מחברת מנחם - פתיחת המחבר

מחברת מנחם · - פתיחת המחבר · >>

בעזרת בורא ניב שפתים אחל לחקות לשון למודים ולהורות שפת יתר מבחר כל מבטא וראש כל אמרי שפר. לשון המזוקק במצרף הנעלה מכל הלשונות אשר נחלו בני האדם אשר על פני האדמה מעת נפרדו איי הגוים איש ללשונו.

תחילת מפתח שפה וראשית הגיון תת כבוד ותהלה לאל הנכבד והנורא, אשר הפאיר את האדם על כל יצוריו, והנעים צורתו, והפליאו ברוח חיים באפיו להקל את לשונו במבטא שפתים לדעת נכונה לדבר צחות. וכאשר הפליא בין כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ובין האדם ביתרון שפת יתר, ככה הפליא בין עם סגולתו לגויי הארץ. וכאשר הפליא האדם בניב שפתים, ככה הפליא את לשון הקדש על לשון כל עם ואומה, תכן את האדם במו מבטא לבעבור ספר כח מעשיו ותעצומות גדלו ורובי פלאיו. ואמנם בו יכונו מחשבות האדם ובו יביעו אמרי שפר לחוד חידה ולמשול משל, להליץ סודות ולקנות תחבולות, לחוות דעות ולדלות מועצות, לכל מראה מערכי לב ומביני דעת.

אז בטרם שום שכל ליושבי תבל בלשון הזה בחר אלהינו, ואותו חקק במכתב חרות, ובו דבר ביום הראותו בחורב. תרתי בלבי כפי מזער השגת סרעף לצחצח לשון יהודית על תוכן יסודתו ועיקר שרשיו, להעמיד משקולת שבל וקו למודים לבאר פתרוני מיניהם כחוקת משפט, לפרש תוצאות ענינם למחלקותיהם, ולהראות פני המלה כפי מליצתה, להורות האותיות הנשרשים והבאים לשרת תוך המלה ושתי קצותיה עד כלות לשון יהודית ומרחבי תבונתו. אבל יש על אנשי לבב לקחת מוסר, לאחוז בנתיב השכל, ולנטות אחרי מכון הדעת, לדעת ענייני האותיות ודקדוקי תולדותם, להתבונן מה מהם ליסוד ומה מהם למלאכה. אך אותיות לשון הקדש שנים ועשרים במספר, עשתי עשרה מהם ליסוד, ועשתי עשרה מהם לשרת. בנויים על עשתי עשר מעלות מבלעדי תולדותם, ויש פשר וענין לכל מעלה ומעלה, עד עמוד איש שכל על עמדם ותוכן אמתם.

הנה כה משפט האותיות למחלקות תוצאותם, עשתי עשר מהם מיוסדים ועומדים ואין להם מלאכה זולתי יסוד. ואלה הם: מה ספר גזע צדק. ויש חמש מעלות לאותיות מהאותיות האלה המיוסדים ונשרשים במלים, גם המה יחדו ישרתו המלים בפנים אחרים ונראים בתחלת המלה כנשרשים ועומדים בחזקתם, ולעת מקרה יעלו מן המלים. ודע, כי כל המלה המשלשת משלש אותיות הנשרשים היא עומדת בכחה, ולא ישרתנה אות מכל האותיות, כי יש די בכחה ובמלאותה. אבל המלה השנויה משתי אותיות, והנאחדת מאות אחת, היא ראויה לשרת עקב קוצר גזרתה על כי אשר לא תעמד המלה הקצורה כי אם במשרתים אשר במראשותיה או באחריתה. אבל יש בלשון הזה מעט מזער מלים קצורי גזרה, אשר לא יעמדו במשרתים, כי יש די בכחם לפי קצרתם, גם עשתי עשר הנשארים המועדים לשרת, כה הם מחולקים לשתי מחלקות: משרתים רעיהם, ואחר הועדם לשרת שבים בפנים אחרים ונאחזים אחיות עיקר. ובעמוד חצים לשרת חצים, יכון הלשון היטב. ואלה הם, שמלאכתו בינה.

זאת פליאת הלשון וכח המבטא. בינו נא זאת אנשי לבב, ראו גם ראו איך ישרתו עשתי עשר אותיות מלה אחת, באמרך: ארדה נא, ברדת היער, הורד עדיך, והורד המשכן, ירד ירדנו, כרדת משה, לרדת מן ההר, מרדת שחת, נרדה ונשברה, שיורד על הררי ציון, תרד מאד. וכה יקרה ליתר המלים, הנה נמצאו העשתי עשרה האותיות האלה כלם משרתי ירידה המה. ואחרי מלאכתם ישובון ונהפכו ליסוד ונשרשים. אך בהעלות מקריהם הם נשרשים בפנים אחרים, באמרך: אמר יי, ברא אלהים, הוה גביר, ווי העמודים, יפה נוף, כרת ברית, למדו היטב, משוח ה' אתי, נאק נאקות חלל, שמע בני, תמו נכרתו. הן הם האותיות המוכנים לשרת נעשו יסוד, וכאלה הרבה בלשון הקדש. אבל האותיות הראשונות לא יקרה להם כן, כי הם מיוסדות ונאחזות ועומדות בכחם, ולא תחצינה לשני מחלקות, ולא ישתנו מטבעם כי אם בניד שפה ובנענוע לשון כפי נקודת המלה הראויה לה, לבעבור סבב את פני הפתרון ופשר כל ענין, הן שלש מעלות מהעשתי עשרה.

חלק זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה