מגן אברהם על אורח חיים תקפו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים תקפו |

סעיף א[עריכה]


(א) איל:    לזכר עקידת יצחק וכפוף שיכפפו לבם למקום:


(ב) פרה:    ה"ה שור מפני שנקראו קרן ולא שופר:


(ג) מבהמה טמאה:    הקשה ר"מ רבקש דהא בהמה טמאה ל"ל קרנים כדאי' בנדה פ' בא סימן ולא עיין בחולין דף נ"ט דקאי אחיה ע"ש וע"ש בתו' ד"ה אלו הן וכו' וכן הוא ברא"ש ובטור יורה דעה סי' ע"ט דקרנים אין מוציאין רק מספק חזיר ומ"ש הע"ש דלא קי"ל כההיא דלא הוכשרו וכו' לא עיין בשבת דף כ"ח ע"ש והטעם דאיתקש כל התורה לתפילין כדאיתא בקדושין דף ל"ה וגם נראה לי דראם טהור הוא דמתרגמינן תאו ורימא ועוד דהא יש לו קרנים ולחד פי' הוא סימן טהרה:

סעיף ב[עריכה]


(ד) ותקע בו יצא:    דאין גזל בקול ועיין סוף סי' תנ"ד ומ"מ אין מברכין עליו ועיין סוף סי' תרצ"א ונ"ל דמותר ליטול שופר חבירו בלא דעתו ולברך עליו כמ"ש סי' תרמ"ט ס"ה ואף על גב דשופר מתקלקל קצת בתקיעתו הלא טלית מתקלקל ג"כ קצת ואפ"ה שרי כמ"ש סי' י"ד וליכא למיחש שיתקע בו הרבה כמו בספרי' דלמה יתקע יותר מכדי חיובו כנ"ל:

סעיף ג[עריכה]


(ה) נתכוין לזכות:    משמע בטור וב"י ורא"ש דאפי' הוא של עכו"ם אם נתכוין הישראל לזכו' בו לא יצא דה"ל ע"א של ישראל והב"ח כ' דמיירי בע"א של הפקר אבל אם יש לה בעלים אף על פי שנתכוין לזכות בה לא קנאה וה"ל ע"א של עכו"ם עכ"ל ול"נ דהא קי"ל דישראל אינו מבטל ע"א של עכו"ם משום גזירה דלמא מגבה לה והדר מבטיל לה וה"ל ע"א של ישראל כדאי' בע"א ד' מ"ב א"כ מוכח בהדיא דאע"פ שיש לה בעלים מקרי ע"א של ישראל וכ"מ בתו' סוכה דף ל"א דא"כ לא מקש' כלום דהל"ל דמיירי בע"א שיש לה בעלי' וכ"מ ביבמות דף ק"ד והטעם כיון דהישראל חייב באחריותו מקרי שלו וכן מצינו גבי חמץ וגדול' מזו כ' הב"י ביורה דעה ריש סי' קמ"ו די"א דאפי' לא זכה בה כל שנקרא שמו עליו אין לה ביטול ואף דלא קי"ל הכי והראי' שמביא מנשתתפו ליתא כדאי' בקדושין די"ז דמוכח שם דכשנשתתפו זכה בה עד שלא באה לידו ע"ש מ"מ כשזכה בה לכ"ע אסור אפי' בתורת גזילה:


(ו) בנתבטל מערב י"ט:    אבל כשנתבטל בי"ט א"כ נדחה כשנכנס י"ט ושוב אינו נראה כיון שאין בידו לתקן דהא אין ישראל יכול לבטלו אבל בדבר שיש בידו לתקן אפי' נראה ונדחה לא הוה דחוי כמ"ש סי' תרמ"ו ס"ב (ועבב"י) דאע"ג דאסור למעטן בי"ט מ"מ הוי בידו למעט וצ"ע ביורה דעה סי' כ"ח סי"א דפסק כסהו הרוח פטור מלכסות אפי' (הכי) חזר ונתגלה (חייב) דאין דחוי אצל מצוה והל"ל דיכסנו (רק) מספק כמ"ש כאן דהא בגמ' בע"א דף מ"ו מדמי להו להדדי וכ"כ התו' בסוכה דף ל"ג ע"ש דזה מקרי אין בידו ע"ש בדף ל"ב ונ"ל דדעת הטור והרב"י והפוסקים כמ"ש התו' בע"א דבעי' דר"ל אינו אלא לכתחל' ובזה מתורצי' כל הקושיו' שהקשו התו' בסוכ' ע"ש וא"כ הוי דינא הכי בדיעבד יצא אפי' בלא ביטול ולכתחלה לא יטול אפי' אחר שנתבטל דמאיס כלפי גבוה וכ"כ סי' קנ"ד סי"א ולפ"ז צ"ל דהא דכתב בסי' י"א ס"ח צמרה פסול היינו לכתחלה דבדיעבד יצא וה"ה דקרנה פסול לכתחל' לשופר והתם מיירי בע"א של ישראל אלא שב"ח אין נאסרי' ואפ"ה מאיס לגבוה:

סעיף ה[עריכה]


(ז) המודר:    ובשעת הדחק מותר לתקוע בו בעצמו כמ"ש ביורה דעה סי' רכ"א סי"ג (ב"ח):


סעיף ז[עריכה]


(ח) בשופר נקוב:    אפי' נשתייר בו שיעור תקיעה משום שקולו פגום כ"מ בכל בו:


(ט) שעת הדחק:    נ"ל דהדק הסתימה אסור ליטלה בי"ט דאל"כ יטלנה משם:

סעיף ח[עריכה]


(י) בכל שהוא:    דכל זמן שתוקע הסדק מוסיף והולך וגרע מנקב (ב"ח רא"ם):


(יא) ונשתייר שיעור כו':    צ"ע דלמה יגרע בזה מנקב אפי' לא נשתייר שיעור תקיע' כשר כמ"ש הב"ח בהדיא ואפשר כיון דקשרו ה"ל כאלו סתמו קצת וצ"ע בכל בו:


(יב) דוקא ברובו:    הא לא"ה אפי' לא נשתייר שיעור תקיעה כשר (ב"י תוס'):


(יג) דבקו כשר:    משמע מלשונו אפי' נסדק רובו וכ"ה ברא"ש ותוס' ורי"ו דכל זמן שנשתייר כל שהוא כשר אם דבקו וכ"כ הב"ח ולבוש דלא כמ"מ:


(יד) בדבק:    ואין זה נקרא שלא במינו דאין הדבק ניכר בין הדבקים טור:


(טו) ויש וכו':    אבל בדבק ה"ל שלא במינו ודינו כמ"ש ס"ז:


(טז) פסול:    דה"ל ב' שופרות:

סעיף ט[עריכה]


(יז) ברובו פסול:    דה"ל כאלו נחתך שם:


(יח) ד' גודלים:    באדם בינוני (טור) ובעינן במקום הרחב עיין סי' י"א ס"ד:

סעיף י[עריכה]


(יט) שיעור שופר:    אפילו הוא שלם בכל היקפו דהוי דומיא דהוסיף עליו כ"ש:

סעיף טו[עריכה]


(כ) נקב בו כשר:    ואפי' לכתחלה מותר לעשות כן דמין במינו אינו חוצץ וכ"מ בסוכה דף ל"ו ולקמן סי' תרנ"א:

סעיף טז[עריכה]


(כא) כל אורך השופר:    ואם עשה זהב כל שהוא סמך להנחת פיו מסתמא אין קולו משתנה בשביל כך [הרא"ש]:

סעיף כ[עריכה]


(כב) ואם לאו פסול:    ואפי' להמכשירים בסתמו במינו כמ"ש ס"ז הא פסול דהוי ב' שופרות:

סעיף כא[עריכה]


(כג) שבות:    משום די"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דשופר דחי ל"ת ועשה וחכמים השוו דבריהם לשל תורה והעמידו דבריהם במקום עשה: ואם נפל עליו גל של אבנים אסור לטלטל האבנים כדי ליטלו [טור גמ']:

סעיף כב[עריכה]


(כד) תוקעין בו:    דהא שרי לטלטלו וא"כ שרי לצאת בו דלא אסרו חכמים למי שהובא בשבילו אלא באכילה ובהנאה ומצות לאו ליהנות ניתנו טור סי' תרנ"ה והג"א ומרדכי פ"ו דעירובין ועכ"פ אסור לטלטלו חוץ לד"א וכמ"ש סי' תקט"ו ס"ה ולפמ"ש שם סוף הסי' אם ישראל אחר שלחו ונתעכב והביאו בי"ט אסור לטלטלו עמ"ש שם, והקשה הלבוש דהא אפי' לכתחלה שרי לומר לעכו"ם להביאו מחוץ לתחום דה"ל שבות דשבות וא"כ מאי איצטריך למימר דתוקעים בו ותי' דמיירי בחוץ לי"ב מיל דהוי דאורייתא עכ"ל ועיין סי' ת"ד:


(כה) עשה עכו"ם שופר:    צ"ע דהא נולד גמור הוא כמ"ש סי' תק"א והוא גמ' בשבת דכ"ט וא"כ אסור לטלטלו לצאת בו דלא עדיף מאלו מונחים עליו אבנים ועמ"ש סי' תרנ"ה וכ"מ בטור שם דאי אסור לטלטלו אסור אפי' לצאת בו והר"א שבמרדכי אפשר דס"ל כהמתירין נולד בי"ט וצ"ל דהכא מיירי כשעשה עכו"ם שופר מקרן שלו דלא הוי נולד כיון שגמרו בידי אדם וכמ"ש סי' רצ"ב ובגמ' מיירי שחקקה בבקעת ישראל ועיין סי' שכ"ה ס"ד, וכל הפסולי' בראשון פסולים גם ביום שני (ד"מ רשב"א) ול"ד למ"ש סי' תרמ"ט ס"ה דפסולי ראשון ניטלים בשני דהת' אותן הפסולים עכ"פ כשרים הם לשאר ימות החג משא"כ כאן דפסולים לגמרי: