מות יומת הנואף והנואפת למדנו עונש אזהרה מניין ת"ל לא תנאף: מניין אמר הריני נואף על מנת ליהרג הרי זה מותרה ת"ל לא תנאף: מניין האוכל בקערו ורואה את עצמו כאלו אוכל בקערה של חבירו והיה שותה בכוסו ורואה עצמו כאלו שותה בכוסו של חברו הרי זה מותרה ת"ל לא תנאף: ד"א לא תנאף לא תינאה באף מיכאן [אמרו] אסור להריח בשמים שעל ערוה מן העריות: ד"א לא תנאף אל תניח את האף שיבא לעולם: ד"א לא תנאף מרובע שלא ינאף לא ביד ולא ברגל ולא בעין ולא בלב: ומניין שהיד מזנה דכתיב (ישעיה א' ט"ו) ידיכם רמים מלאו: ומניין שהרגלים מזנה דכתיב (משלי י"ט ב') [ואץ] ברגלים חוטא: ומניין שהעינים והלב מזנין דכתיב (במדבר ט״ו ל"ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם: קשה היא הזנות שלא ניטלו עשרים וארבעה תכשיטין אלא על ידה דכתיב (ישעיה ג' ט"ז) ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוית גרון ומשקרות עינים: נטויות גרון שהיו מהלכין קצרה בין ארוכות וארוכה בין שתי קצרות: ומשקרות עינים שהיו סוקרות עיניהם בסקרה: הלוך וטפוף תלכנה בבתי יד שלהם: וברגליהן תעכסנה שלפיחות מלאות אפרסמון מניחות תחת עקביהן כדי שיהיה ריחן נודף מהוא אומר שם (שם י"ח) ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים והשביסים והסחרונים: הנטיפות והשרות והרעלות: הפארים והצעדות והקשורים ובתי הנפש והלחשים: הטבעות ונזמי האף: הרי שלשה עשר תכשיטי זהב וכסף: המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים: והנליונים והסדינים והצניפות והרדידם: והיה תחת בשם מק יהיה ותחת חגרה נקפה ותחת מעשה מקשה קרחה ותחת פתיגיל מחגורת שק כי תחת יופי הרי אחד עשר תכשיטי בגדים: קשה היא הזנות שהאריך הקב״ה לנביאי השקר על הכל חוץ ממנה ומי הן אלו זה אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה שנ' (ירמיה כ"ט כ"ג) יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי ריעיהם מה היו עושין היה אחאב אומר לאשה תשמעי לצדקיה ואת יולדת נביא: וצדקיא אומר לה כה אמר ה' השמעי לאחאב ואת יולדת נביא: במלאת שפקו יצר לו (איוב כ' כ"ב) כד מטת שעתהון עשו כן בבתו של נבוכדנצר וכיון שהרגיש בהן אמר אלהיהם של אלו שונא ומה הוא: מיד הכיר בהן שהן נביאי שקר שלח והביא אותן אמרו לו אמת דברינו ונביאי אמת אנחנו אמר להם יש לי לבדוק את נביאי האמת שהרי השלכתי מהם לאור וניצלו חנניה מישאל ועזריה אף אני אבדוק אתכם אמרו אתן היו שלשה ואנחנו שנים אמר להם בחרו לכם מי שתרצו: אמרו יהושע בן יהוצדק הכהן: עשה להן טיגן גדול ונתנן בתוכן והסיק תחתיהן הן נשרפו שנ' (ע' ירמי' כ"ט כ"ב) ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה לאמר ישימך אלהים כצדקיה וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש: ויהושע ניצל דכתיב (זכריה נ' ב') הלא זה אוד מוצל מאש: קשה היא הזנות שהיא אחד משלשה דברים שפירש בהן הכתוב גיהנם ואלו הן הבא על אשת איש ובעל לשון הרע ומלכות הרשעה: הבא על אשת איש שנ' (משלי ו' כ"ז) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה: ובעל לשון הרע דכתיב (תהלים ק"כ ג') מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים ומלכות הרשעה דכתיב (ישעיה מ״ז י״ג) נלאת ברב עצתיך יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים הנה היו כקש אש שרפתם: לא תגנב מיכלל שנ' (כ"א ט"ז) וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל לא תגנוב הרי זה אזהרה לגונב נפש: אחד הגוננב את האיש או את האשה את הגדול או את הקטן אפלו קטן בן יומו הרי זה חייב: ולענין ממון הוא אומר (ויק' י"ט י"ז) לא תגנובו הרי זו אזהרה לגניבת ממון: לא תענה ברעך עד שקר אין שקר אלא מבדה כאיזה צד הפקיד לו זהב לא יאמר לו מרגלית מרגלית לא יאמר לו זהב: מכלל שנ' (דברים י"ט י"ט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אם ממון ממון אם מכות מכות אם עונשין עונשין עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל לא תענה ברעך עד שקר:

לא תחמד ולהלן הוא אומר (דברים ה' י"ח) לא תתאוה לחייב על תאוה בפני עצמה וחמדה בפני עצמה מניין התאוה אדם סופו לחמוד שנ' לא תתאוה ולא תחמוד: מניין חמד אדם סופו לגזול שנ' (מיכה ב' ב') וחמדו שדות וגזלו: תאוה בלב וכן הוא אומר (דברים י"ב כ') כי תאוה נפשך: וחמוד במעשה וכן הוא אומר (שם ז' כ"ה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך: יכול לא יתאוה על בתו ליטלה ת"ל אשת רעך מה אשת רעך שהיא אסורה לך אף כל דבר שאסור לך: אי מה אשת רעך שחייבין עליה מיתת בית דין אף אין לי אלא דבר שחייבין עליו מיתת בית דן ת״ל ביתו ושדהו (ע' דב' ה' י"ח) או מה אלו מיוחדן שנקנין בכסף ובשטר ובחזקה אף אין לי אלא דבר שנקנה בכסף ובשטר ובחזקה ת"ל עבדו ואמתו: או מה אלו מיוחדן דברים שהן בקרקע אף אין לי אלא דבר שהוא בקרקע ת"ל שורו וחמורו () או מה אלו מיוחדין ששמירתן עליך אף אין לי אלא דבר ששמירתו עליך מניין לא יתאוה למקלו ולא יתאוה למנעלו ולא יתאוה לפונדתו ת"ל וכל אשר לרעיך: יכול לא יאמר לאוי עיני כעינו לאוי שערי כשערו ת״ל שורו וחמורו עבדו ואמתו ביתו ושדהו מה אלו מיוחדין דברים שאפשר להן לבא תחת ידיך וחבירך חסירן אף אין לי אלא דבר שאפשר לו לבא תחת ידיך וחבירך חסירן: ד"א לא תחמד אשת רעיך עבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לריעיך יש לך מי שהוא חומד את כל הדברים האלו אלא מתוך שהוא בא על אשת חברו ויולדת בן זכר בעלה סבור שהוא בנו נמצא מוריש לו ביתו ושדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו וכל אשר לרעך: אלו הן עשר הדברות אנכי ולא יהיה לא תשא וזכור כבר ולא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה דברי ר' חנינה בן גמליאל וחכמים אומרין עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה חמשה כנגד חמשה: לא תרצח כנגד אנכי מלמד שכל הרוצח כאלו ממעט בדמות: לא תנאף כנגד לא יהיה מלמד שע״ז שקולה כנגד ניאוף וכן הוא אומר (ירמיה ג' ט') והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ: לא תגגב כנגד לא תשא שכל הגונב סופו לישבע: לא תענה כנגד זכור כויכול אמר הקב"ה אם העדת על חברך עדות שקר מעלה אני עליך כאלו העדת שלא בראתי עולמי בששת ימים ולא נחתי בשביעי: לא תחמד כנגד כבד שכל החומד אשת חברו עולה ממנה בן מכבד את מי שאינו אביו ומקלל את אמו: יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולן ת"ל לא תרצח לא תנאף לא תנגב לא תענה לא תחמד לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו אם כן למה נאמר להלן (דברים ה' י״ז) לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד מגיד שכלן תפוסין זה בזה פרץ אדם באחד מהן סופו לפרוץ בכולן: מניין רצח אדם סופו לנאוף דכתיב (משלי א' י') בני אם יפתוך חטאים אל תאבה אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם גורלך תפיל בתוכינו כיס אחד יהיה לכולנו: ומניין נאף סופו לגנוב וכתיב (תהלים ג' י"ח) אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך: מניין גנב סופו לבוא לידי שבועת שוא דכתיב (משלי כ"ט כ"ד) חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד:

