מוסר אביך א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מוסר אביך · א · ד · >>

ד. עבירה מטמטמת[עריכה]


"עבירה מטמטמת לבו של אדם"[1] מצד שהיא עבירה[2], אם כן אין חילוק בין אכילת איסור או דברים בטלים וביטול תורה, מלבד מה שהיא עבירה היא מטמטמת את הלב.

וכשילך בהרגלו באפלה, לא ירגיש טמטום הלב, רק כשיתחיל לעבוד וללמוד, כמו הרעב כמה ימים, שעל-ידי ריח המאכל מתחזק אצלו הרעבון, כמו שכתוב (איכה ד ט): "מתנובות שדי", וכמו שפירש רש"י ז"ל.

על כן לא יהיה תמיד, ח"ו חס וחלילה, חס ושלום, שב על קאו[3], כי טמטום הלב מתגדל בכל פעם, וכיון שעוד לא מאס הרע לגמרי, יש לחוש שנשאר עדיין עמו מעט, וחוזר וניעור, כיון שלא נתבטל לגמרי. ובעל נפש ישים לבו ושכלו לדעת את אשר לפניו.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ יד) יומא לט א וע' מהרש"א על שבת לג א
  2. ^ טו) ע' מהר"ל תפארת ישראל ח, של"ה שער האותיות טהרה ד"ה עוד יש.
  3. ^ יז*) משלי כו יא, יומא פו ב

<< · מוסר אביך · א · ד · >>