מי השילוח/פרשת דברים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · מי השילוח · פרשת דברים· >>

תוכן עניינים

חלק ראשון[עריכה]

אלה הדברים. איתא במדרש (שוחר טוב לט) לא ניתן להם תורה לישראל אלא כדי שלא יעסקו בדברים בטלים וזה פירש (תהלים נח ב) האומנם אלם צדק תדברון, כי לכל הכוחות שנבראו באדם נתן הקב"ה מצוה שיוכל האדם לעבוד בו הש"י והאדם נברא בכח הדבור וניתן לו ד"ת לעסוק בהם:

בערבה מול סוף. הענין מה שמכנה את חטאי ישראל על שמות המקומות ולא על שם הזמן, רמז בזה שלא יחשוב האדם כי חטאם היה נגד בחירתם שהיה להם בחירה לפרוש מהחטא, ע"ז מרמז ענין המקום שלא היה באפשרות להשמר מחטאים ולזוז למקום אחר:

אחד עשר יום מחורב. כי בקבלות התורה עוד לא נזדכך לב ישראל להמשך אחר רצון הש"י בשלימות ורק בשכלם הבינו כי טוב לפניהם לקיים רצון הש"י ולבם לא היה מזוכך אך בביאת ארץ אז נזדכך לבם. וזה שאמר להם מרע"ה אחד עשר יום מחורב, היינו כשהייתם בחורב וקבלתם התורה היה בדעתיכם כי כבר נזדכך לבכם כי הלכתם בג' ימים, ובאמת אינו כן כי יש מרחק אחד עשר יום ולא קניתם ד"ת שיקבעו בלבכם, רק אחר הארבעים שנה ע"י המכשולת והנסיונות עי"ז נזדכך לבכם שאין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בהם (גיטין מג.), וע"ז אמר דהע"ה (תהלים קכז ב) שוא לכם משכימי קום אוכלי לחם העצבים כן יתן לידיו שינה, כי קודם שלב האדם נזדכך צריך ליגיעה ועצב קודם שיקיים רצון הש"י, אך אחר שנקבע ד"ת בלבו אז משפיע לו הקב"ה ד"ת אף בלי יגיעה ואף בעת שינה ואין צריך ליגע א"ע כ"כ:

לא אוכל לבדי שאת אתכם. כי עיקר חלק מרע"ה היה קבלת התורה, וא"י היה חלק יהושע, וכאשר נאמר רב לכם שבת כו' פנו לכם, היינו התחלות כניסת א"י אז נחלש דעתו:

ואומר לכם בעת ההוא לא אוכל לבדי כו' הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים. כאשר היו קרובים לכנוס לא"י והרגיש מרע"ה כי רצון הש"י הוא שע"י יהושע יכנסו לארץ והוא היה רוצה שיתפללו ישראל לה' שאינם רוצים במנהיג אחר, וזה שרמז להם במאמרו לא אוכל לבדי כו' אף שמצינו שאח"כ בקש מה' שהוא יכניסם, ואומר להם כדי שיבינו שהוא צריך לתפלתם כעת, וזה הפסוק הוא פ' תשיעי מהתחלת הסדרה ובכל מקום בפ' התשיעי נמצא עומק שלא כפי פשוטו, וכמו שמבואר בפ' בלק (ד"ה ויאמר בלעם). והם לא הבינו ואמרו טוב הדבר, וע"כ אמר אח"כ ואקח מאתכם אנשים חכמים וידועים כו' ואמרו חז"ל (נדרים כ:) מה שלא הוזכר נבונים כי נבונים לא מצא וז"ש ונבונים לא מצאתי רומז כי לא מצא מי שיבין כוונתו, כי באם הבנתם את כוונתי והפללתם אולי הייתם מועילים בתפלתכם:

ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. איתא במדרש (דברים רבה א יד) אמר מרע"ה לפני הקב"ה למה לא משלת אותם בחמה ולבנה שהם גדולים מכוכבים, אמר לו הקב"ה חמה ולבנה יש להם בושה לעתיד לבוא מנין שנאמר (ישעיה כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה, אבל הכוכבים אין להם בושה מנין שנאמר (יואל ב כז) כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלקיכם ואין עוד. כי חמה ולבנה נקרא שיעשה האדם מעשיו עפ"י חכמתו ובינתו וכל מחשבות אדם עפ"י חכמתו יהיו בטילין, וכוכבים נקרא במקום שהקב"ה יאיר עיני האדם וילך עפ"י הארות אור הש"י וזאת יקום לעולמי עד:

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דבר משה כו'. הענין שנתפרש כאן באיזה חודש, כי חודש שבט מורה על שבט ותוכחת מוסר וכתוב (משלי כט טו) שבט ותוכחת יתן חכמה, ונתן מרע"ה עצה שיכנסו את עצמם בד"ת ותפדה אותם מכל רע כמ"ש (תהלים קיא ט) פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו, וברית הוא התורה כמ"ש (ירמיהו לג כה) אם לא לא בריתי כו'. וזה שנאמר (משלי טו לג) יראת ה' מוסר חכמה, כי יש מוסר עפ"י יסורין ח"ו וד"ת ג"כ נקראים מוסר כמ"ש (משלי ח י) קחו מוסרי, כי מד"ת יוכל ג"כ האדם להתייסר ואשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד יב), וז"ש (תהלים קיא י) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם, פירוש שזה חכמה ושכל טוב לאדם שיכניס א"ע בד"ת ועל ידה ינצל מכל רע:

הנה ערשו ערש ברזל הלא הוא ברבת בני עמון. מרע"ה נתירא מעוג לפי שהיה בו אות ברית אשר שם בו אאע"ה כדאיתא בזוה"ק (ח"ג קפד.), כי עוד היה אליעזר עבד אברהם כידוע והיה ירא פן ח"ו ה' עמו, וזה שנכתב תשע אמות ארכו וארבע אמות רחבו, כי ט' וד' הם האותיות הקודמת לשם י"ה כי מאלו השני אותיות יוצאים כל ההשפעות לאדם כי אותיות ו"ה מהשם הם מצד תפיסת האדם כידוע, וזה שירא מרע"ה כי שמא שורה עליו השם הזה, והראה לו הש"י כי אינו כן אף כי נדמה על הגוון כי מעשיו הם טובים אעפי"כ אין תוכו נקי, וזה שנאמר עליו הלה הוא ברבת בני עמון, כי עמון הוא קליפת תאוה וניאוף כידוע וכמאמר זוה"ק דפגים בההוא אות ברית, וזה שהבטיח הקב"ה למשה היום הזה אחל תת פחדך על העמים אשר תחת כל השמים, כי השמים נקרא הגוון הנראה למראה עינים לכח וסיעתא מה' והראה לו הש"י כי בתוך האומות אין בזה שום ממש, וזה ששינה בלשון כי מהצורך היה לכתוב תת פחדך על כל העמים אשר תחת השמים ורמז בזה כי כל הגוונין שנראים טובים בין האומות אין בהם שום ממש:

חלק שני[עריכה]

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל. הפרשה הזאת נקבעת לקרותה בחודש אב כדאיתא (טור אורח חיים תכח) (חסר בכ"י ואולי צ"ל הגלית את בניך ואת שותק) שזה מורה שאין הקב"ה משמיע אז דברי תורה, ולכן נקבעת הפרשה הזאת לקרוא אז להורות שגם אז הקב"ה עוסק להשפיע דברי תורה. וזה שהיה החורבן בחודש אב שהוא אות ט' בספר יצירה (פרק ה) וגם בט' לחודש, שאות ט' הוא חיים כדאיתא בזוה"ק (ח"ב קנב.), להורות שדבריו חיים וקיימים ולא נפסק הקדושה ממקום המקדש, והשי"ת שוכן בקביעות בתוך ישראל להשפיע להם דברי תורה וזה אלה הדברים וגו' הואיל משה באר את התורה וגו'.

אחד עשר יום מחרב וגו'. היינו כי ענין קבלת התורה הוא שקנו דברי תורה במוחם ושכלם ודעתו, וארץ ישראל רומז לקביעות דברי תורה בגוף כיתד שלא תמוט, וזה שאמר להם משה רבינו ע"ה בעת שקבלתם התורה בחורב נדמה לכם שנקבע בלבבכם ואין שום מרחק בין המוח להלב, כי אחד עשר יום מחרב והם הלכו בג' ימים כמו שמפורש רש"י ז"ל (רש"י דברים א), אבל באמת יש מרחק רב מהמוח לקביעות בלב והמרחק היא כל המ' שנה שבמדבר וכל המכשולים שהיו להם אז, ועל ידי זה נזדכך לבם שיהיה ראוים ליכנס לארץ ישראל ולקבועות דברי תורה, כי אין אדם עומד על ד"ת אלא אם כן נכשל בהם כדאיתא בגמ' (גיטין מג.), וכל הצער והסבלנות שהיה להם היה כדי שאח"כ יקבעו ד"ת בהם בקביעות גמור, ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (תהלים קכז א) אם ה' לא יבנה בית וגו' אכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא, היינו לידיד ה' משפיע השי"ת דברי תורה בלבו אף בעת שהוא ישן ואינו מיגע עצמו כל כך ועל עצמו אמר זה.

הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם. איתא בספרי (ספרי דברים א יג) (והובא ברש"י ז"ל) שהיו ידועים לכם. הרי שמתעטף בטליתו ובא וישב לפני איני יודע מאיזה מקום הוא ומאיזה שבט הוא, אבל אתם מכירים אותו שאתם גדלתם אותו. ובאמת משה רבינו רבן של כל הנביאים בודאי היה מכיר בכל אדם מי הוא ומה הוא וכדאיתא בזוה"ק (ח"ב עח.) שמשה היה דן בלא עדים, כי יהיה להם דבר בא אלי וכו' דא רוח קודש דהוה אתי לקביה וביה הוה ידע, אלא שבמשפט שניתן להם לישראל למנות דיינים לא ניתן להם רק לדון על פי המשפט וכללי החקים והמשפטים, ולכן אמר משה שהמשפט לאלהים הוא, היינו שמסר דברי תורה לישראל לדון על פי כללי התורה, ואם יבוא לפני משה הכל לא יהיה מקום לכללי התורה כי תיכף היה רואה ומכיר שורש כל נפש. ולכן ניתן להם המשפט לישראל וזהו שאמר להם, שלפני משה אין מקום לשום לבושים לדון על פיהם והרי שבא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מאיזה שבט הוא, היינו שאני איני מסתכל לחזקתו כלל רק לשורשו, אבל אתם שאתם במדרגות נמוכים ממני לכם נמסר המשפט לדון על פי כללים וחוקים ומשפטים וחוקות ועדים, והשי"ת יסכים על דיני ישראל שאף שאין דנים אלא על פי הלבושים, כגון כופר הכל פטור משום חזקה דאין אדם מעיז אף שנמצא לפעמים שאינו כפי הכלל וכן הרבה, אבל השי"ת מסכים על הוראת ישראל, שאם דנים על פי התורה וכלליה יסכים השי"ת שהדין דין אמת לאמתו.

והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו. היינו שאני אשמיע לכם ואלמוד עמכם שתבינו היטב.