מגן אברהם על אורח חיים קסט
סעיף א
[עריכה](א) לשמש מיד: פי' דבר מועט וכ"מ ס"ג וסי' ק"ע ס"ג ואם התנה עמו בשעת שכירות שיתן לו מזונות כשאר בני הבית אין צריך ליתן לו מכל מין ומין רק ממין שיש לו ריח ומה"ט אין אנו נוהגין ליתן לשמש מכל מין ומין גם אנו מניחים לעבדים להוליך כלינו אחרינו לבית המרחץ ולנעול מנעלינו דהוי כאלו התנו על כך (של"ה) אבל בספרי דריש בו אי אתה רודה בפרך אבל אתה רודה בבן חורין בפרך עכ"ל ועבדי' שלנו כב"ח דמי ויכולין לחזור בחצי היום דאין להם דין עבד ונ"ל דבענין המאכל ל"מ תנאי כיון שהטעם משום צערא ודוקא בשמש שעומד ומשמש בסעודה כמ"ש רש"י אבל אם הוא מיסב בשלחן לית לן בה כנ"ל:
(ב) בידו: פי' ביד השמש דמתוך שהוא טרוד בפרוסה ישפך הכוס וי"מ בזמן שהכוס ביד האורח שמא יעיין בע"ה באורח שלא יחסר לאורחים וישפך הכוס:
(ג) ביד בע"ה: שמא יסתכל בע"ה וישפך הכוס:
(ד) מותר ליתן: דאין בע"ה מקפיד אם אורח אחד נותן לחבירו מאחר שזימן כולם עכ"ל משמע דלאחר שלא זימן אסור ליתן:
(ה) שנטל ידיו: משמע דוקא גבי שמש חיישינן מתוך שטרוד ישכח מליטול וכ"מ ברש"י אך בתר"י משמע שאפילו באחר חיישינן עיין ס"ב:
סעיף ב
[עריכה](ו) ויש מקילין: ונ"ל דאם יודע בודאי שלא יברך אסור, ועיין ב"י והב"ח כ' וז"ל דוקא בנטילת ידים אסור דתיכף בשעה שנותן ידו כדי לאכול עובר משום לפני עור וגו' אבל בברכה בשעה שנתנו אינו עובר ואם אחר כך לא יברך מה עלינו לעשות:
סעיף ג
[עריכה](ז) שהוא כנמלך: נ"ל דאם היה דעתו בשעת ברכה ראשונה על כל מה שיתנו לו אין צריך לברך וכמו שכתב סוף סי' קע"ז וכ"מ סימן קע"ט ס"ה וכן כתב הרב"י סי' קע"ד גבי שתיית מים: