מגן אברהם על אורח חיים שכט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים שכט |

סעיף א[עריכה]


(א) ויבא לידי סכנה:    כגון שיש שם חולי או קטנים שאי אפשר להבריחם ונ"ל דאפי' אפשר להצילם דרך ר"ה מוטב לכבות דהוי מלאכה שאין צריך לגופה אבל זה הוי דאורייתא כמו שכתבתי סי' ש"ח סמ"א ועמ"ש סי' שכ"ה ס"ב:

סעיף ב[עריכה]


(ב) ופירש אחד:    אבל בשאר איסורים אמרינן כל דפריש מרובה קפריש כמ"ש סי' תל"ט בפ"נ הקילו (מ"מ פ"ב) וכ"ה בגמ' והע"ש לא דק וע' באבן העזר סי' ד' סל"ד דתינוק שנמצא בעיר שרובה עכו"ם אין מחללין עליו את השבת כיון דבכל יום ויום פורשים כלם ממקום קביעותם אזלינן אחר הרוב (מ"מ פט"ו מהא"ב ובית יוסף שם):


(ג) נעקרו כלם:    בזה אחר זה דאי בבת אחת הא נמי קביעי (או"ה):

סעיף ג[עריכה]


(ד) שנפלה עליו:    איתא בסנהדרין דף ע"ב הבא במחתרת בענין שמותר להורגו אם נפל עליו גל אין מפקחין עליו דגברא קטילא הוא וכ"כ הרמב"ם סוף ה' גניבה ועיין בחושן משפט סי' תכ"ה:

סעיף ז[עריכה]


(ה) שאם לא יניחנו:    וצ"ע דיניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת ואפשר כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו חיישי' שמא יעמוד אחד נגדם ויהרג ולכן מחללין אבל באדם יחיד יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת עיין מה שכתבתי סוף סי' רמ"ח: