מוסר אביך א ה
ביאור על פיסקה זו
ישנם הרבה מעשים שחז"ל אסרו לעשות משום "סייג לתורה". מקובל לחשוב שהמעשים הללו נאסרו רק מסיבה מעשית - משום שהם עלולים לגרום למי שעושה אותם לעבור על איסור תורה. אולם האמת היא, שהמעשים הללו הם רעים מצד עצמם. כמו שאיסורי התורה הם רעים מצד עצמם, כך כל מעשה שקשור בקשר כלשהו של סיבה ותוצאה לאיסורי התורה, גם הוא רע מצד עצמו, וראוי להתרחק ממנו מאד.
ענין סיגות התורה אינו מצד עצם ההבאה לעבירה, רק שכמו שהעבירה רעה בענינה כמו-כן כל הענינים שמקושרים בה, בקשר עילה ועלול, רעים בענינם[1], וכדאי לפרוש מהם מאד.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ יח) ע' עולת-ראיה הגדה ש"פ חכם מ"ה אומר כל ההסתעפות וכו'. וע' מכילתא בא פ' ו' כדי להרחיק אדם מן העבירה ולעשות סייג לתורה. מסלת ישרים פ' יא : כל שסוף סוף יגיע אליו ויגרום אותו כבר הוא ככלל האיסור.