מכילתא דרשב"י/יט

<< · מכילתא דרשב"י · יט · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

תוכן

בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים שהיו מונין לחדשים ליציאתן ממצרים: אין לי אלא לחדשים לשנים מנין ת"ל (במדבר א' א') וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים אין לי אלא באותו הפרק שלא באותו הפרק מניין ת"ל (במדבר ל"ג ל"ח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת ארבעים לצאת בני ישראל: אין לי אלא עד שלא נכנסו לארץ ישראל משנכנסו לארץ ישראל מניין ת"ל (מ"א ו' א') ויהי מקץ שמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל: כיון שנבנה המקדש התחילו מונין לשני מלכים ולבנין בתים שנא' (ע' דה״ב ה' א') ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים ואומר (ישעיה ל"ו א') ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו לא זכו לימנות לבנינו ימנו לחרבנו שנ' (יחזקאל מ' א') בעשרים וחמש שנה לגלותינו: לא זכו לימנות לעצמן ימנו למלכיות אחרות שנ' (חגי א' א') בשנת שתים לדריוש: בשנת שלוש למלכות נבוכדנצר (דניאל ח' א') וכך לשטרות וכן הוא אומר (שה״ש א' ח') אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדותיך על משכנות הרועים: ואומר (ויקרא כ"ו מ"ג) יען וביען אין יען וביען אלא עין בעין מדה במדה: ביום הזה. מלמד שהוא ראש חדש נאמר כאן ביום הזה ונאמר להלן (י"ב ב') החדש הזה לכם ראש חדשים מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש: באו מדבר סיני. שבו ירדה שנאה לכל באי העולם שאינן מקיימין את התורה וכן היה ר' יוסי אומר לא בסתר דברתי אל בני ישראל לא במקום ארץ חשך (ע' ישע' מ"ה י"ט) כשנתתי תורה לישראל לא נתתיה לא בסתר ולא בארץ חשך: לא אמרתי לזרע יעקב (שם) שלכם היא: תוהו בקשונו (שם) לא עשיתיה הפותיקי אלא נתתי מתן שכרה בצדה: אני ה' דובר צדק (שם) דובר אני צדקתן של ישראל: מגיד מישרים (שם) מגיד אני מה שעשו לפני מאהבה: לא עשה כן לכל גוי (תהלים קמ"ו כ') מה יעשו אומות העולם והלא לא למדו תורה: ומשפטים בל ידעום (שם) שבע מצוות נתתי להם ולא היו יכולין לעמוד בהן:

ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני מה אני צריך והלא כבר מפורש במסעות נסיעתן מרפידים וחנייתן במדבר סיני ומה ת"ל ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני אלא מקיש נסיעתן מרפידים לחנייתן במדבר סיני מה נסיעתן מרפידים בני מסה ומריבה היש ה' בקרבנו אם אין אף חנייתן במדבר סיני בני מסה ומריבה היש ה' בקרבינו אם אין להודיע כמה הוא כוחה של תשובה שבשעה קלה שעשו ישראל תשובה מיד נתקבלו: ויחנו במדבר. בדמסון שלעולם ניתנה להם תורה לישראל: שאלו ניתנה בארץ ישראל היו בני ארץ ישראל אומרין שלנו היא ואלו ניתנה במקום אחר היו בני אותו מקום אחר אומרין שלנו היא לפיכך ניתנה להן בדמסון של עולם שכל הרוצה ליטול יבא ויטול: ד"א מה מדבר רק מכל מעדנים כך אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמוניע עצמו מכל מעדנים וכן הוא אומר (במדבר כ"א י"ח) וממדבר מתנה אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר: ויחן שם ישראל נגד ההר. ולהלן [הוא אומר] ויסעו בני ישראל ויחנו בני ישראל נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת וכאן הוא אומר ויחן שם חנייה אחת ניתן בלבם כדי שיאהבו זה את זה ויקבלו את התורה: ד"א ויחן שם אמר להם שהות הרבה אתם שוהין שם וכן מצינו באחרונה ששהו שנים עשר חדש חסר עשרה ימים:

ומשה עלה אל האלהים זה היום השני: יכול עלה שלא על פי גבורה ת"ל (כ"ד א') ואל משה אמר עלה אל ה' ואומר (שם י"ב) ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה מלמד שלא עלה אלא על פי גבורה: ד"א ומשה עלה אל האלהים עולה בענן ויורד בענן ברית אבות וזכות בנים עולה עמו ויורדת עמו: ומניין אף אחר קריאה ת"ל ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר: ומניין אף במשה משה נאמר כאן קריאה ונאמר קריאה בסנה (ג' ד') מה להלן במשה משה אף כאן במשה משה: מה להלן משה אומר הנני אף כאן משה אומר הנני: כה תאמר לבית יעקב אלו הסנהדרין: וכן הוא אומר (ישעי ב' ה') בית יעקב לכו ונלכה באור ה': ותגיד לבית ישראל. אלו שאר העם: ד"א כה תאמר לבית יעקב אלו נשים אמור להן ראשי דברים שיכולין לשמוע: ותגיד לבני ישראל אלו אנשים אמור להם דקדוקי דברים שיכולין לשמוע ולמה הקדים צוואת נשים לצוואת אנשים אלא אמר הקב״ה כשבראתי את עולמי צויתי את אדם הראשון ולא צויתי את חוה אשתו ובאת והטעתו ועבר על צווי כדאי הוא שיקדמו הנשים בצוייה שהאנשים נמשכין אחריהן לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב אלו נשים ותגיד לבני ישראל אלו אנשים: כה. בלשון הקדש, כה בענין הזה, כה בסדר הזה, כה בפסיקות הללו, כה בפרשיות הללו, כה לא לפחות ולא להוסיף: כה תאמר לבית יעקב הכל בזכות יעקב: ותגיד לישראל הכל בזכות ישראל: ד״א כה תאמר לבית יעקב. יעקב נקרא שמו מתחלה: עכשו זכה ליטול שם הגדול ישראל כי שרית עם אלהים (בראשית ל"ב כ"ט):

אתם ראיתם ולא מפי עדים ולא מפי כתב ולא מפי מסורת אני אומר לכם: אשר עשיתי למצרים אעפ״י שמצרים עוברי ע"ז ומגלי עריות ושופכי דמים לא נפרעתי מהם אלא מפניכם ובשבילכם: ואשא אתכם על כנפי נשרים. ר' אליעזר אומר זה יום הר סיני: ואביא אתכם אלי. זה בית העולמים: ד"א על כנפי נשרים משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר (דברים ל"ב י"א) כנשר יעיר קנו דרך נשר לרדת מעופף על בניו בכנפיו כדי שלא יהיו מתבעתין כך כשגלה המקום ליתן תורה לישראל לא גלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' (שם ל"ג ב') ה' מסיני בא וזרח משיעיר למו הופיע מהר פארן איזו היא רוח רביעית (חבקוק ג' ג) אלוה מתימן יבוא: ד"א על כנפי נשרי דרך עוף להיות מניח בניו בין ברכיו מפני שמתירא מפני מי שחזק ממנו אבל נשר שאין מתירא מפני מי שחזק ממנו מניחן על כתיפיו ויניחן בין רגליו מתירא הוא מאבני קלע ומן החצים שבני אדם מזרקין בו לפיכך עשה עצמו מחיצה בין בניו לבני אדם: כך עושה המקום מלאכי השרת מחיצה בין ישראל למצרים שנא' (י"ד י"ט) ויסע מלאך האלהים: מה נשר זה מפרש בכנפיו ומחזירן לפי שעה כך היו ישראל הולכין שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל על כל דיבר ודיבר וכך הוא אומר (יחזקאל ט"ז י"ג) ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה: מה נשר זה עולה ממטה למעלה בשעה קצרה כך ישראל עולין ממטה למעלה בשעה קצרה: ומה עלייתן עלו שלא כדרך ארץ אף ירידתן ירדו שלא כדרך ארץ: וכן הוא אומר (הושע ז' י"א) כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם:

ועתה אם שמוע תשמעו בקולי כל אלה למפרע והלא דברים קל וחומר ומה אם בשעה שלא קיבלו את התורה ולא עשו את המצות עשיתי להם כל הנסים הללו לכשיקבלו את התורה ויעשו כל המצות על אחת כמה וכמה: ד"א אם שמוע תשמעו בקולי מלמד שכל תחלות קשות: התחיל אדם לשמוע הכל נוח לו: שמע אדם קמעה משמיעין אותו הרבה: שמע אדם דברי תורה משמיעין אותו דברי סופרים: ושמרתם את בריתי ר' אליעזר אומר זו ברית מילה: ר' עקיבה אומר זו ברית שבת: וחכ"א זו ברית ע"ז: והייתם לי. מיותרים לי: עסיקין בתורתי עסיקין במצותי וכן הוא אומר (ויק' כ' כ"ו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי בזמן שאתם בדילין מן העמים אתם לי ואם לאו הרי אתם לנבוכדנצר וחבריו: סגולה מכל העמים. מה סגולתו של אדם מרצה עליו כך ישראל מרצין עלי מה סגולתו של אדם חביבה עליו כך ישראל חביבין עלי: מושלין אותו משל לה״ד לאחד שנפלו לו שדות הרבה בירושה ועמד וקנה אחת משלו ואותה היה מחבב יתר מכולן למה שקנייה משלו כך אעפ"י שכל העולם כולו למי שאמר והיה העולם אינו מחבב אלא ישראל ולמה שלקחם ממצרים ופדאם מבית עבדים לכך נאמר והייתם לי סגולה מכל העמים: ר' יהושע בן קרחה אומר סגולה שלא להפקיעך אוזן: וכשם שהאשה מסתגלת מאחר בעלה ובן מסתגל מאחרי אביו כך ישראל יסתגלו מאומות העולם ת"ל כי לי כל הארץ:

ואתם תהיו לי מיוחדין לי עסיקין בתורתי ועסיקין במצותי: ממלכת. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר לעתיד לבוא אין לך כל אחד ואחד שאין הווין לו בנים כיוצאי מצרים שנ' (תהלים מ"ה י"ז) תחת אבתיך יהיה בניך יכול יהיו בני אדם עניים ת"ל (שם) תשיתמו לשרים בכל הארץ יכול שרים בעלי פרקמטאות ת"ל ממלכת יכול מלכים בעלי מלחמה ת"ל כהנים (אין) [אי] כהנים (אלא) [יכול] בטלנין כענין שנ' (ש״ב ח' י"ח) ובני דוד כהנים היו ת"ל וגוי קדוש: מכאן אמרו ראוין היו ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו את העגל ומשעשו את העגל ניטלו מהן וניתנה לכהנים: וגוי. מלמד שהם כגוף אחד ונפש אחת וכן הוא אומר (דה"א י"ז כ"א) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ חטא אחד מהן כולן נענשין שנ' (ע' יהוש' כ"ב כ') הלא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו לקה אחד מהן כולן מרגישין וכן הוא אומר (ירמיה נ' י"ז) שה פזורה ישראל מה רחל זו לקה אחד מאיבריה כולן מרגישין כך ישראל לקה אחד מהן כולן מרגישין אבל גוים כולן שמחים זה על זה: קדוש. מה ת"ל מכלל שנ' (דברים י"ד ב') כי עם קדוש אתה לה' אלהיך הא כיצד זו קדושת מצוות שכל זמן שהקב״ה מוסיף לישראל מצוה הוא מוסיף להם קדושה: אלה. בלשון הקדש, אלה כענין הזה, אלה בסדר הזה, אלה בפסיקות הללו, אלה בפרשיות הללו, אלה לא לפחות ולא להוסיף: אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. מה הן הדברים אלו שלשה כתרים שנכתרו כהן כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות: תורה דכתיב ושמרתם את בריתי: כהונה ומלכות דכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים: ר' נתן אומר וכתר שם טוב על גביהם:

ויבא משה מלמד שלא הלך לביתו ולא פנה לעסיקים אחרים: ויקרא לזקני העם. מלמד שנהג משה כבוד בזקנים מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל מלמד שנשתמש משה בזקנים שבדורו: וישם לפניהם. מסדירן לפניהן: וישם לפניהם מאיר עיניהם בהם: ד"א וישם לפניהם אמור על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'. אף לנשים:

ויענו כל העם יחדו לא בחנופה ענו ולא נטלו עצה זה מזה: ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. מקבלין אנו עלינו: וישב משה את דברי העם אל ה'. זה יום השלישי: ד"א וישב משה את דברי העם אל ה' בא הכתוב ללמדך דרך ארץ שאע"פ ששמע שולחו של אדם את השליחות צריך הוא שיחזור את שליחותו:

ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן אין ענן אלא ערפל קשה שענן שניתנה בו תורה דומה לענן שעל גבי הר סיני: וענן שעל גבי הר סיני היה ערפל קשה שנ' (פ' ט"ז) וענן כבד על ההר: ר' יוסי הגלילי אומר משה נתקדש בענן שבעה שנ' (כ"ד ט"ז) ויכסהו ענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן זה היה אחר דברות והוא תחלת ארבעים יום: ר' עקיבה אומר ויכסהו הענן ששת ימים למשה לטהרו ויקרא אל משה ביום השביעי זה היה אחר דברות והוא תחלת ארבעים יום: בעבור ישמע העם בדברי עמך. ר' יהודה אומר אמר לו הקב״ה למשה הרני אומר לך דבר ואתה משיביני והריני חוזר ומודה לדבריך: רבי אומר לא מפני כבודו של משה הורה המקום לדבריו אלא כך אמר לו מצוות שנתתי לך במרה הריני חוזר ושונה אותן אני לך כאן: אינו אומר אשר צוה ה' אלא אשר צוהו ה' (פ' ז'): מלמד ששומעין מפיך כששומעין מפי הקודש ולא מפיך אלא מפי זקנים העתידים לבא אחריך ומפי הנביאים לכך נאמר וגם בך יאמינו לעולם: ויגד משה. וכי [מה] אמר לו הקב״ה למשה שיאמר להן לישראל ומה אמרו ישראל למשה שיאמר לפני המקום הרי הוא אומר (פ' י"ב) והגבלת את העם סביב לאמר וגו' דברי ר' יוסי ביר' יהודה: רבי אומר לפי שאמר להן מתן שכר אם שמעו: ומניין שאם לא ישמעו שאמר להם כל עונשין ת"ל (כ"ד ג') ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים. ויען כל העם קול אחד מלמד שאחד קולו של גדול ואחד קולו של קטן שווים לפני המקום:

ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום זה יום רביעי: ומחר וכבסו שמלותם. [שיטבלו יכול] שיטבלו ביום החמישי והלא אם יטבלו ביום החמישי הרי הן ערבי שמש לשישי מה ת"ל וקדשתם היום שיטבלו ביום הרביעי: ומה היו עושין בחמישי היה משה כותב את הדברים כאדם שכותבן בסמפונות: בששי מהוא אומר (ע' כ"ד ד') וישכם משה בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל: למי היו מצבות האלו ר' יהודה אומר לשנים עשר שבטי ישראל וחכמים אומרים לכל ישראל: וכן הוא אומר (שם ה') וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות על ידי כל ישראל הקריבם: מיכאן אמרו בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן ואחר כך ניתנה להם תורה: מילה דכתיב (י"ב מ"ח) וכל ערל לא יאכל בו מל אותן משה רבינו במצרים כדי שיאכלו את הפסח וכן הוא אומר (יחזקאל ט"ז ו') ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך [חיי] ואומר לך בדמיך חיי שני דמים הללו זה דם מילה ודם הפסח: וקרבן דכתיב (כ"ד ה') וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת על ידי כל ישראל: וטבילה דכתיב וכבסו שמלותם אין לי שהן טעונין אלא כבוס בגדים מניין שהן טעונין טבילה דין הוא ומה אם בשעה שאין טעונין כבוס בגדים טעונין טבילה בשעה שטעונין כבוס בגדים דין הוא שיטענו טבילה:

והיו נכונים ליום השלישי מלמד שקבעו להם בית ועד: כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם. מלמד שלא היו בהן סומין: ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר מניין אתה אומר שאם היו יוצאי מצרים חסרין אפילו אחד לא היתה תורה ניתנת להן ת"ל כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם: מיכאן שלא עמד דור ולא עתיד דר לעמוד הראויין לקבל את התורה כאלו: ועליהם הוא אומר (משלי ב' ז') יצפן לישרים תושיה מגן להולכי תום:

והגבלת את העם סביב לאמר מלמד שקבעו להן תחומין: לפי שהוא אומר (ל"ד ג') גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא אין לי אלא למזרחו לצפונו ולדרומו ולמערבו מניין ת"ל סביב מכל מקום: השמרו לכם עלות בהר. זו אזהרה יכול לא יעלה אבל יהא מותר ליגע ת"ל ונגע בקצהו יכול יעלה בגלוגתקא ת"ל עלות בהר מכל מקום: כל הנוגע בהר מות יומת. עונש:

לא תגע בו יד אין בית העולמים בשום מגע: לא תגע בו יד ולא שנגע בו בדבר אחר: כי סקול יסקל. אין לי אלא נסקל מניין אפלו נדחה ת"ל או ירה יירה: מניין שאם נסקל הרי הוא נדחה ת"ל סקול יסקל או ירה יירה כל חייבי סקילות נדחין: מניין שאם מת בדחייה אחת יצא ת"ל או ירה יירה: בהמה. אין לי אלא בהמה חייה מניין ת"ל אם בהמה הוא הדין לכל בהמה היה ועוף בין טמאים בין טהורים: איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל אם איש: לא יחיה. הרי זה עונש: במשוך היובל המה יעלו בהר. כשיפסוק השופר וכן הוא אומר (יהושע ו' ה') והיה במשך בקרן היבל כשמעכם את קול השופר ובערבאי קרן לדכרא יובלא: ר' יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו שכל זמן שהשכינה על גבי הר סיני העולה לראשו חייב מיתה נסתלקה שכינה טמאים ובעלי מומין מותרין לעלות לשם: וכל זמן שאהל מועד נטוי הנכנס לתוכו חייב מיתה נסתלק אהל מועד טמאין ובעלי מומין מותרין ליכנס:

וירד משה מן ההר אל העם מלמד שלא הלך לתוך ביתו ופנה לעסיקין אחרים: מניין שכשהיה מחזיר את השליחות לא היה מחזירה אלא בבקר ת"ל (ל"ד ד') ויפסל שני לוחות אבנים כראשונים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני זה הכלל לכל שנצטוה מה ת"ל (שם) כאשר צוה ה' אותו אלא זה בנין אב שכשהיה משה מחזיר את השליחות לא היה מחזירה אלא בבקר: ויקדש את העם. הפרישם מן האשה לפי שהתורה נקראת קדושה: שנ' (משלי טw י') ודעת קדושים בינה לפיכך צריך האדם להתקדש לה כדי שתדבק בו: והלא דברים קל וחומר מה אם לחם ומים שאי אפשר לגוף להיות שלא בהן נתקדש מהן משה רבינו ארבעים יום עד שניתנה לו תורה על אחת כמה וכמה שצריך לאדם ליטהר לה מכל טומאת הגוף וכן הוא אומר(תהלים י"ט י') יראת ה' טהורה אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מהטומאות לכך נמשלה התורה בשמן לומר לך מה השמן הזה כל המשקין אדם יכול להכנס בהן דולוס חוץ מן השמן כך דברי תורה אין אדם יכול להכניס בהן דולוס: ומניין שנמשלו דברי תורה בשמן שנ' (תהלים מ"ה ח') על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך: ד"א אשתו היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מלהשתמש בה שלא יאמר הואיל ואני חכם חייבין בני אדם לשמשיני חייבין בני אדם להר[נ]סיני: הלל היה אומר ודישתמש בתגא חלף: הא כל הנאות מדברי תורה נמל חלקו מן העולם: ומה בלשאצר שנשתמש בכלי בית המקדש נעקר מן העולם המשתמש בכלי שבו נברא העולם על אחת כמה וכמה: ד"א אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מן הגיאות: ר' יוסי ביר' יהודה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהן קטנים לא מפני שנואפין ולא מפני שגוזלין אלא מתוך שהן גסין בעצמן: ד"א יראת ה' טהורה אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מאהבת כסף וזהב שכן הנביא אומר (מ"א י"ג ח') אם תתן לי את חצי ביתיך לא אבוא עמך: וכן אלישע אומר (מ"ב ה' ט"ז) חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח: וכן דניאל אומר (דניאל ה' י"ז) מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב: אמר ר' יוסי בנו של ר' חלפתא פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד ונתן לי שלום אמר לי מאין באתה אמרתי לו מבני עיר גדולה של חכמים ושל סופרים באתי אמר לי רצונך שתשב אצלי ואתן לך פרנסה וכסף וזהב אמרתי לו אפילו אתה נותן לי כל ממון שבעולם איני יושב: אמר לי ולא קבלת עליך אמרתי לו והלא כל הרוחות והנשמות שאתה רואה בעולם כולן חוזרין לעפר ואין עומד לאדם בשעת מיתתו אלא דברי תורה בלבד: ואף ירושלים לא חרבה אלא מפני פשעה של תורה שנ' (מיכה א' ה') בפשע יעקב כל זאת אמר לי ברוך המקום שנתן לבם דברי תורה שתהיו עסוקין בה ובטוחים ועוזבים כל הבלי עולם אמרתי לו יהי רצון שלא תעלה קנאתינו על לב אחרים ולא קנאת אחרים על לבינו ונפטרתי ממנו: ד"א אימתי היא טהורה כשאדם מטהר עצמו מן העבירות: הא לפי שדברי תורה צריכין טהרה וקדושה לכך נאמר ויקדש את העם: ויכבסו שמלותם. אין לי אלא כבוס בגדם מניין שהן טעונין טבילה דין הוא ומה אם בשעה שאין טעונין כבו בגדים טעונין טבילה: כאן שנטענו כבוס בגדים דין הוא שיטענו טבילה:

ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים יכול משה אמר דבר זה מפי עצמו ת"ל (פ' י"א) והיו נכונים ליום השלישי וכאן היו נכונים לשלשת ימים נכונים נכונים לגזרה שוה ומה והיו נכונים האמור להלן קודש שיאמר למשה אף היו נכונים האמור כאן קודש שיאמר למשה: רבי אומר מקומו מוכרע: וקדשתם היום שיטבלו ביום הרביעי ר' אלעזר בן עזריה אומר מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנ' היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה: ר' ישמעל אומר פעמים שהן ארבע עונות פעמים שהן חמש פעמים שהן שש: רבי עקיבה אומר לעולם חמש:

ויהי ביום השלישי בהיות הבקר כזמן שנאמד לו מלמד שהזמן והמעשה מסייעין את השעה שחיים ניתנין בה לכל באי העולם: יכול ניתנה בלילה ת"ל ביום ביום ולא בלילה: יכול ניתנה בשתיקה ת״ל ויהי קולות וברקים קולות וקולי קולות: ברקים וברקי ברקים קולות משונין זה מזה וברקים משונין זה מזה וכן הוא אומר (תהלים כ"ט ג') קול ה' על המים אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים קול ה' בכוח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב להבות אש קול ה' יחיל מדבר קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות ובהיכלו כלו אומר כבוד מגיד הכתוב שביום מתן תורה היו עננים וברקים וירידת גשמים וכן הוא אומר (שופטים ה' ד') ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים: ואומר (תהלים ע"ז מ"ט) קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל וכמו קול שופר נשמע באויר שנ' וקול שופר חזק מאד עד שרעש כל העולם כולו ונתקבצו כל אומות העולם אצל בלעם בן בעור אמרו לו דומה שהמקום מאבד את עולמו במים כענין שנ' (תהלים כ"ט י') ה' למבול ישב אמר להן שוטים שבעולם כבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם כענין שנ' (ישעיה נ"ד ט') כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ אמרו לו ודאי מבול של מים אינו מביא אבל הוא מביא מבול של אש אמר להם אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש אמרו לו והקול הזה למה אמר להם תורה הוא נותן לעמו שנ' (תהלים כ"ט י"א) ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה שנ' (איוב י"ב ט"ו) עמו עוז ותושיה אמרו לו אם כן ה' יברך את עמו בשלום: ויחרד כל העם אשר במחנה. נזדעזעו והלא דברים קל וחומר ומה ישראל שעתידין ומעותדין לפני הר סיני נזדעזעו אומות העולם על אחת כמה וכמה: וכן הוא אומר (תהלים ע"ו מ') משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה:

ויוצא משה את העם לקראת האלהים [אמר] ר' יוסי (בן) יודן היה אומר (דברים ל"ג ב') ה' מסיני בא על סיני נגלה ואני אומר מסיני בא לקבל בניו בשמחה מושלו משל לה"ד לחתן שיצא לקראת כלה מכבודו של יוצא אתה למד מה כבודו של נכנס לכך נאמר ויוצא משה את העם לקראת האלהים: ויתיצבו בתחתית ההר. נצפפו ועליהם מפורש בקבלה (שה"ש ב' י"ד) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה: ר' אלעזר אומר אין דבר זה אמור אלא על הים: הראיני את מראיך(שם) כענין שנ' (י״ד י״ג) התיצבו וראו את ישועת ה': השמיעיני את קולך (שה"ש שם) כענין שנ' (י"ד י') ופרעה הקריב ויצעקו בני ישראל אל ה': כי קולך ערב (שה״ש שם) ותעל שועתם אל האלהים (ב' כ"ג): ומראיך נאוה (שה"ש שם) ויאמן העם (ד' ל"א): רבי עקיבה אומר אין דבר זה אמור אלא לפני הר סיני הראיני את מראיך כענין שנ' (כ"ד ד') וישכם משה בבקר ויבן מזבח תחת ההר: השמיעיני את קולך כענין שנ' (ע' פסוק ח') ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע: כי קולך ערב היטיבו כל אשר דברו (דברים ה' כ"ה): ומראך נאוה באהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמרו לפני ה' (ויק' ט' ה'): אחרים אומרין אין דבר זה אמור אלא לדורות הבאים: יונתי בחגוי הסלע כענין שנ' (ישעיה מ' כ"ב) על חוג הארץ: בסתר המדרגה אלו ישראל שיושבין בצד צרתן של מלכיות עד שיגיע זמנן: הראיני את מראיך זה מעשה: השמיעיני את קולך זה תלמוד: כי קולך ערב ומראיך נאוה להודיעך כמה מעלות בין תלמוד למעשה: וכבר נמנו בעליית בית עריס מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר' טרפון גדול תלמוד אמר ר' עקיבה גדול מעשה ענו כלם ואמרו גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד: ד"א ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הקב״ה את ההר כגגית ואמר אם מקבלין אתם עליכם את התורה [מוטב] ואם לאו כאן תהא קבורתכם באותה שעה געו כולן בבכייה ושפכו לבם כמים בתשובה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (כ"ד ז') אמר הקב"הה ערבים אני צריך הרי שמים וארץ יערבנו אמר להן עסיקין הן אמרו בנינו יערבונו אמר הרי ערבים טובים וכן הוא אומר (תהלים ח' ג') מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ואומר (הושע ד' ו') ותשכח [תורת] [ה'] אלהיך אשכח בניך גם אני:

והר סיני עשן יכול מקום קודש ת"ל כולו לא מקום הקודש: מפני מה מפני אשר ירד עליו ה' באש מגיד הכתוב שהאש ליחכה את הרקיע וירדה לה על הר סיני ונעשה כלבת אש לרמוז בו וכן הוא אומר (ישעיה ס"ד א') כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך: באש. מגיד שנמשלו דברי תורה כאש מה אש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם: מה אש קרב לה אדם נכוה רחק ממנה צנן כך דבר תורה קרב ממנה אדם נכוה רחק ממנה צנן היינו דתנן והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר מגחלתן שמא תכוה: מה אש קטן מדליק את הגדול וגדול מדליק את הקטן כך דבר תורה קטן למד מן הגדול וגדול למד מן הקטן: כל המפרפר באש בעולם הזה זוכה ומפרפר לעולם הבא: וכי מה יש לנו יש הולך צדקות ודובר מישרים: ד"א כל המקבל עליו דברי תורה שנמשלו כאש פורקין ממנו עול מלכיות שנמשלו כאש וכל הפורק ממנו עול תורה שנמשלו באש נותנין לו עול מלכות שנמשלו כאש וכן הוא אומר (יחזקאל ט"ו ז') ונתתי [את] פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם: מה אש בני אדם העמלים בה ניכרין בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרין בדבורן ובהלוכן ובעטיפתן בשוק: ויעל עשנו כעשן הכבשן. מה כבשן זה בודק את החביות מהן יוצאות ליין ומהן יוצאות לשמן ומהן יוצאות חרזות כך דברי תורה בודקין את בני אדם וכן הוא אומר (תהלים י״ח ל"א) אמרת ה' צרופה הא לא ניתנו מצוות אלא לצרוף בהן דעת הבריות: כעשן הכבשן. יכול כעשן הכבשן ודאי ת״ל (דברים ד' י"א) [וההר בוער באש ומה ת"ל] כעשן משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל מ"ג ב') והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים כקול מים רבים אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (תהלים כ"ד ח') ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (עמוס ג' ה') אריה שאג מי לא יירא ה' אלהים דבר אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא [בו] אתה אומר (דברים ל״ב ב') יערף כמטר לקחי אפשר שהגשמים גדולים מן התורה שהוא מושלה בהן אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: ויחרד כל ההר מאד. נזדעזע וכן הוא אומר (תהלים ס"ח י"ז) למה תרצדון הרים גבנונים היכן אתם מרצין דינכם הרי אתם כבעלי מומין או גבן או דק: ההר חמד אלהים לשבתו זה סיני: אף ה' ישכן לנצח זה בית העולמים:

ויהי קול השופר הולך וחזק מאד בנוהג שבעולם כל זמן שהקול הוליך הוא תושש אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל זמן שהקול הולך הוא מתגבר כל זמן שבני תורה הולכין דעתן מתישבת וכן הוא אומר (איוב י״ב י״ב) בישישים חכמה: משה ידבר והאלהים יעננו בקול. ר' אליעזר אומר כבוד גדול חלק לו המקום למשה שלא היה המקום מדבר עד שמשה אומר לו דבר כבר קבלו בניך את דבריך עליהם בשמחה ר' עקיבה אומר [מניין] שבקול ובכוח ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע ישראל ת"ל משה ידבר והאלהים יעננו ודאי מה ת"ל בקול מלמד שבקול ובכוח ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע:

וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר יכול ירד ודאי ת״ל (כ' כ"ב) כי מן השמים דברתי עמכם [ומה ת"ל] וירד ה' על הר סיני אמור מעתה (נקבעו) [נבקעו] שמי שמים העליונים וניתנה רשות לאש ללהט את המים וכן הוא אומר (ישעיה ס"ד א') כקרוח אש המסים מים תבעה אש ירד לו היציע התחתון ועמד לו על גבי הר סיני ודבר עמהן מן השמים אלו שמים שעל גבי הר סיני: ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. כיון שעלה משה לרקיע חברו עליו מלאכי השרת אמרו לפני הקב״ה רבשל״ע מה ילוד אשה עושה כאן אמר להם ליטול תורה באתי אמרו לפני הקב״ה רבונו של עולם תסתפק בעליונים שנ' (תהלים ח' ב') ה' אדונינו מה אדר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים כדאי ומה לך ולשוכני עפר אמר לו הקב"ה למשה בן עמרם החזר להם תשובה אמר לפניו רבונו של עולם וכי יכול אני להשיב את מלאכיך אמר לו החזק בכסא והחזר להם תשובה הה"ד (איוב כ"ו ט') מאחז פני כסא פרשו עליו עננו מלמד שאחז בכסא ופרש עליו מזיו עננו וסיככו כדי שלא ילהטוהו המלאכים באשם וכן הוא אומר (ל"ג כ"ב) ושבתי כפי עליך עד עברי: כיון שאחז בכסא אמר להם אתם אומרין תסתפק בעליונים: וכי מה אתם צריכין לה אמרו לו ומה כתוב בה אמר להם כתוב בה (כ' ג') לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכי יש מכם עוברי ע"ז: כתוב בה (כ' ו') לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכי יש לפניכם מקום שבועה: כתוב בה (כ' י"ג) לא תרצח לא תנאף לא תגנוב: וכי יש בכם מכל המדות הללו: כתוב בה (כ' י"ב) כבד את אביך ואת אמך וכי יש לכם אב ואם: כיון ששמעו כך אמרו רבונו של עולם תנה לו כדי שיסתפקו בה התחתונים שאין העליונים צריכין לה הדא הוא דכתיב (תהלים ח' י') ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ: וכיון שראו מלאכי השרת שנתן לו הקב״ה את התורה אף הם עטרו וגלו לו מסתורן הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ה י"ט) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם: ואף מלאך המות כיון שראה כל המלאכים גלו לו מסתירין אף הוא גלה לו מסתירין אמר לו בשעת שהמגפה באה הקטר קטרת והיא נעצרת: כיון שהתחילה המגפה מה הוא אומר (במדבר י״ז:י״א יש) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה וכן הוא אומר (דברים ל"ג י') ישימו קטורה באפיך:

ויאמר ה' אל משה רד העד בעם וגו' מי שעלה זרזו שלא יראה ומי שלא עלה זרזו שלא יעלה: פן יהרסו אל ה' לראות. שלא יפגרו את התחומין: ונפל ממנו רב. אין רב אלא אכלוסין מגיד שאם נפל אחד מהן לארץ מעלה עליו כאלו אכלוסין לפניו: ד"א ונפל ממנו רב ממי שמיעוטו מעכב את רובו:

וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו ר' יהושע בן קרחה אומר אלו בכורות: רבי אומר זה נדב ואביהו: בשני מקומות נאמר כהנים ולא נאמר נדב ואביהו: ובשני מקומות נאמר נדב ואביהו ולא נאמר כהנים: פן יפרץ בהם ה'. שלא יעשה בהם פרצה: ד"א פן יפרץ בהם ה' שלא יפרוצו:

ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות (את) [אל] הר סיני. זו היא שר' יהודה אומר אמר לו הקב״ה למשה הריני אומר לך דבר ואתה משיביני והריני חוזר ומודה לדבריך: כי אתה העדות בנו לאמר הנבל את ההר. אמר לו כבר עשו להם תחומין ונזדרזו:

ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה יכול הכל עלו עמו ת"ל והעם אל יהרסו לעלות: יכול הכהנים עלו עמו ת"ל ועלית אתה ואהרן עמך ואין הכהנים עמך: יכול אהרן במחיצה ת"ל (כ"ד ב') ונגש משה לבדו אל האלהים אמור מעתה משה מחיצה לעצמו ואהרן מחיצה לעצמו:

וירד משה אל העם ויאמר אליהם מלמד שלא הלך לתוך ביתו לא פנה לעסיקין אחרים: אין לי אלא דברות הר סיני שלא הלך לתוך ביתו ולא פנה לעסיקין אחרים מניין אף דברות אהל מועד שלא הלך לתוך ביתו ולא פנה לעסיקין אחרים ת"ל (ל"ד ל"ד) ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה: כיון שירד משה לקרא לאהרן השמיע הקב״ה קולו כדי שלא יאמרו ישראל קולו שהיה ברקיע: יצא קול הראשון והשמים והארץ רעשו וההרים והגבעות נתמוטטו והימים והנהרות ברחו וכל האילנות כרעו: והמתים שבישראל חיו ועמדו על רגליהם ונרתעו ישראל וחזרו לאחוריהם שנים עשר מיל ופרחה נשמתן: אותו הקול שמעו בו אנכי ולא יהיה וכן הוא אומר (תהלים ס"ב י"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי באותה שעה אמרו למשה קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו (דברים ה' כ"ד) ושמע הקב"ה קולן וערב לפניו שלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו והגישוהו לערפל שנ' (כ' כ"א) ומשה ניגש אל הערפל (גש) [נגש] אין כתיב כאן אלא נגש בעל כרחו והשמיע שאר הדברות לישראל ועליו נאמר (משלי כ"ה י"ז) כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב: