מגן אברהם על אורח חיים תקסב
סעיף א[עריכה]
כתב הג"מ אף על גב דבגמרא מוכח דאי לאו חומרא דט"ב בין השמשות שלו הוי שרי משמע דבשאר תענית שרו ספיקא דידהו י"ל שאני עיולי יומא מאפוקי יומא דליכנס בתענית שרי ב"ה שלו כגון עט"ב אבל סוף התענית מספקא לא נפקא קדושתה עד צ"ה דאז הוי ודאי לילה עכ"ל ב"י בשמו והוא בגמ' פ"ד דפסחים [ועיין סי' שפ"ו ס"ט מ"ש] ואיתא שם דבת"צ שפוסקים מבע"י ב"ה שלו אסור אך אין ת"צ בבבל עיין סי' תקע"ה ס"י וא"כ יחיד המתענה לילה ויום א"צ להפסיק ב"ה אבל אם קבל עליו תענית ציבור צריך לנהוג כחומר כל ת"צ [ ב"י סי' תקס"ג ] ועיין סי' רמ"ט ומ"מ טוב שלא לכנס לבית הספק ויפסיק מבע"י עמ"ש ס' רצ"ט סס"ו:
(א) בינונים: אבל (קטנים) [גדולים] לא מהני [כ"נ להגיה ואפשר דפירושו קטנים מאד כמ"ש ביורה דעה סי' רס"ג ס"ה ובש"ך שם]:
(ב) אף על פי שאין משלימין: היינו אם פי' בשעת קבלה שלא להשלים אפי' התענה עד מנחה גדולה מתפלל ענינו אבל אם קבל תענית סתם צריך להשלים [עס"ב וססי' רמ"ט ] ואם לא השלים ואכל עיין סי' תקס"ח ואם אכל קודם שהתפלל אין מתפלל ענינו [ת"ה סי' קנ"ז]:
(ג) ש"ץ לא יאמר: דהעיקר קי"ל דלא מקרי תענית בלא השלמה כמ"ש סי"א [ד"מ]:
סעיף ב[עריכה]
(ד) שאין רגילות לקבלם: שמקובלים ועומדים מכח מנהגם ואפי' המתענים כלם חוץ מיום א' כדי שלא יהא עליו כנדר א"צ קבל' והשלמה (ת"ה) ולפ"ז אותם המתענים לעולם יום ראשון של סליחות א"צ קבלה והשלמ' כיון שמקובלים מכח מנהגם, מיהו העולם נוהגין להשלים ואפשר דאסור להתיר להם עיין ביורה דעה סי' רי"ד ואפשר שנתפשט המנהג מכח טעות שראו בש"ע שכ' מי שאינו מתענה כל ימיו כו' בעי קבלה והשלמה וטעו בזה דמיירי במי שאינו נוהג להתענו' כל שנה וא"כ צריך לקבל התעני' לכן צריך להשלים אבל מי שמתענ' כל שנה אפי' יום א' א"צ קבלה והשלמה ומכ"ש מי שמתנה בשעת קבלה שא"צ להשלים:
(ה) עד שיצא מבה"כ: ערבית [הג"א] משמע דוקא אחר תפלת ערבי' שהיא אחר י"א שעות פחות רביע וכמ"ש בב"י סי' רמ"ט בשם המרדכי דזה מקרי השלמ' אחר שנכנס יום שלאחריו וכ"מ ס"ג וס"א וסי' תקנ"ט ס"ט מיהו נ"ל דכל שהתפלל בזמן הנ"ל דיו דכיון שהוא תחל' השקיעה מקרי השלמת תענית ועיין סי' תקנ"ב סי"א וכ"כ הב"ח גבי חתן וכ"מ בת"ה:
(ו) צריך להשלים: שמתענין על העבר על החורבן לא אמרי' לצעורי קמכוין משא"כ בימי תשובה דמתענין על העתיד שיקרע גזר דינם אמרי' דלא קבלו אלא לצעורי (ת"ה) וא"כ ה"ה המתענים מ' יום לפני יה"כ א"צ להשלים דהא מתענין מפני התשוב' והא דמתענין אותן ימים מפני שהם ימי רצון דוגמת י' ימי התשובה: הקשה הב"ח דהא ר"א ב"צ התענה ולא השלי' בט"ב שנדח' אעפ"י שהוא התענ' על העבר על החורבן ול"נ דלק"מ דר"א ב"צ לא היה צריך להתענו' כלל שי"ט שלו הוא אלא שקיבל על עצמו לצער עם הצבור ע"ש וכ"כ רש"י אבל יחיד שמקבל עליו תענית על צרה שעברה צריך להשלים:
(ז) התנ' שלא כו': פי' בשע' קבלת התעני' עס"י ומ"ש ססי' תרכ"ד:
סעיף ח[עריכה]
(ח) תעני' סתם: מחמת נדר:
סעיף ט[עריכה]
(ט) לא יצא: ומ"מ אם התחיל להתענות ביום זה אדעתא שלא להשלי' צריך לשל' נדרו וגם הוי כפר' עון דלא גרע ממי שמצטער עצמו מבשר ויין עסי"א:
(י) לנהוג בתעני' יחיד: כמ"ש ס"א דאפי' לא קבלו מעולם מתפלל ענינו [ד"מ]:
סעיף ו[עריכה]
(יא) הוי קבלה וחייב להתענו': עיין ביורה דעה ססי' רנ"ח ומ"מ דוקא כשקבל בלבו להתענו' אבל אם היה רק בדעתו להתענו' לא מקרי קבל' וכ"מ ביורה דעה סי' רי"ד דדוקא כשהתחיל להתענו' צריך התר' (ב"ח) וכ"מ סי' תקצ"ז בהג"ה ע"ש:
(יב) בשעת תפל' המנחה: משמע דאסור לקבלו אחר תפלת המנחה אבל הב"ח כת' דשרי לקבלו כ"ז שהוא יום וכ"מ בגמ' ועסי"א:
(יג) וטוב וכו': ומ"מ גם בשעת התפל' כשמגיע לש"ת יהרהר בלבו שמקבל התעני' (ב"ח):
סעיף ז[עריכה]
(יד) ואז מתפלל כו': הלשון אינו מדוקדק דפשיטא כשאוכל הלילה שבנתיים שמתפלל בכל יום עננו דכל יום הוי תעני' בפ"ע אלא אפי' התענה גם הלילה מתפלל כל יום ענינו דהא מדינא דגמרא ראוי להתפלל בכל תפלה ענינו רק שגזרינן שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו ולכן בכל מנחה שכבר פנה יום מתפלל ענינו אפי' מתענה ו' ימים רצופים וכ"ה במהרא"י ובהגמ"נ ה' ר"ח ובב"ח:
סעיף ט[עריכה]
(טו) שלא קבלו עליו מבע"י: משמע אף על פי שקבלו אח"כ בלילה לא מהני וא"ת הא כת' בס"י דאם קבל עליו התענית שעות קודם שעות התעני' מקרי קבלה וי"ל דא"כ תקשה לך ממ"ש ס"ה כל תענית שלא קבלו מבע"י לא שמיה תענית משמע דאפי' קבלו משחשיכה לאו כלום הוא ואם כן קשה נמי למה יגרע מתעני' שעות אלא צ"ל כמ"ש המרדכי דלעולם בעי' קבלה קודם שיתחיל להתענו' לשם תענית בתעני' שעו' קוד' שיתחיל להתענו' השעו' וביו' שלם קודם שחשיכ' וכ"מ בר"ן וא"כ אף על פי שקבלו בלילה אינו עולה לו לתענית יום שלם ומ"מ מתפלל ענינו כיון שקבלו קודם שהתחיל להתענו' לשם חובה אבל אם התחיל להתענו' לשם חובה ואח"כ קבלו לא הוי קבל' כלל ולהי"א בס"י אינו מתפלל כלל ענינו:
סעיף יג[עריכה]
(טז) הוי אסמכתא: ברי"ו השוה תעני' וצדקה לדברים אלו וצ"ע גבי צדקה פסק דאפי' לדבר הרשו' לא הוי אסמכתא כמ"ש ב"י ביורה דעה סרנ"ח ס"י ובחושן משפט סר"ז ודוחק לחלק דהא בסי' תקס"ג כ' ג"כ בשם הרא"ש דתעני' דמי לצדק' ואפשר דמ"ה כת' יש מי שאומר להודיע דרבים חולקים בדבר ולכן יש להחמיר:
(יז) אם יצליח דרכי: דבזכו' שהצליח גמר ומקני: