מגן אברהם על אורח חיים תלג

►| מגן אברהם • על שולחן ערוך אורח חיים תלג |◄

סעיף א

(א) ואם עבר:    אבל לכתחלה אסור לבדוק ביום אפילו בבית אפל לאור הנר:

(ב) ואכסדרה:    היינו הבנויה על גבי עמודים ואין לה כותל:

(ג) אם בדקה:    ובגמ' איתא דלכתחלה בודקין לאור החמה באכסדרה וצ"ל דהיינו כשבודק ביום י"ד אבל לכתחלה צריך לבדוק בליל י"ד לאור הנר כמ"ש סוף סי' זה לכן כתב לשון דיעבד וא"כ אין כאן מחלוקת וכמ"ש ברי"ו ובכ"מ דלא כב"ח:

(ד) כנגד ארובה:    היינו חלון שבגג וכ"ה במשנה רפ"י דאהלות ורפ"ה דביצה ולכן כ' רי"ו דאסור לבדוק נגד החלון דחלון היינו בכותל ועיין בבית יוסף אבל דעת הטו' דאף נגד החלון שבכותל שרי וכ"מ ברמב"ם וז"ל ש"ג וכן חורין וסדקין שבבית אותן שכנגד הארוב' בודקין לאור היום וכו' עכ"ל משמע אפי' אין החמה זורחת ונ"ל דבחלון שיש בו מחיצה של זכוכית לכ"ע אסו' לבדוק כנגדו:

סעיף ב

(ה) ולא בנר:    הא דפלגינהו לאבוקה ונר של חלב ולא כתבינהו בחד בבא היינו משום דאבוקה איתא בגמ' לאסור ויש טעמי' הרב' שיתיר' להכניסו לחורין ולסדקין פן ישרוף הבית וגם משום דאורו לאחריו ומקטף קטיפי וא"כ אפי' בדיעבד צריך לחזור ולבדוק אבל נר של חלב נהגו להחמיר שיתירא פן יטוף על הכלים ועל הבגדים ובדיעבד יצא ושל שמן דינו כאבוקה שמתיירא להכניסו לחורין ולסדקין פן ישפוך השמן וא"ת של שעוה נמי מתייר' פן יטיף על הבגדים וי"ל דאפשר לתקנו בכף מלא גחלים:

(ו) אפי' קלועים:    לשון זה אינו במהרי"ל דמאי אפי' וכו' דודאי אם אינן קלועים שרי שיכול להכניס כל אחד לחורין ולסדקין ונ"ל דה"ק פשיטא אם דבקן ביחד ולא קלען דהוי כאבוקה אלא אפי' אם קלען סד"א דהוי כנר א' קמ"ל:

סעיף ג

(ז) שאין מסתפק:    ואוצרות שמסתפק ממנו ויש לו קבע שנוטל בפעם א' מה שצריך לסעודה א"צ בדיקה שאין רגילים ליכנס בו בפת:

סעיף ד

(ח) פחות מג"ט:    ואם התינוקות מצוים צריכי' בדיק' (ראב"ד ב"י):

סעיף ו

(ט) לול:    וה"ה קרקע הבית שתרנגולי' מצוים שם א"צ בדיקה (ב"י ד"ע רי"ו ורשב"א) והכל בו כתב צריך לכבד תחת המטות כי לפעמים החמץ נגרר שם בפי התרנגולים או לסבה אחרת עכ"ל נ"ל כוונתו דחתיכה קטנה התרנגולי' אוכלים אותו אלא דחיישינן שנשאר שם חתיכה גדולה שא"א לתרנגולים לאכלו לכן די בכיבוד וא"צ בדיקה, ועססי' זה ובמקום שאוכלין כל השנה וליכא שם תרנגולים צריך לבדוק תחת הספסלי' שא"א שלא נפל שם חמץ והוי כמו חמץ בבור (מהרי"ו):

(י) אבל לקמן וכו':    וא"כ כאן בש"ע נמי מיירי לאחר זמן איסורו והב"ח כ' דלקמן בחצר שרבים משתתפים בו והוי כחצר של הפקר ואף אם ישאר בו חמץ לא יעבור עליו אבל בחצר שלו אם היה ודאי חמץ צריך בדיקה דאין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש סימן תל"ח וכ"ה בגמרא דף ק' וכו' ומטעם זה צריך בדיקה ובחדר שרגילין לאכול שם אף על פי שיש שם תרנגולים דהוי ודאי חמץ וספק אכלוהו ואין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ד וקשה דאם כן מאי פריך בגמרא והא אמר רבא אמצעי של חצר א"צ בדיקה דלמא הכא מיירי בודאי חמץ אלא ע"כ אפי' ודאי חמץ א"צ בדיקה כדאיתא בגמרא דבאכילה איכא ספק שמא לא אכלוהו אבל ודאי גררוהו אמרינן וא"כ בשלמא בעכבר אף שגררה נשאר בביתו אבל עורבים מעלמא אתו ולעלמא אזלי וגוררין אותו למקום אחר ולכן שרי ואפשר דמ"ש הסמ"ק אבל ודאי חמץ לא היינו דלא תלינן שמא אכלוהו ואם העופות מצוים בחצר צריך לבדוק אבל אם העורבים באין ממקום אחר לכאן אמרינן ודאי גררוהו למקום אחר גם מ"ש הב"ח דבמקום שרגילין לאכול הוי ודאי חמץ נ"ל דהיינו דוקא אם אכלוהו סמוך לפסח אבל אם אכלו זמן רב קודם פסח וסמוך לפסח נשמר שלא יפול לשם חמץ א"צ לבדוק דלא מסתבר לומר דאם ראינו שגררה עכבר חמץ למקום שאין מכניסים בו חמץ זמן רב קודם פסח שיצטרך בדיקה שא"כ כל החורין שעכברים מצוים שם אפי' הגבוהים והנמוכים יצטרכו בדיקה שא"א שלא גררו עכברים לשם חמץ אלא ע"כ איכא כה"ג ספיקי טובא שמא גררוהו למקום אחר או שמא אכלוהו ושמא נמאס ונפסל מאכילת כלב ושמא נתכבד וכ"מ ס"ח דזה לא מיקרי ודאי חמץ דהרי כתב כותל שנשתמש בו חמץ כו' והני מילי בסתם וכו' ומה שכתב הב"ח בשם הרמב"ם וסמ"ג לא דק בלשונם דקאי על אוצרות ולא על רפת בקר ולולין ואפשר דכל ל' יום מקרי סמוך לפסח ולכן כ' במהרי"ל שלא ישליך חטים לתרנגולים במקום לח שלשים יום קודם לפסח ועיין סי' תס"ה:

סעיף ז

(יא) והשאר מבטלו בלבו:    דשמא נתגלגל שם:

(יב) בא לידי סכנה:    ואף על גב דשלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דשכיח היזיקא שאני ופריך הב"ח אמאי לא משני שמא תאבד לו מחט כמ"ש בס"ח ותי' דהכא אפי' בודאי חמץ א"צ להוציאו ול"נ דמשום קושיא זו אין הוכחה די"ל דשאני חור שמשתמש בו בכל יום ומהיכא תיתי שיבא עתה לחפש אח' מחט אבל בס"ח מיירי בכותל שנשתמש בו כבר ונפל ועכשיו אין משתמש בו חיישי' שמא יבוא עכשיו לחפ' אחר מחט שנאבד לו כבר והע"ש לא עיין בגמרא וכ' על הב"ח שלא הבין דמיירי שלא השתמש שם והוא לא הבין דאם לא השתמש שם פשיטא דא"צ בדיקה וכ"ה בגמרא בהדיא ע"ש ונ"ל דצריך לבדוק לאור היום כל מה שיכול וכ"מ מלשון רש"י דף ח' סוף ע"א:

סעיף ח

(יג) סכנת עקרב:    נ"ל דוקא במקום שמצוים עקרבים ולכן השמיטוהו הרי"ף והרא"ש ואפשר דבמקום שמצוים נחשים צריך לבדוק דלא ברי הזיקא כ"כ וכמ"ש סי' ק"ז ס"ג:

(יד) אחר שישלים בדיקתו:    דבשעת בדיקה אפי' מחפש אחר מחט ג"כ ה"ל שלוחי מצוה כמו האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בניו דהוי צדיק גמור אף על פי שמכוין להנאתו (גמ'):

(טו) שנאבד לו:    קודם לכן (רש"י) דבשעת הבדיקה ה"ל שליח מצוה ואינו ניזוק אפי' בממונו:

(טז) וה"מ בסתם:    אף על גב שנשתמשו בו חמץ מ"מ שמא יאכלוהו וספקי טובא איכא כמ"ש ס"ו:

(יז) מבטל בלבו:    לרש"י ור"ן הביטול דרבנן דכיון שיש עליו גובה ג"ט ה"ל כמבוער ולסמ"ק הביטול דאוריית' וכ"מ במ"מ עיין בבית יוסף סוף סי' תל"ח וא"כ אם לא ביטלו עד אחר זמן איסורו חייב לפקח הגל ולבערו כיון שאינו ברשותו לבטלו אבל אם נפל עליו גל גדול שאין בידו לפקחו והוא אבוד ממנו ומכל אדם מותר דלא קרינן בו שלך, וכתב ש"ג הואיל ולא עבר עליו בבל יראה מותר אפי' באכילה אחר הפסח ואין לחוש בו להערמה הואיל ונפל עליו מפול' ע"כ וצ"ע (ב"ח) והרשב"א בתשו' סי' ע' כ' שלהירושלמי חמץ שנפלה עליו מפולת מותר אחר הפסח אלא שרב האי ז"ל אסר וכ"כ הכ"מ פ"ג ועיין סי' תל"ו סס"א וסי' תמ"ח ס"ה:

סעיף ט

(יח) מרתף:    ודוקא מרתף שמסתפק ממנו לצורך סעודה שאין קבע לשתי' וכמ"ש ס"ג:

סעיף י

(יט) צריכים בדיק':    משמע דצריכי' בדיק' כדין דהיינו בליל י"ד:

סעיף יא

(כ) המכבד חדרו:    ויש נוהגין לבדוק אח"כ רק מקצת חדרים ולא יאות עבדי ואף על גב דבמרדכי מסיק הטעם דלא מהני בדיקה ביום שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה וא"כ איכא למימר דהיכא דעביד בדיקה כל שהוא באור י"ד סגי אחר הכיבוד מ"מ הרי כ' עוד טעם אחר משום שמא ישתכח בגומא וא"כ במה יצאו החדרים מחובת הבדיק' לכן צריך לבדוק בדיק' גמורה בכל החדרים עכ"ל ת"ה, ואפי' בדק ביום בחורין ובסדקין צריך לחזור ולבדוק בליל' כמ"ש רסי' זה מיהו אם בדק אכסדרה לאור החמה יצא וכ"מ בב"י סי' תל"ז בשם התוס', ומ"מ צריך לבדוק עכ"פ חדר א' בלילה שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה:

(כא) צריך לכבד:    דלא מבדיק שפיר בלא כבוד (מרדכי) ולכן נהגו ליטול נוצות ולכבד:

(כב) שנותנין בהם:    ומי שאין דרכו בכך א"צ בדיקה (ד"מ):