מדרש תנחומא לך לך ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ז.    [ עריכה ]
ויהי בימי אמרפל, כך פתח ר' תנחומא בר אבא חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבח ישרי דרך חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה (תהלים, לז), חרב פתחו רשעים זה קין שפתח בהריגת הבל אחיו קודם שנהרג אדם בעולם, חרבם תבא בלבם זה למך שהרגו, ד"א חרב פתחו רשעים זה חנון בן נחש כיצד כיון שמת אביו וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו וגו' (שמואל ב, י) ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרות את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם (שמואל ב, י) מיד שלח חנון לארם נהרים וישכור מהם שלשים ושנים אלף רכב חוץ מן רבי רבבות אוכלוסין שהיו לו ובאו וחנו כלם במקום אחד, אמר ליה הקדוש ברוך הוא רשע בחרב פתחת חרבך תבא בלבך, עמדו יואב ואבישי והרגו כלם שנא' ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינוסו מפניו (שמואל ב, י), ד"א חרב פתחו רשעים אלו ארבעה מלכים אמרפל וחביריו שעדיין לא היתה מלחמה בעולם באו אלו ופתחו בחרב ועשו מלחמה, אמר להם הקב"ה אתם פתחתם בחרב להפיל עני ואביון חרבם תבא בלבם, עמד אברהם והרגם: