מגיד מישרים כי תבוא
<< · מגיד מישרים · כי תבוא · >>
אור ליום שבת כ"א לאלול ה' עמך וגומ' רק כי תמעט בהנאות ותכוין בתפלה. והא שדרוני לאולפא לך רזא בפרשתא דא קדישא דהא רזא דבכורים ייחודא דכנסת ישראל בבינה דהא בינה ביכורים דמינה מתחיל לאתגלאה שפעא קדישא בעולם הבנין וכנסת ישראל ביכורים דמינה אתיא שפעא לעלמין ומינה שריין למיעל מאן דבעי ברזא דספירן מתתא לעילא ואין מביאים בכורים אלא משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל דאינון רמז לשבע ספירות הבנין ומייתי להו לכהנא דאיהו איש חסד לייחדא כלהו ספירן בחסד והיינו אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ברזא דששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. ואמרת אליו הגדתי היום לישנא דאמשכותא והכי קאמר אמשיכות יומא דין לה' דאיהו תפארת. אלהיך דאיהו חסד. אי נמי פחד ומתייחד בה' דהוא תפארת. כי באתי אל הארץ היינו ארץ החיים תתאה ועילאה. ובכן ואתה שלום:
אור לט"ו לאלול שנת השכ"ט יום ברית הילד י"א ה' עמך וגומ' הלא עם היות כי הרבה הפרדת מחשבתך ממני הנה אשוב אליך כאשר בתחלה בגיז דתנדע סגיאות טובתי ורחמי וחסדי. הימים הראשונים יפלו ועתה אכרית עמך ברית חדשה ואשיבה לך ששון ישעי ורוחי נדיבה אסמכך רק שתדבק בי ביראתי במשניותי ולא תפריד מחשבתך ממני אפילו רגע וחזור ובנה מה שהרסת ותפור מה שקרעת ושמא דילד דתימול יומא דין יהודה והוא יהיה סימנא לך בתודה ותשבח לה' אשר הפליא חסדו ורחמיו עמך להאיר אליך פניו והא ממרי בסעדך לזכותך להדפיס ספר כסף משנה וספר קופת הרוכלים ולחבר כל מה שבדעתך לחבר ועל המשנה ועל המקרא וכל העולה על לבך על תורתי ולירד לחכמת הקבלה יותר מהרא"ש שבמירון והוא ייתי למילף מינך להן חזק ואמץ ואל תפריד מחשבתך ממני אפילו רגע ואני זאת בריתי אתך אמר ה' וכו' תורה מחזרת על אכסניא שלה. והא קב"ה וכל בני מתיבתא וכו' וצדיקייא תבעין בשלמך וכו'. וכתוב כל מאי דאימא לך ולא תזלזל ביה כדעבדת ביומי קדמאי. ולמען תכיר כי אני משיב לך ששון ישעי ורוח נדיבה אסמכך שדרוני לגלאה ולאודעותך בפרשת' דא פרשת בכורים דהא אינון רמיזי למאי דאתי מחכמה דהא חכמה אקרי בכור ואינן באים אלא משבעת המינים רמז לשבעת ספירות הבנין ואינם באים אלא מארץ משום דז' ספירות הם בארץ העליונה ובארץ התחתונה שהם תרין ההי"ן ואין מביאי' בכורים דחוצה לארץ שלא לתת מקום לההוא סטרא דקדושה:
והיינו פלוגתא דחכמים בעבר הירדן משום דעבר הירדן אינה כל כך בסטר קדושה. ותדע דהא הוו בה שלשה ערי מקלט ובכל ארץ ישראל תלת משום דאית לסטרא ההוא קצת חולק ביה נפישי רוצחים ומשום הכי אמר רבי יוסי הגלילי אין מביאים בכורים ממנה והיינו טעמא דגר אינו מביא בכורים אלא אם כן היתה אמו מישראל דאית ליה שרש דקדושה. והוה לי לאורכא עמך דהנה עתך עת דודים אלא דמטא עידן צלותא אבל עוד אאריך עמך רק כי תדבק בי במשניותי בעבודתי ביראתי ולא תפרי' מחשבתך ממני אפי' רגע. והא שבעה עולמין דאמרית הא אהדרו לאנהרא קדמך ובכן שלום לך וכל אשר לך שלום:
על דבר השכחה אשר שאלת כח לזכור מה שתקרא שלא תשכח אותו בטבע או בשמות הדרך היותר נקל הוא סוד שזכור תזכור סוד האלפא ביתא אות הז' שבעה פעמים בבקר בבקר ולא תשכח מה שתקרא בבקר הפנים אל פני מזרח ואח"כ תזכור אותו פעמים לדרום ולצפון ולמערב ותזכור כי סוד הזי"ן הוא השמטה העליונה בסוד ז' פעמים שבעה ושיעלו לחמשים שערי בינה וסוד הזי"ן יפתח לך שערי חכמה העליונ' ועם זה הסוד לא תשכח דבר בזוכרך אותו וכל פסוקי זכירה תאסוף אותם ותזכור אותם עם הכוונ' הזאת ושסוד הז' שמות יהיו עמו יחד בסוד זי"ן אזי תזכור מה שתקר' ובטבע ובמלאכה יעשה הדבר הלזה קח אגוז מושקאד' וגינס"א וקניל"א ופרח מאסיאה וזעפראן ועם זה יוסר כח השכחה כנודע ובמלאכה סוד ה' ליראיו:
אור לי"ה הלא רזא דגליתי בענין קליפי' רזא עמיק' הוא ובכל קליפ' אי' כמה גניזין דמניהון יקום בר נש למנדע גניזין דסטר קדושה והלא לעילא מהנך שמנה קליפין דאמרי' לך איכ' לבן הארמי דלא למגנ' נסי' יעקב תרין בנתי':
והלא שמא דדכרנותא דאמרית לך דא הוא דקדם דתשרי למילף מאי דתבעי תימא קרא דזכור דבר לעבדך על אש' יחלתני י' זמנין ואזדהר דבמאי דתקבע למילף בההוא זימנא לא תפסוק כלל בשו' מילה ממילין דעלמ' ובהכי אדכר לך כל מאי דתילף בההיא שעתא וכן בכל זימנא וזימנא. ורזא דמילתא דהאי קרא אית ביה ו' תבין וי' זמנין שית סליק לס' לקבל ו' ספירן דסלקין לס' ואית ביה כ"ב אתוון במנין אתוון דאורייתא דאינון לקבל י"ס וי"ב הויות וי"ב זמנין כ"ב סליק לך לקבל עשר ספירות דכל חדא כלילא מדינא ורחמי אשתכח דסלקין לעשרין וכל חדא כלילא מי' אשתכח דסלקין ל"ר הא הכא ר"ך:
ורזא דביכורים וכל מילין דראשית דאינון לקב"ה אינון רמז לכתר עליון דלית לן תפיסה ביה אי נמי רמיז לכ"י דאיהי ראשית מתתא לעיל' למרמז דכל שפעא דאתי לעלמא על ידהא אתי. וכד הוו מסקי בכורים היה השור הולך לפניה' וקרניו מצופות זהב רמז למדת הדין דאיהי מתבסמא ע"י בכורי' וכמו דאמרו חז"ל כל השקפה הכתוב' בתורה היא השקפה לרעה בר מהשקיפה דבכורים דגדול כחן של עושי מצות שהם מהפכין מדת הדין למדת רחמי'. וקרניו מצופות זהב למרמז נמי דינא. וכן עטרת של זית בראשו דאיהו רמיז נמי דינא. החליל היה מכה לפניהם רמיז נמי לדינא ברזא דלויים ממונים על השיר. הפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתם להקביל פני שכינה דאתיא עמהון והיינו אם בא חכם לעיר הקביל פניו דמצוה למיפק לאורחא לקבלא אנפוי דהא כיון דכמה מיני סכנות שכיחי באורחא ואי לאו שכינתי דמתלוה בהדיה לא הוה משתזיב הילכך בעי למיפק לאקבל' פני שכינתא דאתיא בהדיה והיינו רזא דאשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. והיינו רזא דאלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחדש דיים דהא כד סיהיא אתמלייא איהו שלימו דשכינתא ובעי לאתקבלא אפהא וכד אתון אזלין על קברי צדיקיי' אי באורחא אתון עסקין באורייתא הא שכינתא נפקאת לקדמותכון. לכן הדבק בי ובתורתי ובמשניותי וכו'. בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך בשכבך ממש כד"א בשכבך ובקומך דהא כד את נאים מגו הרהור' דמתנית' ז' עולמיתן דידי נטלין יתך. וכד את מקיץ מגו דנאימת בהיהור' דמתניתא הא איהי ממללא בפומך ורחושי קא מרחשן שפוותך:
אור ליום שבת ח"י לאלול חזק ואמץ וגו' ה' עמך וגו' רק כי תדבק בי וביראתי ובתורתי ואל תרפה מלהרהר בתורתי אפילו רגע. והלא אתמול בההו' פורתא דאוליפתון תקנתון להן הזדהרו טובא כי התרפית ביום צרה סר כחך. והא בפרשתא קדישתא דא איכא למידק אמאי בספרי קדמאי לא איכתיבת פרשת בכורים ואי הוה בעי למהדר ולמתני ליה אח"כ בהאי ספרא כיון דאקרי משנה תורה שפיר. אבל דלא למכתב לה בספרי קדמאי אמאי. ותו אמאי איחר מלמכתב פרשת בכורים עד הכא הוה ליה למכתב ביה בפ' ראה מקמי פ' מעשרות. ותו אמאי לא אתחייבו בכורים עד אחר שעברו ז' שכבשו וז' שחלקו נהי דעד ז' שכבשו לא אתחייבו אבל ז' שחלקו אמאי. ותו האי דקאמר הגדתי היום וגו' אמאי אצטריך למהוי עם הבאת הבכורים בלא בכורים הוה מצי לאודויי קמי קב"ה. ותו אמאי אומר ארמי אובד אבי ולא שרי מאברהם דהוא רישא דאומה. ותו אמאי סמך לפ' בכורים פ' כי תכלה לעשר. ותו אמאי בתרי שתי קדמאי הוה מעשר שני ובשתא תליתאה הוה מעשר עני. ותו אמאי סמיך להאי פ' דמלטטיא. ותו אמאי הוו י"א ארורים ולא י"ב כמנין שבטייא ואע"ג דאמוי רבנן משום דראובן לאו כדאי הוא. ותו אמאי פרט הני פקודין טפי מאחרנין ליסמוך על ארור אשר לא יקים דכליל כל פקודי אורייתא. ותו אמאי האריך בכל כך קללות כיון דהאי ספרא רמיז בה"א בתראה הוה ליה לחייסא על בנאה. ותו אמאי חתם בקללה ולא בברכה ולא בנחמה ומאי דאמר שמעון קדישי היינו לומר דאינון גופייהו יזדבינון לעבדים ולא יהא מאן דיזבון יתהון מדחילו דיהא להון מישראל הא אף ע"ג דבשום זמנא הוה או יהא כההוא גוונא מ"מ כיון דלא הוה הכי בכלהו זימני ליכא לאתיישבא ביה:
אבל רזא דמילתא דבסוף אידך פרשתא פקיד על מצות עגלא ערופה וטעמא דההיא מצוה משום דבקטילו דההוא חלל איתקף סטרא מסאבא מתרי טעמי חדא דשלט בבנאה דמטרוניתא וקטל חד מניהון ותו דקטל ליה בדרך אכזריות דאי הוו קטלין ליה ב"ד היו בוררין ליה מיתה יפה. ותו דע"י שליטו דשלט ההוא סטרא בההוא חלל אסתאב נפשיה דההוא חלל בההוא סטרא והא מלכות רמיז בעגלא ואידך סטרא רמיז נמי בעגל' דכל מה שברא קב"ה ברא כנגדו ואקרי עגלא יפיפיה דאיהי מתחזייא יפה כדכתיב בזוהר' קדישא ועליו אמר שלמה מרבדים רבדתי ערשי וגו' ופלחי טעוותא הוו עבדי פולחנא נוכראה לאמשכא עלייהו שפעא מהנך סטרי וקב"ה פקיד לישראל דלא יעבדון הכי משום דשפעא יטיבו דממשיך מהנהו סטרי דמי למאן דאזיל בהאי זימנא ומתדבק באומיא דמשפיעי ליה יקר וטיבו ועותרא וההוא שפעא געלא ומטולא איהו והכי הוא שפעא דנגיד מהנהו סטרי וקב"ה פקיד דיעבדון מילין לשמא קדישא דכל הנקרא בשמי ולכבודי וגו'. ולהכי פקיד דיסבון עגלא לקבל עגלא יפיפיה דאיהי ההוא סטרא ויחתון יתה לנחל איתן אשר לא יזרע וגו' דמדי דלא עביד פירין רמיז לההו' סטרא כדאיתא בזוהרא קדישא ונחל איתן דאיהו קשה רמיז נמי לההוא סטרא והוו ערפין לה דאיהי מיתה אכזרית כי היכי דעבד ההוא סטרא לההוא חלל וע"י ההוא עובדא משתליף נפשא דההוא חלל מההוא סטר' ובהכי מתקן פגימו דה"א בתראה. והאי הוה פלוגת' דת"ק ור"י בזקניך ושופטיך דמר אמר שלשה ומר אמר חמשה למ"ד שלשה רמיז לשלשה עדרי צאן רובצי' עליה דאינהו איבעו לנקמא נוקמ' דמטרונית' והיא כבודה בת מלך פנימה. מאן דאמ' חמשה לרמוזי דה"א בתרא' גופה תיקום נוקמאה. והוו אמרי ידינו לא שפכו את הדם הזה כלומ' לאו אנחנ' מצטערין על דמא דא דהא פרע חובי'. קב"ה לא עביד דינ' בלא דינ' אבל אנחנ' מצטערין על דידינו לא שפכו את הדם הז' דהוה נפקא ע"י סטרא דקדוש' ולא ע"י דההוא סטרא. ותו דהוו מבררין ליה מיתה יפה ועינינו דהיינו סנהדרין דאינון עיני העדה. לא ראו בדינו דהוו מהפכין בזכותיה. ולא הוה משתאיב נפשיה בההיא סטרא. והשתא ע"י האי עובדא דעבדוה הא אשתליף נפשיה מההוא סטרא ואתדבק בסטרא דקדושה. כפר לעמך ישראל כלומר קנח והעבר רוח הטומא' דלא יקרב להו דכפר לשון קינוח כמו בעא לכפורי ידיה בההוא גברא. אשר פדית ה' כלומר כי היכי דהוו בגו סטרי מסאבי ופרקת יתהון מתמן ואעברת מניהון רוח הטומ' הכי אעבר יתיה עכשיו. ונכפר להם כלומר ע"י האי עובדא יתקנח ויתעבר רוח הטומאה אפי' מדמא דההוא חלל דאע"ג דדמא איהו מדורא מסטרא מסאבא הכא ע"י האי עובדא יתעבר מניהון ומתמן. והא כללות דהאי עובדא תלי ברזא דנפש רוח נשמה כמא דאוליפתך ברזא דחליצה דהא נפיקו דעגלא איהו עובדא ממש ואיהו לקבל נפש ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה לקבל נשמתא דאיהי דקיקה והכי הוי דבורא ורחיצת ידים הוי לקבל רוח דאיהו ממוצע בין תרוייהו והכי האי רחיצה לא הויא עובדא שלימה דלא הוי אלא לאעברא מסאבותא ובה משתלמי נמי. ומשום דהאי עובד' איהו לאהדרא נפשא דקדוש' לאתרא דבהכי הוי שלימו דסטרא דקדושה להכי סמך לה פרשת בכורים דעניינא דילהון הוי כי האי גוונא דפירי ידיע דנפקי מכ"י ולהכי מייתי בכורים לאהדרא היכא דנפיק מינה ומנח להו בטנא דרמיז לה ומייתי להו לגבי כהן דאיהו איש חסד דאיהו ראש ז' ספירות הבנין. והניחו לפני מזבח ה' דרמיז בבינה והכא נמי מתייחדי והכא נמי בעובדא דלקיטה והנחה בטנא והבאה אינון עובדי. ואינון לקבל נפש. ואמרת אליו הגדתי וגו' ארמי אובד אבי איהו לקבל נשמה ותנופה והנחה לפני ה' זהו אינון עובדי ולאו עובדי לגמרי ותו לקבל רוח דאיהו ממוצע בין נפש לנשמה. ואין מביאין בכורים אלא משבעת המינים דאינון לקבל שבע ספירות הבנין וכל אינון איבין תלי מניהון. וכן אין מביאין קודם שבעה שכבשו דלא ליהוי רשותא אחרא בארעא. וכן אין מביאין קודם שבעה שחלקו דכל זמן שלא חלקו אכתי הוה לההוא סטרא קצת תפיסו תמן דומיא דהיכא דאית ביה קליפה מרירה דממרר לקצת מאיבא וכן כד מקלפין קליפ' מאיבא לא אפשר אלא א"כ יקלפון קצת מאוכל ומשום הכי אבעי ליה דלא אשתאר לקצת מאיבא שום צד תפיסה לההוא סטר באיבא ולא בארעא כד ייתון בכורים. ומ"ה אין מביאין אותם אעפ"י שכבשו עד שיחלקו. ושארי מארמי אובד אבי משום דאברהם ויצחק אע"ג דהוו להו ישמעאל ועשו לאו רבות' עבדו לאחוהון דאיכא למימר דאחוה גרמא להון אבל ארמי דלא הוה ליה אחוה עם יעקב הא ודאי הוה מאב' ליה אי לא דחס קב"ה עליה. ותו דהכא רמיזו ארבע גליות. ארמי היינו גלות בבל וקאמר אובד אבי משום דבזמנא קלילא נסבו נשים נכריות ואבדו יהידותא וייחס אבהותא דיליהון. וירד מצרימה וגו' וירעו אותנו וגומ' רמיז דבגלות מצרים משתעי. ויענונו רמיז לגלות יון דעניונא בכמה עינויין וגזרות. ויתנו עלינו עבודה קשה רמיז לגלות אדום דאתמשך כל כך זמנא וגזרו כמה גזרות. ומכל מקום עניינא דבכורים ועגלה ערופה איהו לאהדרא סטרא דקדושא לאתרא דבהכי הוי שלימו דשפעא וברכתא נגיד בכל עלמין:
והכי הוי סילוקא דצדיק מעלמא ומשום הכי פקיד קב"ה לא תתגודדו וגו' דאנהו דפלחי טעוות' הוו מתגודדי' על מתיהון משום פגימו דמטי לסטר מסאבא דיליהון. במיתת ההוא מיתה דיליהון. אבל דישראל לאו הכי אלא כי היכי דכי מתיליד רביא חדין כולי עלמ' בגין דאתי שפע ברכה לעלמא במיתי נפשא חדתא לעלמא. הכי נמי בסליקו דצדיקייא נפקין כמה משריין קדישין לקדמותיה ובהכי מתקדשי עלמין כולהו ומתוסף בהו רוח קודשא והיינו רזא דרבי כד נח נפשיה דעליוני' מבקשים את רבי ותחתוני' מבקשים את רבי ואע"ג דעליונים ניחא לון דצדיקי דיהון בהאי עלמא ומולפי עלייהו זכו קמי קב"ה היינו מקמי דמטא זמנייהו לאסתלקא מעלמא אבל כד מטא זמנייהו לאסתלקא מעלמא אינון מהדרין דיסתלק מעלמא כי היכי דיסתלקו אינהו בסליקו עלאה משל למה"ד למלך שמסר בריה לפרגודא דכל עבדי מלכא דיכלין למילף זכו על ההוא ברא דמלכא אינון מסתלקין בסלוקא עלאה קמי מלכא וכד מטי זימנא לאסתלק' מההוא דוכתא ולסלקא לדרגא דמלכותא כל מאי דיכלין למעבד דיסתלק לעילא עבדין דבסליקו דיליה דמלכותא מסתלקין אינון בסליקו עלאה טובא והכא נמי כל זמנא דצדיקא איהו בעלמ' עילאי כולהו מולפי עליה זכותא דיתקיים בעלמא כי היכי דיעביד עובדין טבין דע"י כך מסתלקי אנהו ונתעלו וכד מטא זמנייהו לאסתלקא מעלמא עילאי מהדרי ובעו דיסלק מעלמא כי היכי דיסתלקו אינהו בסלקותא עלאה טובא יתיר דכד מסתלק' צדיקיי' מעלמא כמה משריין דקדושא נפקין לקדמותיה ובהכי מתפתחין כמה מבועי שפעא וברכה ומתברכין עלמין כולהו. ושפחתו של ר' היינו גופא דיליה דאיהו מלבוש' דנפש' דהוה זכיך ובריר וכשזקף י' אצבעותיו וגו' ואמר לא נהגתי אפילו באצבע קטנה וכו' דהיינו כ"י דאיהו קטנ' וכל הנאין וכסופין בה תליין וכיון דאמר דלא אתהני בה ממילא משמע דלא אתהני כלל וכיון דחזא גופא דמטא זימנא לאסתלקא מעלמא הוה מהדר לאשתארא בעלמא קצת כדי לקיימ' שום מצוה בההיא שעתא ומ"ה אמר יהי רצון שיכופו תחתונים וכו' וכיון דחזא דהוה מצטער טובא ומגו צערא לא הוי יכיל למעבד שום מצוה אמר כיון דכן הוא יהי רצון שיכופו עליונים. הא קאמרן דבאהדרותא דנשמתא דצדיקא לאתרא מתוסף קדושה וברכה לעלמא והיינו טעמא דעגלה ערופא ודבכורים כדאמרן וטעמא דבתרי שתא קאמ' מעשר ב' ובג' מעשר עני היינו דב' שני קדמאי רמיזין לחסד וגבורה דאינון תרין וב' שני תניינ' רמיזן לנצח והוד דאינון נמי תרין ושתא ג' רמיזא בננסת ישראל דמקריא עני והאי מצוה רמיז' נמי בנפש רוח ונשמה דהא כ"י רמיז לה נפש ויסוד דאיהו בין נצח והוד רמיז לרוח ותפארת דאיהו בין חסד וגבורה רמיז לה נשמה והשת' דהאי ג' מצות עגלה ערופה ובכורים ומעשרות כל חדא רמיזא לנפש רוח נשמה הא אינון תשעה לקבל תשע תקיעות דר"ה דאינון שלש של ג' ג' לקבל עשר ספי' דעשיראה כלילא מט' ובתר דאשתלימו ואתכלילו בי' ספירן אתחזו לקבלא לווטיא אינון י"א לקבל כתרין דההוא סטרין דאינון י' וחד על גביהון לקבל ספירן דקדושה דגם את זה לעומת זה עשה האלהים ורזא דנקט הני פקודייא טפי מאוחרנין ליתבא האי אצטריך למנדע כל דרגי וכתרי דההוא סטרא ובתר הכי למנדע רזי דהני פקודייא ומניה תנדע אמאי אכתיבו הני פקודייא גבי לווטייא טפי מאחריני ועוד אתן את דודי לך. ובתר הכי אתחזו לווטיא יתהון במוסרא דמוסרא איהו שלימותא טפי מברכתא ואילו הוו בני נשא ידעין שלימותא דמוסר' הוו קריין ליה תדיר והוו חדאן ביה טפי ממאי דחדאן בברכתא ואע"ג דבכל פרט ופרט איכא תלי תלים של הלכות ועוד תדע קצת מניהון מ"מ כלילא דיליה איהו לאזהרא לישראל מלמיחב ואידך מוסרא והאי דמו למוסרא דאבא ואימא דאימא רחימא טובא לברא וכד לקי ליה לקי ליה ברחימו ואבא לא מגזם ליה כולי האי ולקי ליה בקשיו טפי. והכי מוסרא קמא הוי מאבא דהא ארבע' ספרי קדמאי רמיזו בספירן עילאין ולהכי קללות דבתורת כהנים הוו חמירין ותקיפין והני קללות דבמשנה תורה הוו מאימא דאיהי מלכות ולהכי הוו קללות דבה טובא בשיעור' וקלילין בתוקפא דלא הוו תקיפין כ"כ כמו קללות קדמאי. ומאי דכתב בהו והתמכרתם שם היינו בזמן שמד' דתעבדון גרמיכון כאילו אתם מזדבנין שם לעם אחר כעבדים ואמהן כי היכי דיחפון עליכון ואין קונה כלומר ההוא זבינו דיליכון לא יהא באורח מכר וקנין אלא דתחזון גרמיכון כאילו אתון מזדבנין ולא אתון מזדבנין. ובמאי דאמרית לווטייא הוו טבין טפי מברכאן דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס וגו' דהא איכא למידק מאי מוסר ומאי תוכחת ואמאי גבי מוסר נקט תמאס וגבי תוכחת נקט תקוץ ותו אמאי כי את אשר יאהב ה' יוכיח דמהדר לאל תקוץ בתוכחתו. ואמאי לא אהדר נמי למוסר ה' אל תמאס כי היכי דאהדר לאל תקוץ בתוכחתו:
אבל פירושא דמלתא דמוסר מקרי מאן דמייסר לבריה או לחברי' מלמיהך באורח בישא. ותוכחת הוי מאן דמדריך ליה באורח טבא דמוסר הוי סור מרע ותוכחת הוי עשה טוב. ומשום דכד מפרישין לבר נש מאורחא דתפנוק דיליה איהו מאיס למאן דמפרי' ליה להכי קאמר גבי מוסר אל תמאס. ומשום דכד מוכיחין לבר נש למיהך באורח טבא והדר מוכיחין ליה כמה זימנין איהו קץ בכל כך זמנין דמוכיחין ליה משום הכי גבי תוכחת נקט ואל תקוץ והדר קאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח משופ דבתורה איכא כמה וכמה זימני מזהר למיהך באורח טבא ואיכא למיחש דיקוץ בר נש בהנך תוכחת ואמר אל תקוץ בהם דמשום אהבה רבא דאית ליה עמהון מהדר ליה זימנין סגיאין לאוכחא יתהון והדר קאי לרישא דקאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס. ואמר וכאב את בן ירצה כלומר דבר נש מתייסר מבעלי דבביה דאי בעל דבביה מחרף ליה בעבירה דאיהו עבד איהו אזדהר מלמעב' ההוא עבירה כי היכי דלא יחרף ליה חבריה אשתכח דההוא בעל דבביה הוה סבה למהדר האי גברא בתיובתא מההוא עבירה אבל ההוא בעל דבבו לא אכוון לכך. אבל כד קב"ה מייסר לבר נש אינו על הכוונה הב' אלא על הכוונה הראשונה כי היכי דלשבוק אורחא בישא והשתא קאמר כיון דקב"ה לא מייסר לך אלא כדי לאפרשא לך מאורחא בישא ולא איבעי לך דלא תמאס אלא דתרחם ליה כיון דמכוין להנאתך ולטובתך ולא לחרפא לך כעין ההוא בעל דבבך דמחרף לך והיינו דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך כלומר איהו מכוון לייסר יתך כאב דמייסר לבריה דאיהו מכוין לאפרשא ליה מאורחא בישא ולא כההוא בעל דבבא דחברי' מתייסר על ידיה דלא אכוין איהו להכי. אם כן דין הוא שתקבל מוסר דקב"ה ברחימו סגיא וכו'. ואתה שלום: