מזרחי על רש"י ויקרא יג
<< · מזרחי · על רש"י ויקרא · יג · >>
שאת או ספחת או בהרת. שמות נגעים הם ולבנות זו מזו – כדתנן בריש מסכת נגעים וכן שנינו בתורת כהנים שתים שהן ארבע בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל, שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה. והא דקתני שניים אף על פי שהכתוב מונה אותן שלשה הוא משום דספחת לאו שם נגע הוא אלא שם חבור כמו "סְפָחֵנִי נא" כאלו אמר שאת והמחובר לה כדאיתא בריש שבועות ובתורת כהנים ולכן הוסיפו עוד שנים והוי להו ארבע וזה שכתב רש"י שמות נגעים הם אשאת ובהרת קאי ולא אספחת, וכן מה שכתב ולבנות זו מזו אשאת ובהרת קאי ולא על שאת וספחת ובהרת, שהרי רש"י עצמו כתב בשבועות שניה לה כסיד ההיכל ואף על גב דצמר לבן עזה לבנוניתו מסיד על כרחך שאת שהוא אב קרוב ללבנונותו של בהרת אלא שגבוה ממנו מעט מתוך שאינו לבן כמותו וכל דבר שחור נראה גבוה מן הלבן ולפיכך נקראת שאת מפני הגבהה, והשניות שנתרבו להן סיד וקרום הסיד לבן מן הקרום ולמטה מלובן הקרום אינו נגע אלא בהק וטהור. ואף על פי שלא נכתבה בתורה ספחת רק פעם אחת ואין לרבות שנייה רק לבהרת שהיא היותר עזה, מכל מקום מדנכתב בין שאת לבהרת דייקי רז"ל מינה דקאי אתרויהו כאילו אמר שאת או ספחת ספחת או בהרת שפירושו שאת ותולדתה בהרת ותולדתה, דאם לא כן שאת או בהרת או ספחת מיבעי ליה והכי איתא בשבועות: