מדרש תנחומא תזריע ו

ו. [ עריכה ]
אדם כי יהיה, זה שאמר הכתוב: מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קולות (איוב לח, כה). אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: בערביא קורין לשער שטפא, שכל שער ושער שבאדם, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו. לפי שאיוב קורא תגר ואמר: אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם (שם ט יז). על חנם הקדוש ברוך הוא הביא את כל הייסורין האלו עלי. אמר לו אליהוא: חס ושלום, חלילה לאל מרשע ושדי מעול (שם לד י), אלא כי פועל אדם ישלם לו וגו' (שם שם יא), בכל מידה שהוא מודד, הוא מביא עליו. רבי אבין אביו בשם רבי אבא בר כהנא אומר: אין הקדוש ברוך הוא מודד בבת אחת, [שנאמר: כי פועל אדם ישלם לו], (ס"א בכפישה, אלא הכל במשפט, שנאמר: כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים). אמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב: אפילו השער שעליך, מעין עשיתי לו ומידה נתתי לו, מי פלג לשטף תעלה וגו' (איוב לח, כה). מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים. מטה ידו, בקש לצאת לחוצה לארץ. קרא לאשתו אמר לה: בשביל שבני אדם רגילין לבא אצלי לראות את הנגעים, קשה עלי לצאת מעליהם. אלא בואי ואני מלמדך שתהא רואה את הנגעים. אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהא יודעת שלקה. לפי שכל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. יבש המעין, יבש השער. אמרה לו אשתו: ומה אם כל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. אתה שאתה בן אדם, כמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמן לך הקדוש ברוך הוא פרנסה. לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה לארץ. דבר אחר: מי פלג לשטף תעלה, כשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם, בחכמה ברא אותו. כיצד? אם בורא אותו רובו מים ומיעוטו דם, נעשה אסטניס. אם בורא אותו רובו דם ומיעוטו מים, נעשה מצורע. חציו דם וחציו מים, נעשה אדם שלם: