מדריך רחובות תל אביב יפו/ק
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה: הדף שימושי, ומתאים למקור. אך דרושה עריכה רבה נוספת. נא ראו בשיחה:מדריך רחובות תל אביב יפו.
 
|
טקסט זה מוגש בכפוף לרשיון CC by, המתיר שימוש כללי בכפוף לאזכור שם המחבר. מחבר: מדריך הרחובות של תל־אביב-יפו, מוגש באדיבות עיריית תל־אביב-יפו. |
קאפח ,יחיא ((1932–1850
[עריכה]רב בצנעא, תימן, שהתפרנס מעבודתו כצורף. גדול בהלכה, שיצר קשרים עם חכמים ועם חוקרים מחוץ לתימן. התכתב עם הרב קוק*, עם צייטלין* ועם אחרים. ייסד תנועה ברוח ההשכלה* בשם דרדעים – על שם דרדע בתנ"ך – וכתב ספר בגנות הקבלה, מלחמות השם; העדיף על פני גישת הקבלה את פשט התורה ואת גישת הרמב"ם* כפי שהתנסחה במורה נבוכים* (וכן את חובות הלבבות* של רבנו בחיי אבן פקודה והכוזרי* לרבי יהודה הלוי*). ספרו עורר עליו רבנים בתימן, והניב "חרם" של רבני ירושלים.
קארו, יוסף ((1575–1488
[עריכה]מחבר שולחן ערוך*, ומגדולי הפוסקים בהלכה. נולד בספרד, גורש ממנה כילד וחי שנים רבות באיסטנבול (תורכיה של היום), פגש בשלמה מולכו* בסלוניקי (יוון של היום) והושפע מהבשורה שבפיו. עלה לארץ־ישראל ב־ 1536והשתקע בצפת. חיבר שלושה ספרי הלכה חשובים, את בית יוסף*, ובו אוסף כל הדינים והאסמכתאות לדינים אלה וכן פירוש על ארבעה טורים לרבי יעקב בן אשר; את כסף משנה ובו ניתוח משנה תורה של הרמב"ם*, חשיפת מקורותיו התלמודיים והשוואה בין דרכו ובין דרכם של פרשנים אחרים; ואת הספר הנפוץ יותר שולחן ערוך, שהוא תמצית בית יוסף, ובו סיכום ההלכות בצורת דינים ברורים. כן כתב את מגיד מישרים הנוגע בסודות המרומזים בתורה וספרים רבים נוספים, ונראה כי הושפע מן הקבלה שפרחה בצפת בזמנו.
קבוץ גלויות [דרך]
[עריכה]ביטוי מליצי לחזרת עם ישראל לארצו, ארץ־ישראל, מכל תפוצות הגולה. הביטוי מופיע לראשונה בתלמוד: "גדול קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים, פ"ח).
קדושי השואה
[עריכה]מהרחובות המנציחים את חללי השואה. ניתן לבקשת ארגון אסירי הנאצים לשעבר, אף על פי שבעיר הונצחו יהודים שלחמו, נהרגו ונרצחו בשואה, וכן ארגונים, מוסדות ואף מסורות – בהם הרחובות מורדי הגיטאות; התשעים ושלוש; אנילביץ; צייטלין; דובנוב; קצנלסון; שיפר; ורחובות לזכר קהילות שנכחדו ובהם חכמי לובלין.
קדם
[עריכה]מלה נרדפת לצד מזרח, כפי שהיא מופיעה מימי התנ"ך, ומשתמע ממנה מקור במקום ובזמן (ימי קדם). הרחוב חוצה את יפו מצפון לדרום ובחלקה המערבי דווקא.
קדמוני, אסא ((1999–1942
[עריכה]דמות מופתית ואדם ערכי. נולד בתל־אביב, לחם במלחמת ששת הימים*, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים – שבעקבותיה הוענק לו עיטור הגבורה על הלחימה ב"סרפאום". בעקבות מלחמה זו הקים את תנועת המחאה שגרמה להתפטרותם של מאיר* ודיין* ולשידוד מערכות בפוליטיקה הישראלית.
קדמיאל
[עריכה]מן הלוויים שחזרו מבבל – נזכר בספר עזרא. מהרחובות בשכונת התקווה ששמותיהם ניתנו להם במקום האותיות שציינו אותם לפני כן.
קדרון
[עריכה]נחל אכזב גדול היורד ממזרח לירושלים, דרך מדבר יהודה, אל ים המלח. אפיקו ליד ירושלים, ובקירות התלולים של ערוצו מערות ששימשו מורדים ונזירים וכן מערות קבורה בימי בית שני.
קדש ברנע
[עריכה]נוה מדבר גדול בחצי האי סיני, סמוך לגבול הבין לאומי בין ישראל ומצרים, מהתחנות האחרונות של בני ישראל ב־40 שנות נדודיהם: מקום פטירתה של מרים אחות משה; בו הכה משה בסלע והוציא ממנו מים; וממנו יצאו המרגלים. נחשב לנקודה הדרומית ביותר בנחלת שבט יהודה, וייתכן שגם בה הקים המלך עוזיהו מגדלים (דברי הימים ב, כו). נקרא גם "קדש" סתם ושמו דבק גם במדבר הסמוך לו (מדבר קדש). על שמו נקרא מבצע קדש*.
קהילות זגלמביה
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. זגלמביה היא חבל ארץ מתועש בדרום מערב פולין, ובו מכרות פחם ומפעלי פלדה. הקהילה היהודית במקום, שהתרכזה בעיקר בשתי הערים הגדולות בנדין וסוסנוביץ, מנתה בעבר כ־ 100,000נפש .היהדות היתה ברובה מסורתית, ובאותה מידה גם ציונית; רובה נספתה בשואה, בתאי הגזים באושוויץ ובירקנאו, ושארית הפליטה עלתה רובה לישראל. מיהודי זגלמביה היו מפקדים בצה"ל ובמשטרה, סופרים, אנשי אקדמיה וכלכלנים, שרים, חברי כנסת וארבעה חתני פרס ישראל.
קהילת אודסה
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר נמל רוסית זו לחוף הים השחור ישבה הגדולה בקהילות דרום רוסיה, ובה התפתח מרכז של חיבת ציון ושל הציונות ופעלו בה סופרים ואנשי רוח רבים ובהם ביאליק*, מנדלי מוכר ספרים* ואחד העם*. מנמל אודסה הפליגו לארץ־ישראל רבים מאנשי העליות הראשונות. ליהודי העיר היה חלק חשוב במסחר, בתעשייה וברפואה. ערב מלחמת העולם השנייה והשואה היו בעיר זו כ־ 180,000יהודים, ורובם עזבו אותה לפני הכיבוש הנאצי.
קהילת אוסטרליה
[עריכה]קהילה חדשה, יחסית, שהחלה להתגבש ב־1831. "הבהלה לזהב" פקדה את אוסטרליה עשר שנים לאחר מכן והגדילה את ההגירה אל הערים הסמוכות למרבצי הזהב. יהודי אוסטרליה לא סבלו מאפליה, והיו פעילים בחיי הציבור – היו מהם קצינים בכירים בצבא ואף שרים בממשלה. הם היו פעילים בהתפתחותה הכלכלית של היבשת הדרומית. היהודים מארץ זו תרמו מכספם לשיקום שכונות מצוקה בישראל.
קהילת בודפסט
[עריכה]הרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בודפסט, בירת הונגריה, היא עיר הולדתו של הרצל*. יהודים ישבו בה לפחות מהמאה ה־12. לפני מלחמת העולם השנייה והשואה היו בעיר כ־184,000 יהודים. השתלטות גרמניה הנאצית על בירת הונגריה בעלת בריתה ב־ 1944סימנה את ראשית חורבנה של הקהילה, מהאחרונות שהובלו להשמדה. הקהילה היהודית בעיר התחדשה, והיום היא מונה 80 אלף נפש.
קהילת ביאליסטוק
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית .בעיר זו בצפון־מזרח פולין היה ליהודים מקום חשוב בתעשיית הטקסטיל לפני מלחמת העולם והשואה .עם כיבוש העיר בידי הנאצים ביוני 1941 נערכו פרעות ביהודים. מ־1942 הובילו הנאצים "משלוחים" למחנות המוות ,והחלו התארגנויות לבריחה ולהתגוננות. ואולם המאבק היה חסר תוחלת .רק מעטים מ־45,000 יהודי העיר ניצלו מן השואה.
קהילת ברזיל
[עריכה]להנצחת יהודיה הנדיבים של ברזיל*, שתרמו מכספם לשיקום שכונות מצוקה בישראל. היהודים הגיעו לארץ ענקית זו מהמאה ה־16: הם היו אנוסים שברחו מפורטוגל. הקהילה בברזיל פרחה תחת השלטון ההולנדי (1654–1637), ועם הכיבוש הפורטוגלי המחודש חזרו חלק מהיהודים לאירופה או היגרו לאמריקה הצפונית ויצרו את גרעינה של הקהילה היהודית במושבות שהפכו לארצות־הברית. בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה גברה ההגירה היהודית לארץ זו.
קהילת בריסק
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר זו בליטא, על מסילת הברזל בין וארשה ומוסקבה, קם מרכז יהודי עוד במאה ה־14. לאחר פרעות ת"ח־ת"ט (1649–1648) הידלדלה הקהילה, אך התחדשה ונעשתה מרכז לתרבות תורנית. לפני מלחמת העולם הראשונה ישבו בעיר כ־60,000 יהודים, שסבלו במהלכה מגירוש ומבוזזים; לפני מלחמת העולם השנייה ישבו בה כ־ 30,000יהודים, ורובם נספו בשואה.
קהילת ונציה
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר זו בצפון איטליה התפתחה קהילה יהודית מאז המאה ה־14. ערב מלחמת העולם השנייה והשואה היו בה כ־2,000 יהודים, שסבלו מהכיבוש הנאצי וחלקם נשלחו למחנות הריכוז וההשמדה.
קהילת וארשה
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. לפני מלחמת העולם השנייה ישבו בעיר זו, בירת פולין, יותר מ־350,000 יהודים. במהלך המלחמה היה גטו וארשה למקום שבו רוכזו יהודים מערים וכפרים בפולין עד שמנו כחצי מיליון נפש. באפריל 1943 פרץ מרד בגטו בהנהגת אנילביץ* ואחרים; מורדים עמדו חמישה שבועות מול כוחות עדיפים פי כמה של צבא גרמניה הנאצית, שנאלצו להילחם בקרבות שנערכו מבית לבית ומבונקר לבונקר עד שהגטו נכבש, נשרף ונחרב כליל. רוב יהודי הגטו נרצחו בשואה.
קהילת ז'יטומיר
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר זו באוקראינה, מערבית לקייב, התיישבו יהודים רבים במאה ה־18. מ־ 1804היה בה מרכז של בתי דפוס עבריים ונדפסו בה ספרי קודש רבים. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בה כ־ 30,000יהודים, ורובם נספו בשואה.
קהילת טשרנוביץ
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר זו, בירת בוקובינה (היום ברומניה), החלו יהודים להתיישב במאה ה־15. ב־ 1908נערכה בה ועידה שבה הוכרזה היידיש כלשון לאומית. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בה כ־ 50,000יהודים, ורובם נספו בשואה.
קהילת יאסי
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר זו ברומניה, ישבו יהודים מהמאה ה־ .15הם ידעו עלילת דם, פרעות וגירוש (ב־ .(1867ב־1941 רצחו בה הפאשיסטים הרומנים כ־ 12,000יהודים.
קהילת לבוב
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר זו בגליציה (היום באוקראינה), שנקראה גם למברג, ישבו מאות יהודים בלבד באמצע המאה ה־ ,16אך היה להם חלק ניכר במסחר בין מזרח ומערב. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בה יותר 100,000מ־ יהודים, ורובם נספו בשואה.
קהילת לודז'
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר תעשייתית זו בפולין ישבו יהודים מהמאה ה־ 18ואילך. בשלהי המאה ה־ 19היה ליהודים חלק חשוב בפיתוח תעשיית הטקסטיל בעיר. היה בה מרכז של חיי תרבות עם רשת ישיבות ובתי כנסת. לפני מלחמת העולם השנייה היו בעיר יותר מ־230,000 יהודים, ורובם נספו בשואה.
קהילת מקסיקו
[עריכה]להנצחת יהודיה הנדבנים של מקסיקו, שתרמו מכספם לשיקום שכונת התקווה. הגירה גדולה של יהודים והתגבשות הקהילה במקסיקו החלו רק בתחילת המאה ה־ .20התנועה הציונית מלכדת סביבה את רוב יהודי מקסיקו. החינוך היהודי מפותח ביותר, והמרכז היהודי לספורט עוסק בפעילות תרבותית מגוונת והוא מן המפוארים במוסדות היהודיים ביבשת אמריקה.
קהילת ניו יורק
[עריכה]להנצחת יהודיה הנדבנים של עיר זו בארצות־הברית, שתרמו מכספם לשיקום שכונת התקווה. ראשוני היהודים הגיעו לניו אמסטרדם – שהפכה לניו יורק – ב־.1654 במאות ה־19 וה־20 באו אליה יהודים רבים ממזרח אירופה, וכך הפכה לקהילה היהודית העירונית הגדולה בעולם. בצד מרכזי הארגונים הציוניים הגדולים, ארגון בני ברית ומאבקו בהשמצה אנטי יהודית וארגונים רבים אחרים, מתגוונת הקהילה היהודית בניו יורק בזרמים דתיים שונים.
קהילת סופיה
[עריכה]בעיר זו, בירת בולגריה, התיישבו יהודים עוד במאה ה־1 לספירה. במאה ה־ 14היגרו אליה יהודים מהונגריה, במאה ה־ – 15מגרמניה, ובמאה ה־ – 19מרוסיה; אבל בין יהודי העיר כמו בין כל יהודי בולגריה היה רוב לדוברי לדינו מן המזרח וממגורשי ספרד. רוב המסחר בעיר היה בידי יהודים. לערי בולגריה הוגלו יהודים מחלקים אחרים בבלקן, ומהם נרצחו רבים; אבל יהודי בולגריה ניצלו מהשמדה, וב־1948 עלו רובם לארץ.
קהילת סלוניקי
[עריכה]בעיר נמל זו בצפון יוון היתה קהילה יהודית עוד מהתקופה ההלניסטית־רומית. מגורשי ספרד והאנוסים שביקשו לחזור ליהדות מצאו כאן נמל מבטחים, ובמאה ה־ 17היתה הקהילה היהודית בעיר זו מהגדולות בעולם. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיר יותר מ־60,000 יהודים, ורובם נספו בשואה.
קהילת עדן
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות יהודיות תוססות ששוב אינן קיימות. בעיר נמל זו בחצי האי ערב היתה קהילה יהודית בימי הביניים ובימי אימפריה העות'מנית. כשהיתה למושבה בריטית, הגיע מספר היהודים לשיאו; חלק מהם עלו לארץ־ישראל עוד בראשית המאה ה־ – 19הרבה לפני שהחלה "העלייה הראשונה". עם קום המדינה הוטסו דרך עדן לישראל רוב יהודי תימן במבצע שכונה כנפי נשרים*.
קהילת פדובה
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר זו בצפון איטליה ישבו יהודים מהמאה ה־14. למרות שידעה פרעות וגזרות, היתה העיר למרכז חשוב ללימודי היהדות. ב־ 1797הוענק ליהודים שוויון זכויות, אולם מספרם הלך והידלדל. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיר אלפי יהודים, ורובם נספו בשואה.
קהילת פוזנא
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר זו במערב פולין עסקו היהודים בעיקר במסחר. הם ידעו עלילות דם ופרעות מצד הפולנים ומצד הגרמנים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נרצחו בני הקהילה בידי הגרמנים.
קהילת קובנה
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. עיר זו בליטא היתה מרכז תרבותי לכל יהודי אותה ארץ, והיו בה ישיבות מפורסמות, בתי ספר עבריים, עיתונים יומיים עבריים, ספריות ופעילות ציונית. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בה כ־40,000 יהודים, ורובם נספו בשואה.
קהילת קייב
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר זו, בירת אוקראינה, התיישבו יהודים במאה ה־ .8הגבלות שונות וגירושים היו מנת חלקם. בתחילת המאה ה־20 עוררו עלילת הדם נגד מנחם מנדל בייליס, משפטו שנערך בה, סערה בעולם. לא הרחק ממנה נמצא גיא ההריגה באבי יאר שבו נרצחו אלפי יהודים מתושבי העיר בשואה.
קהילת קישינוב
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר זו, היום במולדובה, ישבו יהודים רבים והטבח שנערך בהם ב־ 1903עורר זעזוע 47 :נרצחו בפרעות ו־92 נפצעו. שנתיים לאחר מכן נרצחו 19יהודים ו־56 נפצעו .בעקבות מעשי הטבח התארגנו היהודים להגנה עצמית ולעלייה לארץ־ישראל. שיריו של ביאליק*, "בעיר ההריגה" ו"על השחיטה" נכתבו בהשראת הפרעות. ב־1941, עם תחילת הפלישה הנאצית לברית המועצות, רוכזו כ־ 65,000יהודים בגטו, ורובם נספו בשואה.
קהילת קליבלנד
[עריכה]להנצחת יהודיה הנדבנים של עיר זו בארצות־הברית, שתרמו מכספם לשיקום שכונות מצוקה בישראל. יהודים רבים מבוואריה הגיעו לעיר זו, הגדולה בערי מדינת אוהיו, ב־1839. קם בה מרכז של התנועה הרפורמית. הפדרציה היהודית בקליבלנד מעורבת בנעשה בישראל ומסייעת למדינה בדרכים שונות.
קהילת קנדה
[עריכה]להנצחת יהודיה הנדבנים של ארץ זו באמריקה, שתרמו מכספם לשיקום שכונת יפו ד בתל־אביב-יפו. היהודים התיישבו בקנדה מאמצע המאה ה־ ,18וזכו בשוויון זכויות מלא. בעקבות הפרעות ברוסיה ב־ 1881הגיע גל מהגרים יהודים גדול, ואחרים באו בעקבותיו. רוב יהודיה של ארץ זו חיים במונטריאול ובטורונטו.
קהילת קראקוב
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית .בעיר גדולה זו בפולין היתה קהילה יהודית מאז המאה ה־ .14בשלהי המאה ה־19 היה כאן מרכז ציוני חשוב. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ־ 50,000יהודים ,ורובם נספו בשואה.
קהילת ריגא
[עריכה]מהרחובות המנציחים קהילות שבהן פרחו התרבות היהודית וההשכלה העברית. בעיר זו, בירת לטביה, חיו לפני מלחמת העולם השנייה כ־45,000 יהודים. למרות המגבלות שהוטלו עליהם, פיתחו היהודים בקהילה זו רשת בתי־ספר, עיתונות יהודית ותיאטרון. מעט אחרי פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ,ב־ 1ביולי ,1941 נכנסו גייסות הפולש ללטביה – ותושביה שיתפו עמם פעולה ברדיפת היהודים :רוב תושבי ריגא נרצחו, חלק ניכר מהם בידי המשטרה הלטבית.
קובנר ,אבא (1987–1918)
[עריכה]משורר, ממפקדי המרד בנאצים בגטו וילנה וממפקדי הפרטיזנים היהודים ביערות. נולד ברוסיה, למד בוילנה והצטרף לתנועת "השומר הצעיר". נשאר בוילנה כשפרצה מלחמת העולם השנייה. פירסם בגטו ומחוצה לו כרוז שהכה גלים ובו הקריאה "אל נלך כצאן לטבח!" אחרי המלחמה היה מראשי ה"בריחה", העלייה הבלתי לגלית שעקפה גם איסור על יציאה באירופה וכמובן איסור של הבריטים על הכניסה לארץ־ישראל, הגיע לארץ אך נתפס וגורש למצרים. משהתאפשר לו לחזור הצטרף לקיבוץ עין החורש והשתתף במלחמת העצמאות כקצין תרבות בחטיבת גבעתי*. נדפסו קבצי שירה רבים שכתב, ובתש"ל־ 1970היה חתן פרס ישראל לשירה.
קויפמן, יחזקאל, פרופסור ((1963–1889
[עריכה]חוקר המקרא והיסטוריון. נולד באוקראינה, למד בישיבה באודסה, במכון בפטרסבורג וקיבל תואר דוקטור באוניברסיטת ברן. עלה לארץ־ישראל ב־1927 ולימד בבית הספר הריאלי בחיפה. מ־1949 היה פרופסור למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים. כתב ספרים בתולדות עם ישראל ובחקר התנ"ך, ובהם 'גולה ונכר', וכן שמונה כרכים על תולדות האמונה הישראלית, שבהם ביקש להוכיח כי ראשית היהדות כדת וכתרבות בימי בית שני. לשיטתו, לדת היהודית מקום חשוב בתולדות עם ישראל, שכן אחדותו של עם מתבססת על שותפות אתנית ודתית ועל לשון ויצירה תרבותית משותפת. חתן פרס ישראל בגין מחקריו.
קול, משה ((1989–1911
[עריכה]חבר כנסת ושר בממשלת ישראל .נולד בּב ֶל ָרּוס, עלה לארץ־ישראל ב־ 1932והיה מעוזריה של הנרייטה סולד* ומנהל המפעל של עליית הנוער* אחרי מותה. ראש המחלקה לעליית הנוער עד 1964. מראשי המפלגה הפרוגרסיבית (לימים המפלגה הליברלית העצמאית), מחותמי מגילת העצמאות וחבר הכנסת השנייה עד השמינית. היה שר התיירות (1966–1977).
קוממיות
[עריכה]משמותיה של מלחמת העצמאות ,במשמע עמידה זקופה. וכן שמה של ספינת מעפילים, "לקוממיות", שבה הגיעו ניצולי שואה לארץ – ושמו של מושב במישור החוף, מערבית לקרית גת, שהוקם ב־1950 על ידי חיילים משוחררים אנשי פלוגה דתית באתר שבו נלחמו במלחמת העצמאות.
קומּפרט, לאופולד ((1886–1822
[עריכה]סופר אוסטרי יהודי. נולד בבוהמיה (היום חלק מצ'כיה), היה מעורב בקהילה היהודית ובקרב היוצרים בוינה ונודע בסיפורים מחיי הכפר במולדתו המתארים בהתלהבות רבה את עבודת האדמה. ביקש לעודד יהודים לעסוק בחקלאות, ונראה כי כתיבתו אכן הרשימה צעירים יהודים במזרח אירופה. מחוגו של שניצלר*.
קוסובסקי, חיים יהושע ((1960–1873
[עריכה]רב ,חוקר ומחבר קונקורדנציות. נולד בירושלים, למד בישיבת עץ חיים והיה מורה בבית המדרש העברי למורים. פעל להפצת השימוש בדיבור העברי. כתב מאמרים לחבצלת ומאספים שונים. הרצה זמן קצר במכון למדעי היהדות עם פתיחת האוניברסיטה העברית. עוד ב־1914 נדפסה קונקרדנציה למשנה פרי עבודתו; על קונקורדנציה לתלמוד הבבלי עמל שנים רבות, בעזרת בניו, וכן נדפסו קונקורדנציות משלו לספרי יסוד יהודיים אחרים. מספריו: מעייני הישועה (חידושי הלכה), מבשרת ירושלים (תכנית לביאור התלמוד הירושלמי); חתן פרס ביאליק ל־ 1934על אוצר לשון תוספתא, ול־1952 על אוצר לשון התלמוד (כרך א), פרס הרב קוק (ת"ש־(1940 על קונקורדנציה לתרגום אונקלוס ועוד.
קוץ', אד (נולד ב־(1924
[עריכה]ראש עיריית ניו יורק בשנים .1989–1978נולד בברונקס, ניו יורק, למד בסיטי קולג' של ניו יורק בשנים ,1943–1941 ואז גויס לצבא ארצות־הברית ולחם במלחמת העולם השנייה. בשובו למד משפטים בניו יורק ועבד כעורך דין מ־ .1948 מאמצע שנות ה־ 60היה חבר מועצת עירו, חבר הקונגרס מטעם מדינת ניו יורק ( 9שנים). נבחר לראש העיר ה־105 ב־ ,1977הצליח לצמצם את חובות העיר ולהחזיר לניו יורק את יציבותה הכלכלית ולאחר מכן החל בפעולות פיתוח מרשימות. כיהן כראש העיר שלוש כהונות רצופות. שם הרחוב ניתן לו בחייו כהוקרה על תמיכתו בישראל.
קוק, אברהם יצחק הכהן, הרב ( (1935–1865
[עריכה]הוגה דעות ,מגדולי הרוח והתורה בעם היהודי בדורות האחרונים, הרב הראשי (האשכנזי) הראשון לארץ־ישראל שמונה בתקופת שלטון המנדט. נולד בלטביה, שימש ברבנות בארץ זו ועלה לארץ־ישראל ב־1904 משהוזמן לשמש כרב של העיר יפו ולשכונות שהוקמו בסמוך, ובכללן אחוזת בית*, וכן של מושבות יהודה. מאחר שיצא לכינוס רבנים באירופה ערב מלחמת העולם הראשונה, חזר לארץ רק ב־1919 ומונה לרבה הראשי של ירושלים. עם הקמת הרבנות הראשית ב־ 1921התמנה לרבה הראשי של הקהילה היהודית בארץ. היה מגדולי התורה שראו בציונות ובשיבת ציון "אתחלתא דגאולה" ו"פעמי משיח", ובכך היה קרוב ללבה של הציונות הדתית. למעשה היה נערץ על כל חוגי היישוב היהודי – ולצנינים רק בעיני היהדות החרדית, שסירבה להכיר בסמכותה של הרבנות הראשית. אזרחות כבוד של תל־אביב הוענקה לו ב־.1935 רוב כתביו נדפסו במוסד תורני בירושלים הקרוי על שמו; כן נקראים על שמו המושב כפר הרא"ה (הרא"ה=הרב אברהם הכהן) הסמוך לחדרה, שהוקם ב־ ,1933ופרס לספרות תורנית מטעם עיריית תל־אביב.
קורדובה
[עריכה]עיר עתיקה בחבל אנדלוסיה בספרד, על גדות הנהר גוואדלכביר, שבה היתה קהילה יהודית מימיו הראשונים של הכיבוש המוסלמי במאה ה־8. בין היהודים המפורסמים שישבו בה היה חסדאי אבן שפרוט. הרמב"ם* נולד בה, היגר עם הוריו למצרים בהיותו בן 13 כשנכבשה בידי המוואחידון, ומ־ 1964יש בה אנדרטה צנועה לזכרו. הקהילה היהודית נחרבה בפרעות 1391, עם פתיחת הרדיפות בידי הנוצרים שבהן נרצחו כשליש מ־ 600,000יהודי ספרד ושליש המירו את דתם; השליש הנותר גורש כמאה שנים לאחר מכן. בשם זה נקראת גם עיר גדולה בארגנטינה.
קורדובירו, משה ((1570–1522
[עריכה]מגדולי המקובלים .נולד ופעל בצפת. ידוע בראשי תיבות שמו, רמ"ק. היה תלמידם של רבי יוסף קארו* ושל רבי שלמה אלקבץ וראש ישיבה. סיכם את ההגות המיסטית היהודית, הקבלה, וספרו אור יקר הוא פירוש על ספר הזוהר. הרושם הכביר שהותירה התורה החדשנית של תלמידו הגדול, האר"י*, האפיל גם עליו.
קורולנקו, ולדימיר ((1921–1853
[עריכה]סופר רוסי .נולד בז'יטומיר, למד במכון הטכנולוגי בפטרסבורג, עבר למוסקבה וב־1879 הוגלה לסיביר בחשד כי היה שותף למחתרת מהפכנית. ניצב באומץ בצד היהודים הן בפרעות קישינב ב־ 1903והן במשפט עלילת הדם שבמרכזו עמד בייליס ב־.1913 הידוע בספריו הוא הנגן העיוור.
קורין, עזרא, ד"ר (] (1976–1908שדרות]
[עריכה]רופא שהקדיש את עצמו בהתנדבות לסייע לשיקום ילדים כבדי שמיעה. נולד בעיראק, היה רופא למחלות אף, אוזן, גרון והתמסר לגילוי חרשות בגיל הרך. היה ממארגני העלייה מעיראק ועלה בעצמו ב־.1951 לימד באוניברסיטת תל־אביב בתחום הפרעות בתקשורת ופעל לשיקום ילדים ששמיעתם נפגעה. ממייסדי מיח"א (מחנכי ילדים חרשים־אילמים). חתן פרס ישראל לשנת תשל"ו על תרומה מיוחדת לטובת החברה והמדינה יחד עם שמחה הולצברג*.
קורצ'אק, יאנוש
[עריכה]שם העט שבו נודע ד"ר הנריק גולדשמידט (1942–1878), רופא, מחנך וסופר. נולד בפולין, למד רפואה והקדיש את חייו לחינוך ילדים יתומים ולכתיבת ספרי ילדים וספרים עיוניים בתחום החינוך. מספריו :קייטוש הקוסם, המלך מתיא הראשון. רבים מחניכיו עלו לארץ־ישראל, והוא עצמו ביקר בארץ ב־ 1934ושוב ב־ .1936עבר עם בית היתומים לגטו וארשה, ונרצח בידי הנאצים בטרבלינקה עם חניכיו, לפי המסופר לאחר שדחה הצעה של קצין נאצי להציל את עצמו במלים "לא כולם מנוולים".
קורקידי, נסים, הרב ((1938–1872
[עריכה]עם אשתו, רחל, היה ממייסדי תל־אביב ומראשוניה. נולד בתורכיה למשפחת רבנים. עלה לארץ־ישראל עם הוריו ב־1881 וגר איתם בירושלים. למד בישיבה, הוסמך לרבנות ועבר ליפו ב־ ,1889שימש תחילה כמורה ואחר כך עסק במסחר. נבחר לוועד הקהילה והמשיך בפעילותו הציבורית ביפו גם אחרי שבנה את ביתו בשכונה החדשה ,אחוזת בית*, שהיה ממייסדיה ומשלושת הראשונים שבנו בה את ביתם. משפרצה מלחמת העולם הראשונה ניצל את קשריו הטובים לקניית חיטה מהכפרים הערביים ופעל לסייע למגורשים. היה ממייסדי בנק קופת עם, שכונת בית וגן (בת ים) ובתי כנסת שונים. תמך במינויו של הרב מאיר חי עוזיאל לרב הראשי, ושימש יועצו ועוזרו.
קיבוץ גלויות – ראו קבוץ גלויות
[עריכה]קיוסו ,אלברט ((1963–1898
[עריכה]נשיא ההסתדרות הציונית "מכבי" בבולגריה ומייסד מועדון הספורט מכבי יפו. נולד בסופיה, למד משפטים באוניברסיטה בעיר זו והקדיש הרבה מזמנו וממרצו להסתדרות מכבי. עמד בראש המשלחות למכבייה הראשונה והשנייה. רבים ממשתתפי המכבייה מבולגריה נשארו בארץ הודות להשפעתו; בעקבותיהם עלו מאות מבני משפחותיהם. עלה לארץ־ישראל עם בני משפחתו ב־1943. ייסד את אגודת מכבי יפו, ונבחר לנשיא האגודה. היה חבר המועצה העולמית של מכבי וחבר מרכז מכבי בישראל וכן חבר המועצה המייעצת של בנק קופת עלייה בתל־אביב.
קינג ג'ורג' – ראו ג'ורג' החמישי
[עריכה]קיסרי, אורי ((1979–1901
[עריכה]עיתונאי ,סופר ומו"ל ,יו"ר אגודת העיתונאים בתל־אביב ודמות ססגונית בחיי התרבות של "העיר העברית הראשונה". נולד ביפו, חי בתל־אביב וכתב עליה מגיל צעיר כעיתונאי במערכות רבות :דואר היום ,דבר ,הארץ ,ידיעות אחרונות ומעריב .מספריו :זיכרונות ליום מחר. ב־1937 ייסד את השבועון תשע בערב – ושינה את שמו ב־1946 להעולם הזה .חתן פרס סוקולוב לעיתונאות; יקיר העיר תל־אביב–יפו לשנת 1976.
קיסריה
[עריכה]עיר חוף עתיקה בארץ־ישראל. ראשיתה עוד בשחר ימי בית שני, ואז היתה תחנת מסחר צידונית (פניקית) בשם מגדל סטרטון (מגדל שרשן*) לספינות בדרכן למצרים וממנה. אלכסנדר ינאי* סיפח אותה ליהודה, ואת שמה הקיים עד היום נתן לה הורדוס, שבנה בה נמל גדול, על שם הקיסר אוגוסטוס שהמליך אותו על יהודה. נציבי רומי ישבו בה, אך יהודים המשיכו להתגורר בה גם אחרי המרד נגד הרומאים: בין היתר ישב בה רבי יהודה נשיא*. הצלבנים בנו בה נמל, והמוסלמים הרסו את העיר.
קיפניס, לוין ((1990–1894
[עריכה]משורר וסופר, מחלוצי ספרות הילדים והנוער בעברית. כתב אלפי יצירות, וזאת בתקופה שבה לא היו בנמצא כמעט כלל. נולד באוקראינה, עלה לארץ־ישראל ב־ 1913ולמד בבצלאל בירושלים. כבר אז כתב והעשיר את עולמם של הילדים בסיפורי־המקרא, אגדות, משלים, שיריפ, סיפורים, חידות ומחזות לעונות השנה, לחגים ולכל נושא ראוי. חלק מיצירותיו אייר וכרך בעצמו. בשנת 1924 עבר לתל־אביב ולימד מלאכה בסמינר לוינסקי למורות וגננות. יזם, יסד וניהל את תיאטרון הילדים הראשון בארץ. ערך כתבי עת, אנתולוגיות, מקראות וספרי לימוד. יזם ותרם להקמת מרכז לספרות ילדים במכללת לוינסקי. בין יצירותיו גם שירים לתל־אביב: שניים מהם הלחין עמנואל עמירן*, "שיר הגמל" ו"זה הים רחב, גדול" – שהיה חלק מהחיזיון "מעשה הנמל" שהועלה בתיאטרון לילדים; וכן "מי יבנה" ("מי יבנה בית בתל־אביב…") שהלחין נחום נרדי. יקיר תל־אביב לשנת תשל"ז ,1977־חתן פרס טורֹוב (1956), פרס יציב (1962), פרס למדן (1974), פרס ישראל (1978), ועיטור־אנדרסן לשנת 1988 מטעם המועצה הבין־לאומית לספרות ילדים ליד אונסקו.
קיציס, יוסף ((1970–1888
[עריכה]ממנהיגי הפועלים בארץ־ישראל ודמות בולטת בחייה הציבוריים של תל־אביב. נולד ברוסיה, עבד כפועל באמריקה ועלה ארצה ב־.1912 היה פועל במושבות, חבר מזכירות מועצת פועלי תל־אביב ומזכירות המרכז לקואופרציה. כל שנותיו ניכר בדעות והליכות ששימרו את רוח החלוציות, ואכן נודע בכינוי "החלוץ ברובאשקה".
קיש, פרדריק הרמן ((1943–1888
[עריכה]ראש המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית בירושלים, .1931–1922 היה קצין קרבי בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה בדרגת סגן אלוף ושימש כקצין מודיעין בשיחות השלום אחריה. אחר כך נרתם לפעול עם היישוב היהודי בארץ־ישראל, והיה בעל תפקיד המקביל לשר החוץ שאותו קיבל מידיו ארלוזורוב*. במלחמת העולם השנייה חזר והתגייס לצבא הבריטי. עלה לדרגת תת אלוף (בריגדיר) ונהרג בתום המערכה על אל עלמיין. על שמו המושב כפר קיש בגליל התחתון, שהוקם ב־1946.
קלוזנר, יוסף גדליה, ד"ר ((1958–1874
[עריכה]העורך הראשי שלה אנציקלופדיה העברית עם הקמתה, היסטוריון ,חוקר הספרות העברית וממחדשי השפה העברית .נולד בליטא ,למד באודסה בבית־ספר עברי ובאוניברסיטת היידלברג שהעניקה לו תואר דוקטור. היה ציר לקונגרס* הציוני הראשון, מעורכי השילוח* והרצה באוניברסיטת אודסה .עלה לארץ־ישראל ב־1919 באנייה רוסלאן*, התיישב בירושלים והיה ממייסדיה של האוניברסיטה העברית ב־1925, פרופסור וראש החוג לספרות עברית; ב־1944 התמנה לראש הקתדרה לתולדות בית שני שאף נקראה על שמו .היה מאוהדי התנועה הרוויזיוניסטית של ז'בוטינסקי* ונטל חלק במאבק על זכות היהודים להתפלל בכותל המערבי בירושלים ב־ .1929הספרייה העירונית בירושלים נקראה על שמו .מספריו :היסטוריה של הספרות העברית החדשה ב־ 6כרכים; היסטוריה של הבית השני ב־5 כרכים; ישו הנוצרי ב־ 4כרכים. אזרחות כבוד של תל־אביב הוענקה לו בשנת 1956. חתן פרס ישראל במדעי היהדות תשי"ח־1958.
קלונימוס בן קלונימוס הנשיא (1286–1330)
[עריכה]סופר ומתרגם בן זמנו של עמנואל הרומי*. נולד בצרפת, ובבגרותו נדד מעיר לעיר, מארץ לארץ באזור פרובנס וצפון ספרד .כבן 20 יצא ללמוד בברצלונה, חזר לעיר הולדתו ארל ותירגם ספרי רפואה ומתמטיקה מערבית לעברית. כתב ספר בשם אבן בוחן המתאר את חיי הדת, התרבות והחברה של יהודי פרובנס. ב־ 1324הוזמן לחצרו של מלך נפולי ושימש מתרגם מערבית ללטינית. מאחר שלא היו יהודים בנפולי, ישב רוב הזמן ברומא.
קליי, אברהם (אלפרד) ((1943–1875
[עריכה]מפעילי הציונות. נולד בגרמניה, למד משפטים והיה פעיל בקהילה היהודית ובתנועה הציונית. אחרי מלחמת העולם הראשונה יזם שיתוף פעולה בין מפלגות ציוניות שפעלו בברלין .היגר להולנד ב־1938, אבל ידם של הנאצים השיגה אותו שם :הוא נשלח למחנה ריכוז ומת בו.
קלישר, צבי (הירש) ((1874–1795
[עריכה]ממבשרי הציונות .נולד בליטא ,כיהן כרב בפרוסיה (היום חלק מפולין) אך סירב לקבל שכר; הוא ומשפחתו התפרנסו מחנות שניהלה אשתו .היה מהראשונים שסברו כי הגאולה תתחיל מהתארגנות אנושית ,כדוגמת ההתעוררות הלאומית באירופה, הטיף ליישב את ארץ־ישראל ולקיים את "המצוות התלויות בארץ", כולל חידוש חלק מהעלאת הקורבנות .ב־1860 היה ממייסדי אגודה שפעלה להפצת רעיון העלייה והדפיסה את ספרו דרישת ציון שעסק בכך. בשלב הראשון, לשיטתו ,צריך להקים בארץ חברה מבוססת כלכלית, עם צבא מאומן ובית־ספר חקלאי .בסוף ימיו התגשמה לפחות אחת ממשאלותיו כשהוקם בית־הספר מקוה ישראל*.
קלמן
[עריכה]שם עברי שהופיע בימי הביניים .משמות הרחובות בפרברים שניתנו כשלב ביניים ,במקום האות שציינה אותם.
קלמר, משה ((1970–1901
[עריכה]חבר כנסת .נולד בפולין ,עלה לארץ־ישראל ב־1921 ועבד כפועל בניין .היה ממייסדי תנועת הפועל המזרחי ,פעל בחיפה ומ־1926 – בתל־אביב. ב־ 1937הקים את החברה הקבלנית של התנועה ,שנה לאחר מכן – חברה לשיכון בשם "משכנות", וב־1948 את בנק אדנים למשכנתאות .למד משפטים והוסמך כעורך דין. נבחר לכנסת הראשונה במסגרת החזית הדתית המאוחדת (והתפטר) ולאחר מכן חזר ונבחר שלוש פעמים במסגרת המפד"ל.
קלצקין ,יעקב ((1948–1882
[עריכה]הוגה דעות ,סופר ומתרגם .נולד ברוסיה ,למד בגרמניה ותואר דוקטור הוענק לו באוניברסיטת ברן .ערך כתבי עת ציוניים, היה מנהל הקרן הקיימת בקלן וייסד הוצאות לאור .ב־1924 יזם יחד עם גולדמן* את האנציקלופדיה יודאיקה והיה עורכה הראשי .שלל בחריפות את הגולה וניבא כי ארץ־ישראל תתקיים ואילו הגולה – דינה לכליה .כתב ביוגרפיה על שפינוזה* ותירגם את ספרו תורת המידות; כתב ספר על הגותו של הרמן כהן* ותירגם את הפרגמנטים של הפילוסופים היוונים שלפני סוקרטס (משנת ראשונים) .עם עליית הנאצים לשלטון ברח לארצות־הברית ואחר כך ישב בשווייץ.
ק"ם
[עריכה]בגימטריה – 140: על שם 140 מתנדבים ארצישראלים לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ,כולם חיילי פלוגת התובלה העברית 462 שהיתה חלק ממערך ההגנה הבריטי באל עלמיין במלחמת העולם השנייה, שטבעו בים. אנייתם "ארינפורה" הפליגה בראש שיירת אניות ב־1 במאי 1943 מנמל אלכסנדריה ,דרך מלטה לעבר סיציליה. מטוסי חיל האוויר הגרמני הפציצו את השיירה ,והאנייה שבראש טבעה .הרחוב נקרא תחילה "ק"ם ממצולות" ואף היה אמור להיקר אקל"ח – מפני שסברו כי מספר הנספים 138. בבית העלמין בהר הרצל הוקמה לזכרם אנדרטה בצורת אנייה ,ולידה בריכה שבקרקעיתה חקוקים שמות הנספים.
קמה
[עריכה]שם כולל לתבואה ממיני הדגן כמו החיטה* והשעורה*, ומשמש בעיקר לתבואה לפני הקציר; השועלים ששילח שמשון בשדות פלשתים הבעירו "מגדיש ועד קמה ועד כרם זית" (שופטים ,טו). בסמוך רחובות דגן, שיבולים וגדיש.
קמואל
[עריכה]נשיא שבט אפרים בשלב האחרון לפני כיבוש הארץ: "ולמטה בני אפרים נשיא קמואל בן שפטן" (במדבר ,לד). בסמוך רחובות נוספים בעלי שמות תנ"כיים, ובהם קדמיאל, פנואל ולפידות.
קמינסקה ,אסתר רחל ((1925–1870
[עריכה]שחקנית יהודייה, "אם התיאטרון ביידיש". נולדה בפולין, שיחקה בתיאטרון היידי בווארשה של בעלה – המחזאי והשחקן א"י קמינסקי (שיסד תיאטרון נודד עוד כשאשתו־לעתיד היתה בת – (!7במחזות מגוונים .ב־ 1909הופיעה עם התיאטרון בארצות־הברית ,וב־ – 1913בלונדון ובפריס. (בתה ,אידה ,שיחקה אף היא בתיאטרון, נמלטה מהנאצים עם משפחתה לשטח שנכבש בידי ברית־המועצות ואחרי מלחמת העולם השנייה הקימה תיאטרון משלה והופיעה גם בקולנוע.)
קנטור ,יהודה ליב ,ד"ר ((1915–1849
[עריכה]מייסד העיתון היומי העברי הראשון ,היום, ב־1886. נולד בליטא ,נמשך לחוגי ההשכלה* ולמד רפואה בברלין – אך לא עבד כרופא .היה מעורכי השבועון היהודי הרוסי (ברוסית) וכתב בעיתונים עבריים ואחרים .כתב את רוב המאמרים הראשיים בעיתון היום החדשני שבעריכתו השתתפו גם פרישמן* וקצנלסון (בוקי בן יוגלי*) .הצלחתו הביאה להפיכת המליץ והצפירה ליומונים ,אבל התחרות והביקורת שמתח על חיבת ציון הביאו לסגירת היום ב־1888.
קפלן ,אליעזר (1891–1952)
[עריכה]שר האוצר הראשון של ישראל .נולד בּב ֶל ָרּוס, למד הנדסה והיה ממייסדי צעירי ציון ברוסיה. עלה לארץ־ישראל ב־1923 והיה מראשי ההסתדרות וממקימי מפא"י ,חבר מועצת עיריית תל־אביב ב־1925–1933 וראש מחלקת הכספים של הסוכנות עד .1948 היה מעורב בכל גיוס כספים :כופר היישוב ,המלווה הלאומי ועוד .היה מחותמי מגילת העצמאות ,נבחר לכנסת ,כיהן כשר האוצר ויזם את שיטת הפיקוח על מטבע חוץ .ב־ 1952התמנה לסגן ראש הממשלה ,ואת מקומו כשר האוצר תפס אשכול*.
קפלנסקי ,שלמה ((1950–1884
[עריכה]מורה בגימנסיה הרצליה בתל־אביב ומנהל הטכניון בחיפה. נולד בּב ֶל ָרּוס ,למד הנדסה והיה ממנהיגי מפלגת פועלי ציון (וב־1944 עבר למפ"ם). עלה לארץ ב־ ,1912היה ממייסדי מרחביה ומיוזמי הקמת קפא"י (קופת פועלי ארץ־ישראל). לימד מתמטיקה בגימנסיה, וכתב חוברת על כוח הקליטה של ארץ־ישראל כדי להפריך את הדעה שהעלייה תדלדל את משאבי הארץ .התמנה למזכיר קרן קיימת לישראל* בהולנד ב־ ,1919–1913והיה מנהל מחלקת ההתיישבות בהנהלה הציונית בירושלים ב־ .1929–1927מ־1931 היה מנהל הטכניון.
קפקא ,פרנץ ((1924–1883
[עריכה]סופר יהודי אקזיסטנציאליסטי וממבשרי הפוסט מודרניזם. נולד בפראג למשפחת סוחרים וחי בה כמעט כל ימיו .למד משפטים והוסמך כעורך דין ב־ ,1906עבד במשרד עורכי דין, בחברת ביטוח וכפקיד במוסד לביטוח עובדים מפני תאונות. כתב יצירות קצרות וארוכות שכולן מצטיינות במה שנקרא "אווירה קפקאית", על שמו, והן מתבוננות באדם המודע לשחיקתו בין אבני הריחיים של הגורל שהוא חסר אונים בפניו. ידועים ספריו המשפט ,הטירה ואמריקה והסיפור הקצר "הגלגול". במותו ציווה לשרוף את כתביו, שרובם לא פורסמו בחייו; ידידו ומי שהוטל עליו להוציא לפועל את צוואתו ,מקס ברוד* ,לא מילא אחר הבקשה – ובכך זיכה את העולם באחת ההשפעות העמוקות ביותר שידעה הספרות המודרני.
קפריסין
[עריכה]אי מהגדולים בים התיכון ,הסמוך ביותר לארץ־ישראל, מאלה שבהם התפתחה התרבות היוונית הקדומה; קרוב יותר לימינו – ארץ גירוש שאליה שלחו הבריטים חלק מהמעפילים .בסמוך רחובות המזכירים תרבויות אחרות שפרחו במזרח התיכון, כמו אוגרית ,אופיר ומגדל שרשן. משמות הרחובות שהציעו ארכיאולוגים שטיפלו בחפירות תל קסילה (יישוב קדום מצפון לירקון ,היום בשטחו של מוזיאון ארץ־ישראל על שם רחבעם זאבי).
קצנלסון ,יצחק ((1944–1886
[עריכה]משורר ,סופר ומחזאי שכתב בעברית וביידיש, ונרצח בידי הנאצים .נולד בּב ֶל ָרּוס ,ובהיותו בן 8 עבר עם משפחתו לפולין .מגיל 12 עבד כדי לעזור בפרנסת המשפחה .יצירותיו הראשונות נדפסו בכתבי העת עולם קטן (לילדים) ,הצופה, הדור ,מאספי הזמן והשילוח .כתב שירים, מחזות ועוד; ערך מקראות לילדים ועיבד שירי ילדים רבים. לימד בגן ילדים, ניהל בית ספר תיכון עברי וביקר בארץ־ישראל פעמיים :ב־1925 וב־1934 משיריו שהולחנו: "מה יפים הלילות בכנען" ו"חמש שנים על מיכאל" .ב־ 1942נשלחו אשתו ושניים מבניו למחנה השמדה .לחם במרד גטו וארשה ב־1943, ואחרי דיכוי המרד הובל עם בנו למחנה ויטאל ,שבו כתב את הנודעת ביצירותיו, פואמה ביידיש שתורגמה לעברית בשם "השיר על העם היהודי שנהרג", ובה גם השורות האלה: "כולנו פה נרצחנו על פני האדמה, השמידו את כולנו עד כלות […] השמש בעלותה בבוקר מעל לעיירה בליטא ופולין /לא עוד תמצא בשעת השחרית /יהודי זורח בחלון, זקן מגיד שם פרק תהלים…" (תירגם מ"ז ולפובסקי). הוא נרצח במחנה ההשמדה אושוויץ .בית לוחמי הגטאות בקיבוץ לוחמי הגטאות נקרא על שמו.
קק"ל – ראו קרן קיימת לישראל
[עריכה]
קרוא ,ברוך ((1972–1889
[עריכה]סופר ,מתרגם ומילונאי .נולד באוקראינה ,ולמד בישיבה .מ־1911 כתב להשילוח .עבר לווארשה ב־1913 ולברלין ב־ :1927כאן סייע בכתיבת מילון ,ועבד במערכת של אנציקלופדיה יודאיקה שערך קלצקין* .עלה לארץ־ישראל ב־ .1932תחילה היה חבר מערכת הארץ ,ואחר כך בהבוקר. כתב מילונים שונים ,אנציקלופדיה לספרות עברית וכללית ותירגם ממיטב הספרות העולמית.
קרויס (קראוס) ,שמואל ,ד"ר (1866–1948)
[עריכה]היסטוריון ,חוקר התלמוד ,בלשן וממתרגמי התנ"ך להונגרית .נולד בהונגריה ,הוסמך לרבנות ולימד בבית מדרש לרבנים בבודפשט; מ־1906 לימד בסמינר לרבנים בוינה .היה חוקר פורה ,ופירסם יותר מאלף מאמרים וספרים בנושאים מדעיים בתחומים שונים ,בעיקר בהיסטוריה :ספרו החשוב ביותר על חיי החברה והכלכלה בימי הבית השני וסמוך לאחר חורבנו ,קדמוניות התלמוד; כתב מחקר על יהודי ביזנץ ,ספר מקיף על רציפות ההתיישבות היהודית בארץ – ארבעת אלפים שנותיה של ארץ־ישראל היהודית ,ועוד. בפילולוגיה כתב על המלים מיוונית ומלטינית שבהן נעשה שימוש בספרות חז"ל ,ועוד. בליל הבדולח (נובמבר (1938 שרפו הנאצים את ספרייתו בווינה .את עשר שנותיו האחרונות עשה באנגליה.
קריגר ,משה ,ד"ר ((1975–1885
[עריכה]מחלוצי הרפואה בארץ־ישראל. נולד בליטא, למד באוניברסיטאות ברלין, פריס ועוד והיה פעיל באגודות סטודנטים ציוניות. עלה לארץ־ישראל ב־1912 והתנדב לצבא התורכי במלחמת הבלקן. לאחר תום מלחמה זו שימש כרופא במושבות זכרון יעקב וחדרה, וגויס שוב לצבא תורכיה במלחמת העולם הראשונה אך נחלץ לטפל בחולי הטיפוס מבין אנשי תל־אביב שנאלצו לעזוב אותה .זמן קצר ניהל מרפאות בירושלים ,ובשנים 1926–1920 ניהל את בית החולים "הדסה" בצפת .לאחר מכן השתקע בתל־אביב כרופא פרטי – בין היתר טיפל בביאליק* ,רחל* ,רובינא*, א"צ גרינברג*, אנדה פינקרפלד ,החזון איש ,גנסין* וב"ש שטרית*; והיה פעיל בענייני ציבור – יו"ר הוועד המרכזי של ההסתדרות הרפואית בארץ־ישראל, יו"ר חוג ידידי הבימה*.
קרייתי
[עריכה]חטיבה בצה"ל, אחת משש החטיבות הלוחמות שהוקמו בתחילת מלחמת העצמאות – פעלה במרחב תל־אביב ובמרכז הארץ; שמה נגזר מהמלה קריה ,והיא הוקמה מפיצול חטיבת גבעתי* .מפקדה היה מיכאל בן גל* .כוחותיה השתתפו במבצע "נחשון"* ,נטלו חלק במבצע "חמץ" לכיתור יפו ושחרורה, ומהעמדות שתפסה משכה אליה את האש מסלמה ושכונות שונות ביפו ואיפשרה לכוחות אחרים לתקוף את הערבים מעורפם .כבשה עם חטיבה נוספת, אלכסנדרוני, את סלמה; והשלימה את כיבוש יפו .השתתפה גם במבצע "דני" לכיבוש רמלה ולוד ,ובקרבות לטרון. השתתפה גם במבצע קדש* ובמלחמת ששת הימים. כשהוצע השם לרחוב ,התעורר ויכוח אם אין זה "סוד צבאי" :בימי המלחמה נודעה החטיבה רק במספרה, חטיבה .4
קרית ספר
[עריכה]עיר קדומה ביהודה ,דרומית לחברון .בימי בית ראשון נקראה דביר. (עיר חרדית בשם זה הוקמה ב־ 1994סמוך למודיעין ובה ישיבות ומוסדות חינוך אחרים לכל החוגים והזרמים(.
קרית שאול
[עריכה]שמו של הרחוב המוליך לבית עלמין .בשם זה היה תחילה שמה של שכונה שהוקמה ב־ 1924על אדמה שרכש חיים גרשון ,שהיה גם ממייסדיה; השכונה נקראה על שם אביו, הרב שאול גרשון (1854–1926) מבולגריה.
קרליבך ,עזריאל ,ד"ר ((1956–1908
[עריכה]סופר ועיתונאי ,עורכם הראשי של שני עיתוני הערב בישראל ,עיתונאי ופובליציסט כריזמטי. נולד בגרמניה כבן למשפחת רבנים ,ולמד בישיבות בליטא ובירושלים .חזר לגרמניה ,ומ־ 1929היה כתב של עיתונים יהודיים שונים, ערך שבועון יהודי וכתב רשמים מנסיעותיו באסיה ובאפריקה. עלה לארץ־ישראל ב־ ,1937והתמנה לעורך עיתון הערב ידיעות אחרונות מראשיתו .ב־ 1948פרש מהעיתון עם חבורת עיתונאים והקים עיתון ערב מתחרה ,מעריב. התפרסם במאמרים דרמטיים, מסעירים ,ולא פחות מכך בפיליטונים עוקצניים שעליהם חתם בשם העט רבי איפכא מסתברא .ספרו הודו ראה אור בשנת מותו מהתקף לב.
קרמניצקי ,יוהן־יונה ((1936–1850
[עריכה]תעשיין ,מראשי הקרן הקיימת לישראל* ,מתומכי הרצל* ומהאפוטרופסים על עזבונו .נולד ברוסיה, למד הנדסת מכונות וחשמל .התיישב בוינה ב־1878 והותיר את רישומו בתחום עיסוקו ,הנדסת החשמל. בנה את בית החרושת הראשון באוסטריה לייצור נורות חשמל .נבחר להנהלה הציונית בקונגרס הראשון בבאזל ב־,1897 והיה חבר הוועד הקונגרס המצומצם עד לקונגרס השביעי .היה המנהל הראשון של הקק"ל .כדי לאסוף כספים לפעולות הקרן ,הגה את רעיונות בולי הקק"ל, "הקופסה הכחולה" להתרמה ו"ספר הזהב" שבו רשמו התורמים את שמות האישים והגופים שביקשו לכבד .ייסד מפעלי תעשייה וחקלאות בארץ־ישראל .אזרח כבוד של תל־אביב (1934).
קרן היסוד [שדרות]
[עריכה]אמצעי התרמה למימון העלייה לארץ־ישראל וההתיישבות בה .בעקבות הצהרת בלפור* הוקמו במסגרת ההסתדרות הציונית "קרן הכנה" ו"קרן גאולה", שאוחדו ב־ 1920בקרן היסוד; זו נועדה להשיג תרומות למימון העלייה וההתיישבות – אך לא רכישת קרקעות, שהיתה בסמכותה של הקרן הקיימת לישראל* .בין מקימי הקרן היו וייצמן*, סוקולוב* ,ז'בוטינסקי* ,זלטופולסקי* ויצחק נידיץ'. עם הקמת הסוכנות ב־ 1929היתה קרן היסוד למכשיר הכספי ששימש אותה .ב־1939 התאחדה הקרן בארצות־הברית עם הג'וינט ונוצרה המגבית היהודית המאוחדת; וב־ 1956קיבלה הכנסת חוק שלפיו פועלת הקרן כמגבית המאוחדת לישראל.
קרן קיימת לישראל (קק"ל) [שדרות]
[עריכה]הגוף שעליו הטילה ההסתדרות הציונית לרכוש את קרקעות ארץ־ישראל ולפתח אותן .את רעיון הקמתה העלה הרמן שפירא* עוד בקונגרס הציוני הראשון ב־ ,1897ובקונגרס החמישי ,ב־ 1901הוחלט על כך. את איסוף הכספים עד 1907 ניהל קרמניצקי* ממשרדי הקק"ל בוינה .ב־1905 נרכשו בכספי התרומות האדמות של כפר חיטים (בגליל התחתון), בן שמן* וחולדה* .מ־ 1907פעלה הקרן מקלן, ובראשה עמד בודנהיימר* :הקק"ל סייעה לאחוזת בית* בבניית בתיה הראשונים של תל־אביב .בשנים הבאות נטעה הקק"ל חורשות ויערות ,ובעיקר גאלה אדמות – 80,000 דונם בעמק יזרעאל ב־,1921 ובשנים הבאות בעמק זבולון סמוך לחיפה ,בעמק חפר בשרון ,בעמק בית שאן ,בעמק החולה ובגליל. לאחר הקמת המדינה היו הייעור והכשרת הקרקע משימותיה העיקריות של הקק"ל ,אך היא סייעה גם בהקמת מושבי עולים ,סיפקה עבודה לעלייה ההמונית של ראשית ימי המדינה והקימה פארקים בשמורות הטבע וגנים לאומיים. הקרקעות שרכשה הקק"ל הועברו על פי חוק למנהל מקרקעי ישראל. בתל־אביב נקראה על שמה שדרה רחבה שבה התגורר בן גוריון* ולאחר מותו הוסב שמה לכבודו; רחוב הקק"ל נדד צפונה ,ונקבע בעורק התחבורה המחבר את השכונות הצפוניות של תל־אביב עם כביש החוף.
קרני ,יהודה ((1949–1884
[עריכה]משורר עברי תושב תל־אביב .נולד בפולין ,עלה לארץ־ישראל ב־1921 והשתקע בתל־אביב .על ספרו שירי ירושלים קיבל את פרס ביאליק ב־ .1954כמה משיריו הולחנו ,ובהם "שיר לתל־אביב" שהלחין לאו ליוב "ז ֶ ֶמר לפורים", ("חּור, כרפס ותכלת /לבשי נא, תל־אביב") ו"צהלי" שהלחין פרלמוטר ("צהלי מלב שמח/ תל־אביב על כל עמה"). שנים רבות היה חבר מערכת הארץ .היה פעיל בחיים הציבוריים כמו הוועדות העירוניות לשמירת צביונה העברי של העיר, ולחגיגות הציבוריות.
קרפל) ,פתחיה) ליפא ,ד"ר ((1915–1830
[עריכה]רופא ,סופר וחוקר התלמוד .נולד בגליציה ,פולין, והיה מראשוני חובבי ציון* ברומניה ומראשוני התנועה הציונית בארץ זו .כזקן צירי הקונגרס הציוני הראשון היה נשיא־כבוד של הקונגרס והתכבד בפתיחתו .פעל למען ההתיישבות בארץ־ישראל מאז .1870 פירסם מחקרים וספרים אחרים בעברית, יידיש, גרמנית ,צרפתית ורומנית.
קרׂשקׂש, חסדאי ((1412–1340
[עריכה]פילוסוף ומראשי יהדות ספרד. ב־ 1383היה חבר במשלחת של יהודי קטלוניה שהתייצבה לפני מלך ארגון. ב־1387 הוכתר המלך חואן, וקרשקש היה ממקורביו, ישב בסרגוסה ושימש כרב ומנהיג הקהילה. בנו היחיד נהרג על קידוש השם בפרעות קנ"א־ 1391שפגעו בכל הקהילות בספרד ושבהן החלו מאה שנים של רדיפות :במהלכן נהרגו כשליש מ־600,000 יהודי ספרד, שליש המירו את דתם ושליש גורשו ב־ .1492ספרו לאור ה' גורס כי האמונה אינה עיקר ולכן גם אינה מצווה, ועם זאת הכול סובב עליה. אפשר להגיע אליה בדרך השכל והעיון הפילוסופי, אבל ללא הפיסיקה של אריסטו – כפי שעשה הרמב"ם*. קרשקש נחשב לראשון המערערים על אריסטו, הציע הגדרות משלו לזמן ולחלל וקבע ששניהם אין–סופיים :בחלל האין־סופי יש עולמות רבים (!) והדבר אינו שולל את רעיון הבריאה – שלא היתה מאורע היסטורי, בזמן מסוים, אלא היא מתקיימת ללא הרף.
קשאני ,אליעזר ((1947–1923
[עריכה]מעולי הגרדום*, הרוגי מלכות* של העת החדשה. נולד בפתח תקוה ,ונעצר בתקופת ה"סזון" בחשד שווא כי הוא משתייך למחתרת; רק משהוגלה מהארץ בין גולי אריתריאה* הצטרף לאצ"ל. שוחרר מהמעצר בפברואר ,1945 יצא לפעולת גמול על הלקאת צעירים יהודים שהדביקו כרוזים בגנות הבריטים ,ונתפס. כפר בזכות בית המשפט הבריטי, נידון למוות עם אלקחי* ודרזנר* ,שנעצרו עמו, וסירב לבקש חנינה .הועלה לגרדום עם חבריו ועם גרונר*. הובא לקבורה בצפת.[1]
הערות שוליים
[עריכה]- ^ בספר המקורי מובאת כאן, בסוף אות ק, תמונה של איצטדיון המכביה ובנייני יריד המזרח – 1934.