מזרחי על רש"י שמות כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מזרחי · על רש"י שמות · כח · >>

פסוק א[עריכה]

ואתה הקרב אליך. לאחר שתגמור מלאכת המשכן – לא מעכשיו שהרי הקרבתם לא היתה רק על ידי הבגדים והמשכן, כדכתיב "ועשו בגדי קדש לאהרן אחיו ולבניו לכהנו לי" וכתיב "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי לקח פר אחד בן בקר ואילים שנים תמימים כו' והקרבת את הפר לפני אהל מועד וסמך אהרן ובניו את ידיהם" וגו':

פסוק ד[עריכה]

מעיל הוא כמין חלוק וכן הכתונת, אלא שהכתונת סמוך לבשרו ומעיל קרוי חלוק העליון - הרמב"ן ז"ל טען ואמר שאין הדבר כן, כי המעיל בגד יתעטף בו, כמו שאמר "והוא עוטה מעיל" וכתיב "מעיל צדקה יעטני" ולא תבא עטיה על הכתונת רק על השַׂלְמָה אשר יכסה בו דכתיב "עוטה אור כשלמה" כי הוא עטוף, וכן "ועל שפם יעטה" - יתעטף, והוא תרגומו של יונתן בן עוזיאל שהזכיר הרב 'כרדוטין', כי הוא עטוף קרוב לצורת האפוד, שיתעטף בו חצי הגוף שכלפי רגליו. כי אם היה חלוק, אינן דומין זה לזה כלל. וראיה עוד שאמר "ויחזק בכנף מעילו" וגו' והנה יש לו כנפים ואינו כמין חלוק. עד כאן דבריו.
ולא ידעתי מי הגיד לו שהחלוק העליון לא תפול בו עטיפה, ואם לא תבוא עטיפה על הכתונת שהוא סמוך לבשרו, למה לא תבוא על החלוק העליון המכסה החלוק התחתון, ומה הפרש בינו ובין השַׂלמה והלא הבגד הוא השלמה והשלמה הוא הבגד, ויבא זה במקום זה, והבגד כולל גם החלוק, כי כל חלוק בגד ואין כל בגד חלוק.
ואשר הכריח הרב לפרש שהמעיל הוא החלוק העליון ולא מין אחר, הוא בעבור שמצא "ועליה כתונת פסים" וכתיב "כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים", יורה שהמעיל והכתונת הם עניין אחד, אבל בבגדי כהונה שכתוב "חשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ", הוכרח לפרש ששניהן מין חלוק, רק שהכתונת הוא החלוק הסמוך לבשרו, כמו שמצאנו באדם ואשתו שהיו ערומים והלבישם כתנות, והמעיל הוא החלוק העליון המכסה החלוק התחתון, ואף על י שהוא כתבנית החלוק, יתכן שיהיו לו כנפות מאחר שאינו לכיסוי בשרו, ולכן כתוב "ויחזק בכנף מעילו":

מצנפת. כמין כיפת כובע שקורין קופי"א שהרי במקום אחר קורא להם מגבעות ומתרגמינן כובעין – פירוש כמין כיפה שהוא כובע, כדתניא בשלהי ראשית הגז ’כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול ועליה ציץ נתון, לקיים מה שנאמר &#132;ושמת אותו על פתיל תכלת&#148;’ ופירש רש"י 'כובע'. ובריש במה אשה נמי תנן, "ולא בכבול". ובגמרא, "אמר רבי ינאי, כבול זה איני יודע מהו, אי כבלא דעבדא, אבל כיפה של צמר שפיר דמי, או דילמא כיפה של צמר וכל שכן כבלא דעבדא", ופירש רש"י, "אבל כיפה של צמר כובע שתחת השבכא, דמתקרי נמי כבול". ומה שאמר, "שהרי במקום אחר קורא להן 'מגבעות' ומתרגמינן כובעין", הכי פירושו, שהמגבעות של כהנים הדיוטים גם כן מצנפות הם, כדאיתא בפרק (אמר להן הממונה) [בראשונה], "נוטל מצנפתו של אחד מהם", ובפרק בא לו כהן גדול שנינו, כהן גדול משמש בשמנה כלים, וההדיוט בארבעה, בכתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט, מוסיף עליו כהן גדול, חשן ואפוד ומעיל וציץ", הרי שהמצנפות קורא להן הכתוב גבי כהנים (במקום) הדיוטים מגבעות, ואחר שהמצנפות הן המגבעות, והמגבעות מתורגמין כובעין, למדנו שהמצנפות כמין כובעין הן. והרמב"ן ז"ל טען ואמר, ש"אינו כן, שהרי אמרו שהמצנפת ארכה שש עשרה אמה, והרי היא כעין צניף שצונף בה את ראשו מגלגל ומחזיר ומגלגל ומחזיר סביב ראשו כפל על כפל, ומצנפת של כהן גדול אינה קרויה מגבעת בשום מקום, אבל בכהן הדיוט אמר הכתוב 'מגבעות' ואף היא מצנפת היא, אלא שקושר בה כל ראשו ומעלה הכפלים עליו כעין מגבעת, שהוא כובע, כדברי אנקלוס, כי מגבעת כמו מכבעת, כאשר אמרתי בסדר ויהי מקץ בחלוף הגימ"ל והכ"ף, אלא שהמגבעת כמו המצנפת, ולכן יזכירו חכמים תדיר בכהן גדול והדיוט מצנפת, בתורת כהנים. ובמסכת יומא שנינו, כהן גדול משמש בשמונה בגדים, וההדיוט בארבע בגדים, בכתונת ומכנסים מצנפת ואבנט, מוסיף עליהם כהן גדול, חשן ואפוד ומעיל וציץ", עד כאן דבריו. ולא ידעתי מי הגיד לו שהמצנפת של כהן גדול מגלגל ומחזיר סביב ראשו בלבד, ולא על כל ראשו, ולכן לא נקראת בשום מקום מגבעת, המתורגמת כובע, ומצנפת של כהן הדיוט קושר בה כל ראשו ומעלה הכפלים עליו ולכן קרויה מגבעת, מפני שהיתה מכסה כל ראשו ככובע, הרי התוספות כתבו בפרק קמא דגטין משם ריב"א, דאין הפרש בין המצנפת של כהן גדול למצנפת של כהן הדיוט, אלא בגודל, של כהן הדיוט "שלא היה לו ציץ והיתה יורדת עד מקום התפלין, קרויה מגבעת. ושל כהן גדול שהיה לו ציץ והיתה קטנה, קרויה מצנפת". ונראה מזה דסבירא ליה לריב"א דמצנפת של כהן גדול אדרבה היתה בגובה ראשו למעלה ממצחו, כדי שישים הציץ במצחו עם התפילין, ושל הדיוט שלא היה לו ציץ במצחו, היתה יורדת יותר למטה, לא שהיתה של כהן גדול סביב ראשו ושל כהן הדיוט על ראשו, כמו שכתב הרמב"ן.
ור"י פירש, ש"אפילו אם היו שוות, של כהן גדול ושל כהן הדיוט, נקט הכא בראש כהן גדול, לפי שאין אסור אלא לחתנים, דומיא דכהן גדול, שהוא ראש ושר בישראל". ומשמע מדבריו דאין הפרש בין מצנפת דכהן גדול למצנפת דכהן הדיוט כלל, והכתוב קורא אותו פעם מצנפת על שם שצונף ראשו כצניף, ופעם מגבעת, על שם שמכסה ראשו ככובע, ולכן בין של כהן גדול בין של כהן הדיוט נקראין מצנפת וכובע, וזו היא סברת רש"י ז"ל. אך יש להרמב"ן ז"ל לטעון, מי הגיד להם שצורת המצנפת של כהן גדול ושל כהן הדיוט שוים, דילמא דכהן גדול היתה סביב ראשו בלבד, ולא היתה ככובע, ולכן לא נקראת בשום מקום כובע, ודכהן הדיוט היתה סביב ראשו ועל ראשו יחד ככובע, ולכן נקראת כובע, ומנא ליה לרש"י לומר שהמצנפת של כהן גדול קרויה מגבעת עד שיחייב מזה שהוא כמין כובע. אבל הרב ז"ל ישיב, שכיון ששם המצנפת צודק בין בשיחזיר אותה סביב ראשו בלבד בין בשיקשור אותה על כל ראשו, הנה כמו שהקפיד הכתוב לקראתה בכהן הדיוט בשם כובע, כדי להודיע שתהיה קשורה על ראשו ככובע, ולא סביב ראשו בלבד, כן היה לו להקפיד, בכהן גדול, לקראתה בשם מורה על החזרה סביב ראשו בלבד, ולא על כל ראשו ככובע, ומאחר שלא הקפיד הכתוב לקראתה [אלא] בשם מצנפת סתם, ופירש במקום אחר שהיא כמין כובע, ילמוד סתום מן המפורש ותהיה גם היא כמין כובע. בגדי קדש מתרומה המקודשת לשמי יעשו אותם. לא שהם עצמם קדש, שהרי מתחלת הוייתן לא נעשו לשם השם, אלא לאהרן ולבניו, אך מפני שהתרומה שגבו מהעם, גבו אותה לשמו, כדכתיב, "ויקחו לי תרומה לשמי" והיא קדש, קרא גם הבגדים הנעשים ממנה בגדי קדש: