מגן אברהם על אורח חיים רפד
סעיף א
[עריכה]כתב הלבוש תמהתי כל ימי שלא ראיתי נוהגין באחד מן המקומות לכתוב ההפטרות כדין ספר כמו שכותבין המגילה כי היה נ"ל שאין יוצאין בצבור כלל בקריאת ההפטרות שקורין בחומשין הנדפסים כיון שאין נכתבין ככל הלכות ס"ת או מגילה עכ"ל וכ"כ בהגהת י"נ ואני אומר שמנהג קדמונים הוא עיקר שכתוב בב"י סי' קמ"ד בשם ת"ה מה שמדלגין עתה מנביא לנביא היינו לפי שהפטרות שלנו כתובים בקונטריסים ואפשר לסמן למצוא מהר וכו' ע"ש, ואיתא בגיטין דף ס' שאסור לכתוב ההפטרה משום מ"ש ביורה דעה סי' רפ"ג ס"ב אלא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כלו' שאין יכולת ביד הצבור לקנות להם נביאים שלימים וא"כ השת' שנתגל' מלאכת הדפוס והספרי' ת"ל בזול אסור לכתוב הפטרות דהא קי"ל דפוס כתיב' מעלית' היא כמ"ש מ"ע סי' צ"ג ומ"ב ול"ח, ואי משום שכתובין בנייר הא כ' בש"ג רפי"ו דשאר דברים נכתבים בכל מיני צבעונים ולא בעי דיו ואם כן ה"ה דנכתבים על הנייר כמ"ש התוס' שם וה"ה שא"צ גליל' דוק ברי"ו ובתו' ועוד דמברכין על שיר השירים ואיכה אף על פי שכתובים בדפוס בנייר ועמ"ש סוף סי' ת"צ וכ"מ תשו' הרשב"א סי' תפ"ז דדוקא בס"ת אסור לברך כשכתובה בקונטריסים אבל על הפטרות לא קפדי' ע"ש וכ"כ הכל בו בשם הרשב"א וז"ל ובהפטרה ששאלת א"א [ר"ת אני אומר ב"ח דלא כב"י] שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה אפי' בלא ספר עכ"ל פי' אפי' אינה כתוב' על הספר מברכין עליה וכל זה ברור דלא כמה שנדחק הרב"י ע"ש ובקצת מקומות שקורין במנח' י"כ רק ג"פ בהפטר' יונה והשאר אומרים בלע"ז ואחר כך אומרים מי אל כמוך [מהרמ"פ ע"א וראב"ח ח"ב]:
(א) בלא ברכ' שרי: ונכון לקרות' עמ"ש סי' קמ"ג ס"ב:
סעיף ג
[עריכה](ב) אחריהם אמן: אין לענות אמן אחר וצדק שאינו סיום ברכה [טור]:
סעיף ד
[עריכה](ג) יכול אחר לאומרה: ול"ד למ"ש סי' רפ"ב ס"ה, דצריך לקרות בתור' שנית אף על פי שקרא כבר שאני הכא כיון שהפסיקו בקדיש מוכח' מילתא שקרא בעד המפטיר וכתב ב"י בסי' רפ"ב דיש מקומות נוהגים לכתחלה כשקטן מפטיר אז גדול קורא בתור' תחלה דזה כבודה שנא' שאין הקטן ראוי לקרות בתורה ע"ש אבל הריב"ש חולק ע"ז לכן כ' רמ"א דאין לעשות כן לכתחלה:
סעיף ה
[עריכה](ד) כמו בס"ת: וצריך לברך תחלה [הריב"ש] ועיין סוף סי' ק"מ דלהרמב"ם לא יברך והא דכתב סי' תקפ"ה ס"ג דלכ"ע אין צריך לברך וכ"ה סי' תרצ"ב ס"א שאני התם דכל ישראל מחויבים לברך על השמיעה ולכן כשבירך האחד בירך בעד כלם משא"כ כאן:
(ה) ושנים לא יאמרו: ובכתבי האר"י כתב אין די בשמיעת ההפטרות אלא צריך לקרות מתוך הספר והברכות ישמע מהקורא עד כאן וצ"ל דבגמ' מיירי שלא יקראו שנים בקול רם מפני שמי שאינו בקי לא יוכל לשמוע וגם הבקי צ"ל בנחת ויש למנוע שלא יתרגם הברכה ואם יתרגם שלא יאמר השם [ריב"ש שם]:
סעיף ו
[עריכה](ו) אין המפטיר: כתב ש"ל בשם הגאונים שאין לסלק ספר הנביאים עד אחר הברכה כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר ואיני מוצא לו טעם עכ"ל ב"י אבל גם בס' תניא כ"כ וכ"כ מט"מ והגמ"נ דהא בס"ת ג"כ אסור ליטול הס"ת עד אחר הברכה, כתב מ"ב סי' צ"ו צריך שיאמר סמוך לחתימה מעין חתימה לכן יאמר ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו בא"י מקדש וכו' וה"ה בכל י"ט עכ"ל, וקשה לשנות ולשבש כל הנוסחאות בא וראה כמה נדחק הטור סי' רל"ו במ"ש תמיד ימלוך עלינו ל"ו בא"י המעריב ערבים, וגם ברמב"ם כתוב כנוסח שלנו גם בב"ה אומרים יתברך שמך בפי כל חי תמיד לעולם ועד בא"י על הארץ וכו' דכיון דאומרים יתברך הוי מעין חתימה שפיר:
אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בבה"כ הולכין י' ומפטירין בבית ששם החומש, וגם יכולים לקרות ההפטרה בע"פ אם א"א בע"א כדאשכחן בכ"ג ביה"כ [מרדכי פ"ו דעירובין ראב"ח ח"ב ע"ג] עיין סי' קמ"ד, ובמ"ס פי"א דאין קורין ע"פ אלא כ"ג בי"ה:
סעיף ז
[עריכה](ז) העוסקים בצרכי צבור: הא שמתפללים ויפיל שונאיו היינו שונאים שבמלכותו דבכל העולם יש יהודים (מאור עינים), הגון לומר השכב' לאנשים בל' הקודש ולנשים בל' תרגום [ר"י לוי סי' ע"ב] הטעם דשל נשים מסתמא נעשים בין הנשים והם אין מבינים בל' הקדש אלא תרגום [כ"ה] ברגלים שנוהגין לומר מי שבירך לקברנים יאמרו קודם אשרי שלא להפסיק בין קדיש לאשרי עמ"ש סי' רצ"ב, כשמברכין החדש אין מזכירין נשמות רק למי שנקבר באותו שבוע [מהרי"ל]:
(ח) בימי הספירה: משום שהיו הגזירות באותו זמן ואפי' חל מילה בשבתות ההם אומרים אותו דהא אומרים אותו בחדש ניסן אבל כשחל ר"ח אייר בשבת א"א אותו אבל בשבת שלפני ר"ח אנו אומרים אותו ואין מזכירין בו נשמות אפי' בספירה [הגמ"נ]: