מדרש תנחומא בשלח א

פרק יג[עריכה]

א . [ עריכה ]
בשלח. שלוח הזה לוויה, כמה דאת אמר (בראשית יח, טז): "ואברהם הולך עמם לשלחם". וכן הוא אומר (שם כו, לא) "וישלחם יצחק וילכו" וגו'. ולמה פתח הכתוב בלשון הזה הפה שאמר לא אשלח, חזר ואמר: אנכי אשלח אתכם, לכך פתח ויהי בשלח. ומה שכרו (דברים כג, ח): "לא תתעב מצרי". הפה שאמר לא ידעתי את ה', חזר ואמר: ה' הצדיק. ומה שכרו נתן להן קבורה, שנאמר: נטית ימינך תבלעמו ארץ. ולא נחם נהגם, כמו דאת אמר (תהלים עז , כא): "נחית כצאן עמך". ואומר (שם עח, יד) "וינחם בענן יומם". דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא קרוב הדבר שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם. ועוד, קרוב הדרך לחזור למצרים. ועוד, קרובה שבועה שנשבע אברהם לאבימלך, "אם תשקר לי" וגו' (בראשית כא, כג), ועדיין לא בא נכדו. ועוד, קרובה מלחמה ראשונה לשניה. דבר אחר: כי קרוב הוא קרוב הוא שירשו הכנענים את הארץ, דכתיב (שם טו, טז) "ודור רביעי ישובו הנה". ועדיין לא היה להם דור רביעי. והקיפן במדבר ארבעים שנה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן. ועוד, כששמעו הכנענים שישראל נכנסין לארץ, עמדו ושרפו את הזרעים, ועקרו את האילנות, וקצצו את הנטיעות, וסתרו את הבניינים, וסתמו את המעיינות. אמר הקדוש ברוך הוא: אני הבטחתי את אברהם אביהם להכניסם בארץ מלאה כל טוב, הריני מעכבן במדבר ארבעים שנה, עד שיעמדו הכנעניים ויתקנו מה שקלקלו. וחמושים עלו בני ישראל אחד מחמישה. ויש אומרים: אחד מחמישים. ויש אומרים: אחד מחמש מאות. רבי נהוראי אומר: העבודה, לא אחד מחמשת אלפים. ואימתי מתו בימי האפלה, שהיו קוברין ישראל מתיהן, ומצרים יושבין בחשך, ישראל הודו ושבחו על שלא ראו שונאיהם ושמחו בפורענותן: