מגיד מישרים נצבים
<< · מגיד מישרים · נצבים · >>
שבת פ' נצבים. איכא למידק אמאי אצטריך למהדר לאעלא יתהון בקיימא הא כבר עלו בסיני בקיימא, ותו דחזינן דמשה רבינו ע"ה אמר לעברך בברית וגו' ולא חזינן דישראל אתיבו מידי, וכי תימא דמסתמא אתיבו ליה מלתא וקבלוה אלא שהכתוב קצר, קשה דא"כ מאי האי דאמור רבנן מכאן מודעא רבא לאורייתא דכפה עליהם הר כגיגית, וכי הדור קבלוה בימי אחשורוש נמי איכא למימר דהות בה מודעה שהרי היו מסורים להשמיד להרוג ולאבד. ותו דהיכי אפשר לומר דלא קבלו אורייתא בהר סיני אלא מגו אונסא דכפה עליהם הר כגיגית דהא חזינן דברצון טוב קבלוה עלייהו והקדימו נעשה לנשמע. אבל תירוצא דמלתא דבסיני אע"ג דהקדימו נעשה לנשמע היו אנוסים, לפי שהיו במדבר שמם ולא היו יודעים שום דרך ולא היה להם שום מזון כי אם המן וזהו דוגמת כפיית ההר כגיגית, ומשום הכי השתא דהוו בסוף הארבעים והיו בבחירתם רצה מרע"ה להעבירם בברית, משום דהוה אפשר למיסק אדעתא למהוי מודעה רבא בקבלה קמייתא, והיינו דאמר להו פן יש בכם איש או אשה וגו', כלומר ח"ו מלחשוב כי האי מילתא על כולהון, אבל אי אפשר למיסק אדעתא כי האי מילתא הוא איש או אהבה (אשה?) וגו', ואינון לא אהדרו ליה מידי משום דשתיקה כהודאה דמיא ואכתי הוא מודעא. דאיכא למימר דשתיקה לאו כהודאה דמייא ומשום הכי הדור וקבלוה בימי אחשורוש:
אור ליום שבת כ"ה לאלול. חזק ואמץ וגו' וכל אשר אתה עושה ה' מצליח ויצליח, רק כי תדבק בי בתורתי וביראתי כאשר עשית בקצת שבועות וכמשפטן דלא לאתנאה ממילי דעלמא כמו דאזהרתיך ולא כאשר אתה עושה, רק תדבק בי כאשר צויתיך ואזהרתיך ואהיה עמך, ואזדהר למגמר למנדע כל שיתא סדרי משנה קודם יום הכפורים, ואזדהר למגמר קבלה ולא תתרפה מינה בשום פנים דהא לך זמן רב דאתרפית מינה ולית את ידע כמה עלויא למגמר בה.
חשף ה' את זרוע קדשו וגו', הא איכא למידק מאי ניהו חשף מה לי דיהא זרועא חשיפא או מכסייא. ותו אמאי קאמר וראו כל הגויים דמשמע דישראל לא יראו.
אבל רזא דמילתא דזרוע היינו סטר שמאלא, וקאמר דיפריש מניה קב"ה קליפין דמדביקין ביה ויהא קודשא לחודיה והיינו זרוע קדשו. וקאמר חשף דיהא זרועא קדישא מגלייא ואז ייחזון עממיא דלית תוקפא בקליפייא אלא כל תוקפא איהו בקדושה, והיינו ישועת אלהינו דהא אלהינו דאיהו רמיז למידת הדין איהו עביד ישועה, והם עמך ונחלתך וגו' כלומר דישראל נשמתהון מסטרין עלאין ולהכי רחים קב"ה להו, דהא עשר ספירן אינון וישראל אינון לקבלייהו, דהא כהנים לויים וישראלים רמיזי לחסד גבורה ת"ת. ובכהני איכא תלת דרגין כהן גדול וכהן הדיוט וכהן משוח מלחמה ואינון לקבל חסד נצח מלכות. ובלויים איכא נמי תלת דרגי משוררים משוערים ומשא בכתף בזמן המשכן והא אינון לקבל גבורה הוד מלכות. ובישראל נמי איכא תלת דרגי מארי חכמה לקבל תפארת דהא תפארת איהו נובלות חכמה עילאה. ומארי עושר לקבל יסוד דעותרא ושפעא דספירן כולהו נגדי ביה. ומארי עובד' לקבל מלכות דאיהו עלמא דעובד'.
ובמאי דאמר ונחלתך איכא למידק דלא אפשר לפרושי דירית להו מאחריני דהא כתיב ביה אני ראשון ואני אחרון.
אבל רזא דמילתא דאמר לקב"ה הא אינון עמך, כלומר נשמתהון אתייא מז' ספירות הבנין ותמן אתיין מלעילא מתלת עילאי דז' ספירן הבנין ירתו להו מתלת עלאי, ומשום דנשמתהון אתיא מלעילא ומתגלגלי מספירה לספירה עד דמטו למקום פריחת הנשמות להאי עלמא א"ה. אשר פדית, כלומר כמו דקליפין סחרין לקדושא הכי הוו ישראל משתקעין ביני אומיא וקב"ה פריק יתהון, בכחך הגדול וגו' כחך היינו בינה דאיהי תוקפא דשאר ספירן. הגדול היינו חסד. ובזרועך הגדולה היינו גבורה, ומשום דנשמתהון דישראל אתיין מספירן עלאין אמר משה וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו, דהא חובי תלת אינון חטאת עון פשע. ועוד איכא רביעאה המסורות והמינים וכו' וחילול ה', והא אינון לקבל ד' קליפין דהא קליפה עילאה דאגוזא איהו מריר טובא. ואתהנון מינה בני נשא לצביעת מאני', וקליפה תניינא איהי תקיפא טובא ואתהנון מינה בני נשא לאוקדא, ואינון לקבל עון וחטאת דלאו אינון תקיפין כולי האי. אבל קליפה שלישית לית מינה הנאה כלל, וכן קליפה רביעית לית בה הנאה כלל אדרבה אי בעו לקלפה לא יכלין עד דנסבין עמה מאוכלא, ומשום הכי הני שני קליפין רמיזין לפשע ומסורות וכו', ולא אדכר לישראל אלא עון וחטאת ולא פשע. משום דנשמתייהו אתיין מדרגין עלאין, ומשום דאתיין מדרגין עלאין גזר עמהון קב"ה ברית, דהא ברית איהו דגזרי מידי לתרי גזרין דאיהו למרמז דהנך דגזרין קיי' אינון מלאחד', והכי גזר קב"ה קיים עם ישראל למרמז דאינון דבקין ביה דהא נשמתהון אתיין מדרגין עלאין.
ולהכי קאמר בפ' קדישא דא, אתם נצבים היום כלכם וגו', הא איכא רמיז רזייא דנשמתין איך קיימין אתם נצבים היום היום אתם נצבים. היום נצבים אתם. אתם היום נצבים. נצבים אתם היום. נצבים היום אתם. דהא בתר מוסר' דאיהו לאכנעא תוקפא דמלבושא דרזי דחוייא דאיהו גופא ובהכי מתעלייא נשמתא וקאמר אתם דהיינו נשמתין. נצבים אית לכון קיום ועלוייא ע"י דאתחלש גופא בלווטייא דמוסרא דהא מאן דממלל עם חבריה מסתכל באנפויי כאילו לא מליל אלא עם אנפויי. הכי אמר הכא אתם נצבים עם נשמתין ממלל ולאו למגנא אמור רבנן אתם גם אתם לרבות שלוחכם דהא אתם היינו נשמתין ושלוחכם היינו גופין ומה אתם בני ברית דקב"ה דאמרן אף שלוחכם דהיינו גופיכם יהיו בני ברית כלומר דיהון דבקין בקב"ה. שופטיכם שוטריכם זקניכם שופטיכם היינו חסד דאע"ג דאיהו חסדא ורחמי דינא כליל ביה כמא דאוליפתך דאיהו דיינא דפסיק דינא ומ"מ לא מתעסק למגמר דינא. אבל שוטר דרמיז לגבורה איהו גמיר דינא וכייף דיקבלון ליה עליהון. זקניכם רמז לתפארת איהו רמיז לישראל סבא:
אז הגיה ה"ר שלמה. ישראל אין כתיב כאן אלא ראשיכם שבטיכם זקניכם והנה כנור מנגן מאליו ואומר הלא אעפ"י שלפעמים אני מפרש שום פירוש על פסוק שאינו כן הלא לפי מאי דאיהו ברעותך אני אומר ומ"מ פירושא דאמינא קושטא איהו ועלך רמי ליתובי ליעל פסוקא כדכתיב והיינו דכתיב אכן רוח היא באנוש כלומר לפום מאי דאית ברעותא דבר נש הכי מחזיין ליה. ונשמת שדי תבינם כלומר אעפ"י כן האי דמפרשי קושטא איהו ואיבעי דיבינון יתיה על קרא כדכתיב והיינו דכתיב וביד הנביאים אדמה. כלומר אע"ג דתחזי בקצת נביאי דלא הוי בלשון צח ואוף דאיהו באורח משלים כגון נבואת זכריה לאו מיניה הוא דאנא חזון הרבתי אלא ממאי דסליק בדמיונא דנביא' אתו הנך משלי' ולשון דלאו צח. ואהדר לעניינא דילן. למען הקים אותך היום לו לעם דהיום רמיז בספירן עלאין לו דהיינו תפארת לעם הוו תפארת ויסוד היינו די"ב הויות שבתפארת ועם יאב הויות שביסוד הוו כ"ד לקבל כ"ד ספרייא ועם ת"ת ויסוד הוו כ"ו לקבל שמא דהויה דסליק כ"ו ד"א לו איהו רזא דמגדל הפורח באויר דאיהו בינה ומשפיע בוא"ו דאיהו ת"ת. לעם הא אתפרש והוא יהיה לך כלומר בינה דרמיז בלמ"ד תשפע בכ"ף ומטי שפעא לכ"י. ובסופא דפרשתא אזהר בתשובה דהיינו כ"י לאדבקא לה בתשובה דהיא בינה כד"א ותשובתו הרמתה דאתמ' אבינ"ה. והא בהני עשר יומין דלא למיכל בשרא ודלא למשתי חמרא באינך מיכלי ומשתייא אבעי למזהר והא תרין יומין דראש השנה רמיזי לבינה וחכמה ומשום הכי אוף בני ארץ ישראל עבדין תרין יומין ובהאי שתא דהני יומ' דשבתא בתריהון שלימותא איהו דההוא יומא דשבתא רמיז לכתר ובשאר שנין האי יומא צום גדליה אבל לאו שלימו כמו כד אירע יומא דשבתא סמוך לראהם השנה והא מקמי דאקטיל גדליא לא הוה עבדינן רמיזא לכתר דהא כליל ביומש דראש השנה דרמיז לחכמה ובתר דאקטיל גדליא סגיא מסאבו בעלמא ואיבעי לן למעבד רמזא לכתר ומ"ה קבעו ביה תענית וכל הני יומין עילאין אינון ואיבעי לאכפיף בהו יצה"ר ולהכי אבעי לאתענאה בהו ולאלקאה בכל יומא לאחלשא ליצה"ר ולעיילא בכל יומא במיין חיים או במקוה לאסתלקא בחסד או לארקא ליה ט' קבין דאינון לקבל תשעה ספירן ואדם רמיז לעשיראה אי נמי מנא דביה מייא איהו רמיז לעשיראה דאיהי מנא דכלהו והא משום דכולהו הני יומין רמיזי לכת"ר חכמ"ה ובינ"ה דלית תמן אכילה ושתיה. איכא מ"ד דאית לאכנעא בהו ומיהו לא נהוג עלמא הכי משום דמיכלא בהני יומין הוי כי היכי דליהוי לשטנא חולק בקדושה דילן ולא יקטרג עלן דוגמת שעיר המשתלח ושער עגל בתפילין. ומ"מ איבעי דלא למיכל בהו בשרא ודלא למשתי חמרא ואוף בשאר אוכלין ומשקין למזער בהו. ואע"ג דאמר עזרא אכלו משמנים ההוא לכלל עמא ואנא ממלל ליחידי סגולה. ותו דמשמנים היינו שמן וחמאה וחלב אבל לא בשר וכן בשתיה. ולא אמר שתו יינות אלא משקין אחרים דאינון מתוקים. וכד אתי יום הכפורים מתענין ולא אכלין לפייסא כמו באינך יומי וכן קיימינן מעומד כמלאכי השרת משום דשטנא לא שליט ביה ומשום הכי אמרינן ביה ברוך שכמל"ו בקול רם. ואע"ג דשבת הסמוך לראש השנה רמיז לכתר אכלינן ביה משום דרמיז לכתר דלא אתגליי' אבל יום הכפורים רמיז לכתר דאתגלייא ומשום הכי לא שליט שטנא בהנהו יומא ובכן ואתה שלום:
מה ששייך בפרשת האזינו נכתב בפ' אחרי מות וגם בפ' דברים: