מדרש משלי (בובר) א כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · א כ · >>

(משלי א כ): "חכמות בחוץ תרונה" - בשעה שחכם יושב ועוסק בתורה, הכל מרננין אחריו, ואומרין 'אשרי לזה שזכה ללמוד תורה'.

"ברחובות תתן קולה" - אלו תלמידי חכמים, שהן נאים ויושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומשמיעים את קולם בדברי תורה.


(משלי א כא): "בראש הומיות תקרא" - מה הים הזה הומה בגליו, כן תלמידי חכמים, בשעה שיושבין ומפרשין דברי תורה, הן הומין ויוצאין מלבן, ולא עוד, אלא שקולן ערב לפני הקב"ה, שנאמר (שיר השירים ב יד): "כי קולך ערב ומראיך נאוה".

"בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר" - אפילו חכם ויושב בשערי העיר ובשער המדינה ומתעסק בדברי תורה, אינו מתבייש מן העוברים ושבים, ולא כנגד מלכים, ולא כנגד השרים, שנאמר (תהלים קיט מו): "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אמריה תאמר" - כשאדם בא לפניו בדין, אומר לזכאי זכאי ולחייב חייב, אחד עני ואחד עשיר.

<< · מדרש משלי (בובר) · א כ · >>