מילות הגיון/שער יד
השם דבור, מהסכמת הקדמונים מחכמי האומות השלמות[1], הוא שם משותף יפול אל שלשה עניינים. הראשון הוא הכח אשר יחד בו האדם, אשר בו ישכיל המושכלות וילמוד המלאכות ויכיר המגונה והנאה, ויקרא זה – הכח הדבור, ויקרא נם כן – הנפש המדברת. והענין השני הוא המושכל עצמו אשר כבר השכילהו האדם, ויקרא זה הענין גם כן – הדבור הפנימי. והעניין השלישי הוא המליצה בלשון מהענין ההוא הנרשם בנפש, ויקרא זה הענין גם כן – הדבור החיצוני.
ובעבור שזאת המלאכה אשר הניחה אריסטוטלוס והשלים חלקיה בשמונה ספרים תתן לכח המדבר, והוא הדבור הפנימי, דרכים במושכלות, עד שתשמרהו מן הטעות ותדריכהו על היושר עד שתגיע לו האמת בכל מה שבכח האדם שתגיע לו האמת בו; ותתן זאת המלאכה גם כן דרכים משותפים לכל הלשונות ידריכו בהם הדבור החיצוני אל הישר וישמרוהו מן הטעות, עד שיהיה מה שתליץ בו הלשון נאות למה שבנפש ומשתוה לו עד שלא תוסיף המליצה על הענין אשר בנפש ולא תחסר ממנו, הנה בעבור אלו העניינים אשר תועיל זאת המלאכה קראוה – מלאכת ההגיון. אמרו: מדרגת מלאכת ההגיון מן השכל כמדרגת מלאכת הדקדוק מן הלשון.
והשם „מלאכה” אצל הקודמים שם משותף, יפילוהו על כל חכמה עיונית, ויפילוהו גם כן על כל המעשים המלאכתיים, ויקראו כל חכמה מחכמת הפילוסופיה – מלאכה עיונית, ויקראו כל אחת מהנגרות והחצבות ומה שדומה להן – מלאכה מעשית.
ושם ה„פילוסופיה” שם משותף, פעמים יקראו בו מלאכת המופת, ופעמים יקראו בו החכמות, ויפול אצלם השם הזה על שתי חכמות, יקראו אחת משתי החכמות – הפילוסופיה העיונית, והחכמה האחרת – הפילוסופיה המעשית, ותקרא גם כן – פילוסופיה אנושית. ותקרא גם כן, החכמה המדינית. והפילוסופיה העיונית נחלקת לשלשה חלקים: הלמודית, הטבעית והאלהית. אמנם החכמה הלמודית לא תעין בגשמים במה שהם עליו, אבל תעין בענינים משוללים מחמריהם, עם היות הענינים ההם בלתי נמצאים כי אם בחומר. וחלקי החכמה אשר הם שרשיה ארבעה הם, והם: חכמת המספר, חכמת השעורים, חכמת הכוכבים וחכמת חבור הנגונים והיא המוסיקא. ויקראו כל אלו החלקים – החכמה השמושית. והחכמה הטבעית תעין בגשמים הנמצאים בטבע לא ברצון האדם כמיני המקורים ומיני הצמחים ומיני בעלי־חיים, הנה החכמה הטבעית תעין בכל אלו ובכל מה שימצא בהם, רצוני לומר, במקריהם כולם ובסגולותיהם וסבותם ובכל מה שימצאו הם בו, בזמן, המקום והתנועה. והחכמה האלהית תחלק לשני חלקים, אחד מהם הוא העיון בכל נמצא שאינו גשם ולא כח בגשם, והוא הדבור במה שנתלה[2] באל, יתעלה שמו, ובמלאכים גם כן, לפי דעתם, כי הם לא יסברו שהמלאכים גשמיים, אבל יקראו אותם השכלים הנפרדים, ירצו בזה, שהם נבדלים מן החומר. והחלק השני בחכמה האלהית העיון בסבות הרחוקות מאד מכל מה שיכללו עליו שאר החכמות האחרות. ויקראו גם כן את החכמה האלהית – מה שאחר הטבע. הנה כל אלו הן החכמות הראשונות.
ואולם מלאכת ההגיון הנה אינה אצלם מכלל החכמות, אבל היא כלי לחכמה. אמרו, שלא יכשר ללמוד או ללמד על דבר כי אם במלאכת ההגיון, כי היא הכלי לכל דבר ולא מן הדבר.
ואולם החכמה המדינית תחלק לארבעה חלקים: הראשון – הוא הנהגת האדם נפשו, השני – הנהגת הבית, השלישי – הנהגת המדינה, הרביעי – הנהגת האומה הגדולה או האומות. אמנם הנהגת האדם נפשו היא שיקנה אותה אל המדות הנכבדות ויסיר ממנה הפחיתיות, אם היה שכבר הגיעוה. והמדות הן התכונות הנפשיות שתגענה בנפש עד שעור היותן לקנין ותסדרנה מהן הפעולות. והפילוסופים יתארו המדות במעלות ובפחיתיות, ותקראנה המדות החשובות – מעלות המדות, והמדות המגונות – פחיתות המדות, והמעלות הבאות מהמדות החשובות תקראנה – טובות, והבאות מהמדות המגונות תקראנה – רעות. וכן יתארו הדבור גם כן, והוא ציור המושכלות, במעלות ובפחיתות, ונאמר „מעלות דבוריות” ו„פחיתות דבוריות”. ולפילוסופים ספרים רבים במדות, וכל הנהגה ינהיג בה האדם זולתו נקראת – חוֹק. ואולם הנהגת הבית היא שידע, איך יעזרו קצתם את קצתם, ובמה יסתפקו עד שיכשר תיקון עניינם לפי היכולת ולפי הענינים הראויים בזמן ההוא ובמקום ההוא. ואולם הנהגת המדינה הנה היא חכמה תקנה בעליה ידיעת ההצלחה האמיתית ותראה להם ההתפשטות[3] בהגעתו ידיעת הרעה האמתית, ותראה להם ההתפשטוה בשמירה ממנה והשתמש במדותיהם בעזיבת ההצלחה המדומה עד שלא יתאר אותה ולא יחיו נפשם בה, ותבאר להם הרעה המדומה עד אשר לא יכאבו בה ולא יעזבו אותה, וכן תניח דרכי הישר יסדה בם קבוציהם סדור נאה. וכן חכמי האומות השלמות יניחו הנהגות ודרכים לפי שלמות כל איש מהם, ינהגו בהם עבדיהם הסרים למשמעתם ויקראו אותם – נמוסים, והיו האומות מתנהגות בנימוסים ההם. ולפילוסופים בכל אלו הדברים ספרים הרבה שכבר יצאו בלשון הערב, ואולי לא יצאו יותר מהם, והנה איננו צריכים באלו הזמנים אל כל זה, רצוני לומר, החקים, הדתות, הנמוסים והנהגת האנשים בעניינים אלהים[4].
וכל הדברים שהתבארו ענייניהם בזה השער שבעה ועשרים שמות הם. והם: הכח המדבר, הנפש המדברת, הדבור הפנימי, הדבור החיצוני, ההגיון, מלאכות עיוניות, מלאכות מעשיות, פילוסופיה, פילוסופיה אנושית, החכמה הלמודית, השמושית, החכמה הטבעית, החכמה האלהית, מה שאחר הטבע, הנהגת האדם נפשו, הנהגת הבית, הנהגת המדינה, הנהגת האומה, חקים, נמוסים, המדות, התכונות הנפשיות, המדות המעלות, המדות הפחותות, פעולות טובות, פעולות רעות, מעלות דבוריות.
וכל שערי זה המאמר ארבעה עשר הם; וכל השמות שיכללו אלה השערים מאה שבעים וחמשה הם; וכל אלה השמות הכוללים הנופלים על ההגיון, ובהם גם כן קצת שמות שמוסכמים עליהם בחכמה הטבעית, האלהית והמדינית.
זהו מה שראיתי לזכרו ואולי יאות אל הכונה אם ירצה האל.