מילות הגיון/שער יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · מילות הגיון · שער יג· >>

<< · מילות הגיון · שער יג · >>

התבה, אשר יקראה מדקדק הערב „הפועל”, היא אשר נקראה אנחנו – הקנין, כבר זכרנו זה, ונקראת האות – מלה. והשם, ממנו מה שנקראהו – שם ישר[1], וממנו אשר נקראהו – שם נוטה[2]. ואמר אבונצר אל פראבי: כבר קרה בלשון הערב[3], שכל שם שנקוּדוֹ חוֹלם הוא אשר יקראוהו אנשי מלאכת ההגיון – השם הישר, והשם שנקודו חיריק או פתח הוא אשר יקראהו בעל מלאכת ההגיון – השם הנוטה. הנה זה דבר אבונצר.

ואולם השם אשר נקראהו בלתי מגיע הוא שם מרכב ממלת „לא” והקנין, כאמרך „לא רואה”, „לא חכם”, „לא מדבר”. והשמות אשר יקראם מדקדק הערב שמות פועלים והמתפעלים, הם אשר נקראם אנחנו – השמות הנגזרים; ואשר יקראו המדקדק – המקור, נקראהו אנחנו – המשל הראשון. והשמות אשר יקראם הנסתרים, כמו „אני” ו„אתה” וה’ כ’ ו’ י’ ב„עבדו” „עבדה” „עבדך” „עבדי” הנה אנחנו נקראם כולם – הנסתרים. ונקרא גם כן האותיות המבארות – הכנויים, ונקרא את התואר והמתאר – מאמר הרכב הרכבת באור ותנאי, פרוש חבור ותנאי, באמרנו „ראובן הכותב”, „שמעון הלבן”. וכן השם הסמוך ואשר הוא נסמך עליו, אלה הסמוכיות בדקדוק, נקראם גם כן – מאמר הרכב הרכבת באור ותנאי. ואולם את המאמר החותך נקרא אנחנו מאמר הרכב הרכבת ספור.

והשמות בכל לשון יחלקו חלוקה הכרחית אל שלשה סוגים: אם נבדלים, אם נרדפים ואם משותפים. וזה כי הענין האחד כאשר יהיו לו שמות רבים הם נרדפים; וכאשר יהיה שם אחד לענינים רבים הנה שם משותף; וכאשר יהיו שמות משונים לענינים שונים, שכל אחד יש לו שם מיוחד, הנה אלו השמות נבדלים. משל לענין הנרדפים, דמיון זה בלשון העברית: „אדם” „איש” „אנוש” לזה המין מן חי ו„סכין” „מאכלת” לזה המין מן הכלי – אלה הם שמות נרדפים. והיותם קוראים „עין” את העין הרואה ואת מבוע המים הנה אלו השמות משותפים. ואמנם „המים” „האש” ו„האילן” הנם שמות נבדלים וכן כל השמות הדומים לאלו.

והשמות המשותפים יחלקו לששה חלקים: מהם משותפים שתוף גמור, מהם מוסכמים, מהם מסופקים, מהם שיאמרו בכלל וביחוד, מהם משאלים ומהם מעתקים. והשם המשותף הגמור הוא הנאמר על שתי עצמיות אין שתוף ביניהן בענין מן הענינים כלל אשר בעבורו ישתתפו בשם הזה, כשם „עין” אשר נאמר על חוש הראות ועל מבוע המים, וכשם „כוכב” הנאמר על הכוכב ועל בעל־חיים, רצוני לומר, על הכוכב המדברי, והכוכב החמי והכוכב השמימי, ושם הכוכב הנאמר על הכוכב ועל העשב. והשם הנאמר בהסכמה הוא שיהיה ענין מעמיד לשתי עצמיות או יותר, ובשם ההוא ראיה על כל אחת מהעצמות ההן, בעבור הענין אשר תשתתפנה בו העצמיות ההן לאשר הענין ההוא מעמיד עצמיות כל אחד מהם כשם „חי” הנאמר על האדם, הסוס, העקרב והדג, כי ענין החיות, אשר היא ההזנה וההרגש, נמצא בכל אלו המינים ומעמידם. וכן כל הבדל נאמר על אלו אישי המינים אשר תחתיו בהסכמה, וכן שם כל סוג נאמר על המינים אשר תחתיו בהסכמה. ואולם השם המסופק הוא אשר נאמר על שתי עצמיות או יותר בעבור ענין־מה השתתפו בו, ואין הענין ההוא מעמיד לאמתות כל אחד מהם; דמיון זה השם „אדם” הנאמר על ראובן החי המדבר, על איש אשר מת ועל צורת אדם נעשה מן העץ או מן האבן או ממין מטיט הצרור. הנה זה השם הנאמר עליהם הוא בעבור השתתפות בענין אחד, והוא תמונת האדם ותארו, ואין התמונה והתואר מעמידים לאמתות האדם, והנה כאשר ידמה כשם הנאמר בהסכמה, שהלא בעבור שתוף ענין מה בשתי העצמיות יחד נאמר עליהם „אדם” וידמה גם כן כשתוף גמור, בעבור כי אמתות עצמיות זה זולת אמתות זה האחר על כן בעבור זה נקרא מסופק. והשם הנאמר בכלל ויחוד הוא שיקרא מין מן המינים בשם סוגו, כאמרנו „כוכב” הנאמר בכלל על כל כוכב מכוכבי הלכת וביחוד הוא שם לאחד, וכשם „השישה” בערב הנאמר על כל מין ממיני העשבים ועל הפרח הצהוב אשר יצבעו בו הצובעים. והשם המשאל הוא השם המורה על עצמות מה, שבשרש הנחות הלשון הוא קיים על העצמות ההיא, ואחר כן תקרא בו עצמות אחרת בקצת העתים, ולא יהיה השם ההוא קים תמיד על העצמות ההיא השנית, כשם „אריה” המונח על מין ממיני החי ופעמים יקרא בזה השם הגבור ממיני האדם, ודמיון זה קראום הנדיבים[4] וכמו אלו השמות אצל המשוררים הרבה. ומהם השם המעתק, והוא שיהיה שם שעיקר הנחתו בשורש הלשון יורה על ענין מה ואחרי כן ילקח בעבור דמיון־מה בין שני העניינים או בלתי־דמיון, וירכב השם על אשר נעתק ממנו ואשר נעתק אליו יחד, כהשם „תפלה” אשר הוא בשורש הלשון שם הבקשה, ואחר כך נעתק אל ענין מיוחד בצורה מיוחדת, וכמו שם העמידה, העליה, הירידה, הצרוף, המשקל, ,החתוך, ההבדל, הנח, הנראה ומה שדומה לאלו, אשר כל אחד מהם יורה בשרש הנחת הלשון על העניין זולת[5] העניין אשר יורה עליו אצל המדקדקים, כי הם העתיקו אלו השמות לענין אחר.

הנה כלל השמות שענייניהם מפורשים בזה השער שמונה־עשר שמות הם. והם: הקנין, השם הישר, השם הנוטה, השם הבלתי מגיע, השם הנגזר, המשל הראשון, הנסתרים, הכנויים, השמות הנרדפים, הנבדלים, השם המשותף במחלט, המאמר אשר הרכב הרכבת באור ותנאי, השם הנאמר בהסכמה, השם המסופק, השם הנאמר בכלל ויחוד, השם המושאל, השם הנעתק.


  1. ^ שם העצם.
  2. ^ נטיות שם העצם.
  3. ^ חוק הוא בדקדוק לשון ערבית.
  4. ^ יעקב ומשה שאמרו: „גור אריה יהודה” (בראשית מט, ט), „דן גור אריה” (דברים לג, כב).
  5. ^ שאיננו.


<< · מילות הגיון · שער יג· >>

<< · מילות הגיון · שער יג · >>