וכל העם רואים מלמד שלא היו בהם סומים: מיכלל שנ' (דברים ד' ל"ה) אתה הראת לדעת מלמד שלא היה בהן טפשין: מכלל שנ' (י"ט ח') ויענו כל העם יחדו מלמד שלא היה בהן אלמים: מיכלל שנ' (דברים ד' ל"ו) מן השמים השמיעך את קולו מלמד שלא היו בהן חרשין: מיכלל שנ' (דברים כ"ט ט') אתם נצבים מלמד שלא היו בהן חגרים: ומניין שלא היה בהן אחד חושש בראשו וחש בשיניו ת"ל (תהלים ק"ה ל״ז) ואין בשבטיו כושל: את הקולות. כנוהג שבעולם מה שאי אפשר לראות את הקול אבל כאן ראו את הקולות ואת הלפידים כשם שראו את הלפידים כך ראו את הקולות: וירא העם. מה ראו כבוד גדול ראו: ר' אליעזר אומר מניין שראתה שפחה בישראל מה שלא ראה גדול שבנביאים שנ' וירא העם מה ראו כבוד גדול ראו: וינועו. אין לשון ניעה אלא טירוף כן הוא אומר (ישעיה כ״ד י״ט) נוע תנוע הארץ כשכור ואומר (ישעיה ז' ב') וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח: ויעמדו מרחוק. למה אני צריך והלא כבר נאמר (פס' כ"א) ויעמד העם מרחוק מלמד שהיו הולכין שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל על כל דבר ודבר:

ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה בזו זכו שיעמדו להם נביאים וכן הוא אומר (דברים י"ח ט"ו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך: אבל משהיו מלעיבים במלאכי אלהים פסקה מהם רוח הקדש כן הוא אומר (דה"ב ל"ו ט"ז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים: ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. אם נתוסף להם דבר אחד מתים היו: וכי מה ראו אמר למשה אחד דברות והלא כבר נאמרו אלא מלמד שהיו סוברין שדבר אחד עתיד לומר:

ויאמר משה אל העם אל תיראו אמר להם לא נתן לכם את התורה ולא עשה לכם נסים וגבורות אלא לבעבור נסות אתכם לגדלכם על כל באי העולם כענין שנ' (מ"ב כ"ה כ"ז) נשא אויל מרודך: ד"א כי לבעבור נסות אתכם לגדלכם במצוות כענין שנ' (זכריה ט' ט"ז) כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו ואומר (תהלים ס' ו') נתת ליריאך נס להתנוסס: ד"א כי לבעבור נסות אתכם בודאי לשעבר הייתם שוגגין עכשיו מזידין לשעבר לא הייתם יודעין מתן שכרן של צדיקים ומחת פורענותן של רשעים לעתיד לבא: עכשו אתם יודעין מתן שכרן של צדיקים ומחת פורענותן של רשעים לעתיד לבא: ובעבור תהיה ירשתו על פניכם לבלתי תחטאו. כל שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא:

ויעמוד העם מרחוק. מה אני צריך והלא כבר נאמר (פס' י"ח) ויעמדו מחזוק אלא מלמד שהיו ישראל הולכין שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל על כל דיבר ודיבר: ומשה ניגש אל הערפל. יכול לערפל הפנימי או לערפל החיצון ת"ל אשר שם האלהים אמור מעתה שתי חומות של ערפל היו והיה משה מהלך ביניהן עד שמגיע לערפל הפנימית וכן שלמה אומר (מ"א ח' י"ב) ה' אמר לשכן בערפל: מיכאן אמרו כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא מאחורי ספקלרייאות שאינן מאירות ומשה רבינו מאחורי (ספקלרייאות) [ספקלרייא] אחת המאירה:

ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל כה בלשון הקודש כה כענין הזה כה כסדר הזה כה בפסיקות הלא כה בפרשיות הללו ככל אשר צוה ה' לא לפחות ולא להוסיף: אתם ראיתם. לא מפי עדים ולא מפי כתב: כי מן השמים דברתי עמכם. הרי שני כתובים מכריעין זה את זה כתוב אחד אומר (י"ט כ') וירד ה' על הר סיני וכתוב אחד אומר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם: ואי אפשר לומר וירד שכבר נאמר כי מן השמים דברתי עמכם: ואי אפשר לומר מן השמים שכבר נאמר וירד הכריע (דברים ד' ל"ו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה מלמד שהרכין המקום ב"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים על ראש ההר וכן הוא אומר (ש"ב כ"ב י') ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו:

לא תעשון אתי שלא יעשה אדם מזבח כנגד מזבח ושלחן כתבנית שלחן ומנורה כתבנית מנורה דברי ר' מאיר: אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. למה אני צריך והלא כבר נאמר (פ' ד') לא תעשה לך פסל וכל תמונה מה ת״ל אלהי כסף ואלהי זהב שיכול הואיל והותר מכללו במקדש יהא מותר בכללו בגבולין ת"ל לא תעשו לכם: ר' ישמעאל אומר אזהרה שמענו עונש לא שמענו מכלל שנ' (כ"ה י"ח) ועשית שנים כרובים זהב יכול הואיל והותר במינו במקדש אם עברו בגבולין לא יהא חייב ת"ל אלהי כסף ואלהי זהב מקיש אלהי כסף לאלהי זהב מה אלהי זהב הרי הוא בכלל אזהרה והרי הוא בכלל עונש אף אלהי כסף הרי הן בכלל אזהרה והרי הן בכלל עונש: ד"א לא תעשון אתי אלהי כסף לא תעשון כדמות שמשים שמשמשין לפני במרום:

מזבח אדמה תעשה לי יכול אדמה ודאי ת"ל(דברים כ״ז ו') אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך כשתכנס לארץ עשה לי מזבח המחובר באדמה דברי ר' יהודה: ר' מאיר אומר תחת עזרות היה חלול והמזבח היה מחובר באדמה: תעשה לי. ולא שנתנולו ולא שנשתקצו בעבודת אחרים מכאן גנזו בני חשמנאי את אבני מזבח ששיקצום מלכי יון: תעשה לי. כל מקום שנ' לי הרי הוא קיים לעולם: גדולה עבודה שהרי לא פתח הכתוב אלא בה מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו: וכן את מוצא באהל מועד שלא פתח לו אלא בעבודה תחלה שנ' (ויק' א' א') ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה': וכן את מוצא בכניסתן לארץ שלא פתחו אלא בעבודה תחלה שנ' (יהושע ח' ל"א) אז יבנה יהושע מזבח: אף לעתיד לבוא אין פותחין אלא בעבודה תחלה שנ' (תהלים ס"ו י"ג) אבוא ביתך בעולות: וכן את מוצא בעלייתן מן הגולה שלא פתחו אלא בעבודה תחלה שנ' (עזרא ג' ג') ויכינו את המזבח על מכונותיו: וזבחת עליו יכול שתהא זביחה בראשו של מזבח ת"ל (דברים י"ב כ"ז) ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך בשר ודם על מזבח ה' אלהיך ואין זביחה על מזבח ה' אלהיך: אם כן למה נאמר עליו בסמוך לו כענין שנ' (במדבר ב' כ') ועליו מטה מנשה: את עולותיך ואת שלמיך. אין לי אלא עולה ושלמים מניין לרבות בכורות ומעשרות חטאות ואשמות ת"ל את ואת: מניין לקומץ וללבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ת"ל את ואת: מניין לאיסורי חטאת ואיסורי אשם ואיסורי קדשי קדשים ואיסורי קדשים קלים ת"ל את ואת: בכל מקום אשר אזכיר את שמי. מכלל שנ' (דברים י"ב ה') לשום את שמו שם ואומר (במדבר ו' כ"ז) ושמו את שמי על בני ישראל יכול לא תהא ברכת כהנים נוהגת אלא במקדש: בגבולין מניין ת"ל בכל מקום אשר אזכיר את שמי: או יכול מזכיר את השם בגבולין ת"ל אבוא אליך וברכתיך סרס את המקרא זה והפכיהו בכל המקום אשר אבוא אליך שם תזכיר את שמי בברכתיך מכאן אמרו במקדש מזכיר ככתבו ובמדינה בבנויו: ד"א בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' ר' חנניה בן תרדיון אומר מניין לשלשה שיושבין ועוסקין בתורה שהשכינה ביניהן שנ' (תהלים פ"ב א') אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט: ר' חלפתא איש כפר חנניה אומר משמו שניים מניין שנ' (מלאכי ג' ט"ז) אז נדברו יראי [ה'] איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע: אחד מניין שנ' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך:

ואם מזבח אבנים תעשה לי חובה: אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת"ל (דברים כ"ז ו') אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך חובה ולא רשות: משום ר' ישמעאל אמרו כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה ואם מזבח אבנים: ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב' י"ד) אם כסף תלוה את עמי (כ"ב כ"ד): תעשה לי. שתהא חציבתן והבאתן ובנייתן לשמי: לא תבנה אתהן גזית. שלא יהוא מגוררות במגירה ולא עשויות במסר ומאיכן מביאין אותן מבתולה הקרקע חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובניין ומוציאין ממנו האבנים או מביאין אותן מן הים הנחל: מכלל שנ' כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. יכול לא יהיו פסולות אלא אם כן נתגזזו בחרב ת"ל לא תניף עליהם ברזל הרי ברזל כחרב: אם סופנו לעשות ברזל כחרב מה ת"ל כי חרבך הנפת עליה זו היא שרבן יוחנן בן זכאי אומר מה ראה ברזל ליפסל מכל מיני מתכות כולן מפני שחרב נעשית ממנו חרב סימן פורעניות ומזבח סימן כפרה מעבירין דבר שהוא סימן פורענות מפני דבר שהוא סימן כפרה: והלא דברים קל וחומר ומה אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות כפרה בין ישראל לאביהם שבשמים אמר הקב״ה לא תניף עליהם ברזל: בני תורה שהן כפרה לעולם על אחת כמה וכמה שלא יגע בהם אחר מכל מזיקין שבעולם: לא תבנה אתהן גזית. [אתהן] אין אתה בונה גזית: בונה אתה גזית היכל ועזרות: יכול אם נפגמה אבן אחת מלמעלה יהא מזבח כולו מחולל ת"ל ותחלליה היא מחוללת ואין המזבח מחולל: מיכאן אמרו כל אבן שנגע בה ברזל או שנפגמה עד שתחגור בה הצפורן כסכין של שחיטה פסולה למזבח ולכבש: ד"א ותחלליה מניין לכל עבודות שעבד והמזבח פסול שיהיו פסולות ת"ל ותחלליה:

ולא תעלה במעלות על מזבחי יכול לא יעלה אבל יהא מותר לירד ת"ל אשר לא תגלה ערותך עליו: יאמר זה שאילו כן הייתי אומר יכול יהא מזבח קטן ויעמוד בארץ ויקטיר ת"ל (ויקרא י"ד כ') והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה: אם כן למה נאמר ולא תעלה במעלות שלא יעשה לו מעלות אלא בונין כבש כמו תל בדרומו של מזבח מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ והעולה במעלות על המזבח לוקה ואפלו במעלה אחת דכתיב ולא תעלה במעלות במעלת כתיב: אשר לא תגלה ערותך עליו. מה אני צריך והלא כבר נאמר(כ״ח מ"ב) ועשית להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מה ת״ל אשר לא תגלה ערותך עליו שכשעולה למזבח לא יהא פוסיע פסיעה גסה אלא מהלך עקב בצד גודל: אין לי אלא למזבח לעזרות מניין ת״ל ולא תעלה במעלות על מזבחי ונאמר עליו אין עליו אלא בסמוך לו וכן הוא אומר (תהלים נ"ה ט"ו) בבית אלהים נהלך ברגש: יכול לא יעשה מעלות להיכל ולעזרות ת"ל ולא תעלה במעלות על מזבחי למזבח אי אתה עושה מעלות עושה אתה מעלות להיכל ולעזרות: ד"א ולא תעלה במעלות על מזבחי כשהוא אומר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך יכול יתכוין אדם לחטא כדי שיקריב קרבן ת"ל ולא תעלה במעלות אל תקרא במעלות אלא במעילות: שלא יאמר אדם איזה מעילה שקרבנה חמור שאלך ואעשנה ואעלה עולה גדולה וכן הוא אומר (ישעיה ס"א ח') כי אני ה' אהב משפט שונא גזל בעולה: