מגן אברהם על אורח חיים קע

►| מגן אברהם • על שולחן ערוך אורח חיים קע |◄

סעיף א

(א) אין משיחין:    אפילו בד"ת (כ"ה בגמ') כל שלחן שלא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים, וכתב בשל"ה דילמוד ממש ולא יסמוך על ברכת המזון:

(ב) ידו א' ששפשף:    וצריך לברך ענ"י כמ"ש ססי' קס"ד דלא כאגודה, ומיהו אם אינו רוצה לאכול רק לשתות א"צ ברכה דמשום חששא א"צ ברכה:

(ג) אינו נוטל כלל:    ובלבוש כתב דוקא לאכילה אבל לשתי' צריך ליטול דיחשדוהו ששיפשף ולא נטל ול"נ דא"כ אפי' יצא לחוץ ולא השתין יהא צריך ליטול מפני החשד אלא ע"כ ה"ק דלמ' איכא דחזי ליה ששיפשף ולא חזי שנטל ויחשוד אותו משא"כ כשלא שיפשף ליכא למיחש להא וכ"מ בב"ח, ובקצת נוסחאות כתבו הג"ה למטה אאכילה וליתא וכ"כ האגודה דקאי גם אשתיה:

(ד) והפליג:    ומ"מ א"צ לברך המוציא כמ"ש רמ"א סי' קע"ח:

(ה) נוטל ב' ידיו:    ולשתיה נוטל בפנים כדלעיל כ"ה בגמ' ובטור וברמב"ם ולא ידעתי למה היפך הרב"י לשונם, ואפשר שס"ל דבהפליג לעולם נוטל בפני' דליכא אנינות דעת וכ"כ בת"ה:

(ו) שמא יאכל:    מ"מ נוטל בפנים כיון שהעיקר השתיה חיישינן שיאמרו שלא נתן אל לבו ליטול ידיו (של"ה) ועיין סי' רי"ב מ"ש:

סעיף ב

(ז) לשתות:    נ"ל דלאו דוקא לשתות ה"ה לד"א מחויב להמתין עליו וכ"מ מדסתמו הפוסקים ובגמ' ע"ש דלא כלבוש: איתא בתוס' בכורות דף מ"ד אין שותין מים בפני רבים אלא יהפוך פניו ושלא בשעת הסעודה אפי' בשאר משקין יהפוך, בכתובות דף ס"ה אשה שאין בעלה עמה אין לה לשתות יין ואכסנאי אפי' בעלה עמה אסור ואם היא רגילה לשתות יין בפני בעלה מותרת לשתות מעט שלא בפני בעלה ועיין באבן העזר ס"ע(?), ונ"ל דהוא הדין בשאר משקין המשכרין:

סעיף ג

(ח) מאכל השמש:    ומ"מ מדת חסידות ליתן לו מיד דבר מועט כמ"ש סימן קס"ט ואפילו אינו משמש בסעודה רק מבשל המאכל אפי' אין מזונו עליו:

(ט) מערה מן האילפס:    ובתוס' עירובין דף נ"ג ע"ב פירש בענין אחר ע"ש, ובס' ב"ש דף צ"א:

סעיף ה

(י) בעל הבית יעשה:    אמרי' בפסחים ספ"ז א"ל מ"ט כי א"ל תיב אפוריא ישבת (ולא ישבת על גבי קרקע) א"ל כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא מאי טעמא כי יהבו לך כסא קבלת בחד זימנא א"ל מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול וכתבו התו' אמאי דיתיב אפרי' ל"ש לו' אין מסרבין לגדול דדבר גסות ושררה הוא לא היה לו לישב אי לאו משום כל מה שיאמר בעל הבית עשה עכ"ל, וקשה מאי א"ל בסוף מאי טעמא כי יהבו וכו' הא כבר א"ל כל מה שאמר לך בע"ה עשה וי"ל דאף דמחויב לעשות מ"מ אין דרך ארץ שיעשה מיד עד שיפציר בו, אבל לגדול עושין מיד וכ"מ מקצת ברש"י ע"ש, ומ"ש חוץ מצא פי' הב"ח כגון שאמר לי' הבה"ב שילך בשוק לעשות לו איזה עסק א"צ לעשות כי אין זה כבודו לילך לשוקים שאינו מכיר בהן, ובמט"מ פי' ואם א"ל הבעל הבית לצאת מהאכסני' לא יצא כדאמרינן בעירוכין עד שיפשילו כליו וכן נכון, ואית' שם דאפי' אכסני' דאקראי אסור לשנות:

סעיף ז

(יא) לא יאכל:    פי' שלא יאחזנו בידו אף על פי שאינו אוכלו בבת אחת (ב"י):

סעיף ח

(יב) בבת אחת:    ואם משייר מעט לא הוי גרגרן אבל כששותיהו בשני פעמים הוי דרך ארץ:

(יג) כוס קטן:    פי' שהוא קטן מרביעית (של"ה) ואמרו בגמרא דיין מתוק או מי שכריסו רחבה מותר לשתותו בבת אחת והשמיטו רמ"א משום דמשמע ברש"י דדוקא ר' ישמעאל שהיה כריסו רחבה מאוד, וביין מתוק נמי נתת דבריך לשיעורין, מיהו נ"ל דאין שיעור לכוס רק הכל לפי מתיקת היין ורחבת כריסו, ולכן השמיט רמ"א דהכל נכלל בכוס קטן ומיהו בשכר שלנו בודאי שיעורו יותר מרביעית:

סעיף ט

(יד) מראשו:    פי' שלא יתחיל לאוכלו מראשו ובשבת יתחיל לאכול מראשו (אגודה שבת סי' ק"מ עיין סי' רע"ד ס"ב):

סעיף י

(טו) לא ישוך:    משום מאיסותא:

סעיף יא

(טז) לא ישתה:    דנראה כעושה לשרות המאכל שאוכל הרבה (לבוש ועב"ח ובל"ח):

סעיף יב

(יז) הגדול:    אפי' כל א' קערה שלו לפניו או במיני פירות שיש לכל אחד לפניו (ב"ח):

סעיף יג

(יח) תנו לי:    ואם נתנו לפניו לאכול א"צ שיאמרו לו שיאכל וראיה מאליעזר שאמר לא אוכל כו' והרי עדיין לא א"ל אלא א"צ אמירה (שלחן ארבע):

(יט) משום ריבית:    כלומר דמחזי כריבית עיין ביורה דעה סימן קס"ב ס"א בהג"ה. בענין דברים המשכחים את האדם כגון זתים וכיוצא בהם אין זה אלא בע"ה אבל המאכל בכונה כנודע מוסיפין לו זכיר' כי הוא מתקן אותה אך צריך ליזהר מאוד שלא לאכול לב בהמה חיה ועוף, האר"י היה אוכל עשבי המדבריות שאין נזרעים ע"י אדם לקיים ואכלת עשב השד' (כתבי'):

סעיף יד

(כ) פרוסה:    שמא תפול לתוך הקערה ותמאס, אל יחתוך בשר על גבי היד אלא על גבי השלחן (גמר'):

סעיף טז

(כא) ויתן לחבירו:    שמא מחמת הבוש' יקבל חבירו ממנו וישתה בע"כ וימות:

סעיף יח

(כב) לא יקח חלקו:    דהוי כאלו מואס במה שנתן לו בע"ה לפיכך יניחנו תחלה (ב"י), בחולין ד' ו' מביא (רשב"א) תו' עבד שאוכל משל רבו קוצה ונותן פרוסה לבנו ולבתו ולעבדו של אוהבו ואינו חושש משום גזל בע"ה שכן נהגו עכ"ל ונ"ל דהכל לפי מה שהוא המנהג ובאתרא דקפדי אסור, כשעושה סעודה ד"א להשקות בעצמו למסובין כדאי' בקדושין דף ל"ב:

סעיף יט

(כג) אורחים:    ל' הרמב"ם אין לאורחים ליטול כלום ממה שלפניהם וליתן ביד בנו וכו' שמא יתבייש בע"ה שהרי אין לו אלא מה שהביא לפניהם כו' עכ"ל משמע דאם הרבה לחם על השלחן שלא יחסר להם רשאים ליתן להם וכמ"ש סי' קס"ט ס"א, וביש"ש פג"ה ס"כ כתב דדוקא לעבדו אסור אבל לשמש המשמש בסעודה שרי: